גנת ביתן קיג

דה"ת כתובות שם שכתבו לחלק בין מתעסק לאינו מתכוון הרי מה שחשב בתוס' רעק"א שם לדוחק ניחא להו לרבותינו הראשונים בשטמ"ק שם

סימן מ

בדין מתעסק בקדשים

בשו"ת הגרעק"א (מהד"ת סי' סד) הקשה במתני' דבכורות (פ"ז מ"ו) דחשיב חרש ושוטה דפסול לעבודה משים בע"מ הא בל"ה פסול דהא מתעסק בקדשים פסול והנה חרש י"ל דמיירי שמדבר ואינו שומע דהוי מום אף שהוא כפקח לכל דבריו כמ"ש להסתפק בנוב"י (ח"א אהע"ז סי' נג) אבל שוטה דלא הוי בר כוונה קשה טובא דהא בל"ה פסול משום מתעסק יעו"ש והניח בצ"ע. ובספר חדש אחד הביא קו' הגרעק"א ורצה לחדש דהא דקיי"ל מתעסק בקדשים פסול אינו אלא בשחיטה גרידא דהא ילפינן מקרא דושחט את בן הבקר ומקרא דלרצונכם תזבחו דאינו אלא בשחיטה אבל שאר עבודות א"א למילף משחיטה דמה לשחיטה שכן פסול שלא לאוכליה בפסח כדאמרינין בזבחים (דף ד') דצריך קראי לרבות דשלא לשמו נוהג בכל העבודות ולא ילפינן משחיטה וא"ש דחשיב שוטה דפסול בעבודה משום בע"מ דבשאר עבודות לא מיפסל משום מתעסק. ול"נ דזה אינו דמתעסק בקדשים דפסול דקאמר סתמא משמע בכל עבודות דקדשים והא דילפינן לה מקראי דושחט את בן הבקר ומלרצנכם תזבחו דאינו אלא בזביחה ולא מצינו שרבי קרא בשאר עבודות י"ל כדקאמרינן בזבחים (דף ז) בהא דיליף דפסח פסול שלא לשמו מואמרתם זבח פסח הוא לה' דאינו אלא בזביחה ומנין לרבות שאר עבודות ומשני הואיל וגלי גלי ופי' הסוגיא פשוט דכיון שבכל הקרבנות ששחטו שלא לשמן דלא עלו לבעלים לשם חובה רבי רחמנא מקראי לשאר עבודות כמו בזביחה י"ל דהא דרבי רחמנא בפסח דפסול בשלא לשמו בזביחה גלי דשלא לשמו בפסח גרע מכל הזבחים דפסול לגמרי וה"ה יש למיפסל נמי בשאר עבודות בפסח וא"כ ה"ה במתעסק בקדשים דגלי רחמנא דמתעסק גרע משלא לשמה דפסול אמרינן הואיל וגלי גלי דה"ה בשאר עבודות נמי ואף לרב אשי דפליג התם בפסח וס"ל דהואיל וגלי גלי לא אמרינן היינו שי"ל דפסח כיון שיצא מכלל כל הזבחים לפסול לגמרי בשלא לשמה י"ל דדווקא מה שגלי קרא בהדי' בזביחה פסול אבל שאר עבודות דלא גלי לא מיפסל משא"כ במתעסק דהוא בכל הזבחים דגלי קרא דהא דאמרינן דשלא לשמו כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה דווקא במכוון שלא לשמו אבל מתעסק גרע דפסול לגמרי ושפיר י"ל בהא כיון דגלי קרא באחד מן העבודות גלי לכל העבודות ולא דמי להא דבעי בזבחים (דף ד) קראי לכל העבודות דהתם כיון שאכתי לא ילפינן כל, עיקר דבעינן בכל העבודות לשמו ואם עבד שלא, לשמה לא עלה לבעלים לשם חובה ולא שייך לומר הואיל וגלי גלי אבל כיון שרבי רחמנא מקראי דפסול שלא לשמו נוהג בכל העבודות שפיר י"ל הא דחדית רחמנא דבכל הזבחים מתעסק גרע בזביחה אמרינן הואיל דגלי גלי בכל העבודות וז"ב

ובישוב קו' השו"ת רעק"א בהא דתנן בכורות שם החרש והשוטה דפסולים משום מום ול"א דפסול בל"ה מתעסק נ"ל לתרץ בכמה גווני חדא די"ל דמתעסק בקדשים דפסול אינו אלא במקדש ולא בבמה דהא ילפינן מושחט את בן הבקר לפני ה' שתהא שחיטה לשם בן בקר ולרצונכם תזבחו שנה עליו הכתוב לעכב כדאיתא בזבחים (דף מז) שם ובכמה דוכתי א"כ י"ל לפניהם ולא לפני במה כדאמרינן בזבחים (דף טז) ויושב דכשר בבמה מנלן אמר קרא לעמוד לפני ה' ולשרתו לפני ה' ולא לפני במה ואף דמלרצונכם תזבחו לא מצינו שקפיד קרא לפני ה' ולא לפני במה עכ"פ לא מצינו ששנה עליו הכתוב לעכב בבמה וא"כ נראה פשוט דמתעסק בקדשים בבמה כשר והא קיי"ל דמומין פסול בבמה כדאיתא בהדיא בזבחים (דף קיג) בדברים ששוותה במה קטנה לבמה גדולה וקחשיב גם מומין וא"כ ניחא דתנן החרש והשוטה דפסולין משום מום אף דבל"ה לאו בני כוונה נינהו ופסול משום מתעסק דנ"מ דאף בבמה דמתעסק כשר הני פסול וא"ש

עוד נ"ל ליישב קו' השו"ת רעק"א עפ"י דה"ת גיטין (דף כב ד"ה והא) שכתבו לחלק דהא דאמרו בתוספתא דיבמות דשוטה לאו בר חליצה הוא אע"ג שגדול עומד ע"ג ומלמדין אותו לעשות לשמה ובכתיבת הגט כשר בעע"ג אף בשוטה משום דבגט מוכחא מילתא טפי דקעביד לשמה שכותב שמו ושמה שם עירו ושם עירה אבל בחליצה לא מינכרא מילתא דעביד לשמה כמו גבי גט יעו"ש. ולפי"ז י"ל דבעבודת קדשים אם גדול עומד ע"ג ומלמדין אותו בוודאי מהני כמו גבי כתיבת הגט דבתוס' חולין (דף יב) בהא דקאמר קטן אין לו מחשבה פי' התוס' אע"ג דבקדשים סתמה לשמה קאי ואינו פוסל עד שיעקר ויחשוב של לשמה מ"מ סתמא דקטן גרע טפי דחשוב כמתעסק דא"י כלל שהוא קדשים והיכי שקסבר שהוא חולין פסולה ואפי' כשאומר הקטן ששחטו לשם קדשים לאו כלום הוא יעו"ש ונראה דבעומד ע"ג ומלמדין אותו שהוא קדשים וגם מוכחא מילתא טפי דעביד מעשה הקבלה והולכה וזריקה כהלכתא ודמי שפיר לכתיבת הגט דכותב שמו ושמה שם עירו ושם עירה דמהני עע"ג ומשו"ה ניחא דקמ"ל במתני' בבכורות שם דהחרש והשוטה חשיבי כבע"מ דפסילי אף בעע"ג וכמ"ש. וכן ראיתי בטו"א ר"ה (דף כט) שהקשה בהא דתנן חש"ו אין מוציאין הרבים ידי חובתן ומסיק בגמרא דהטעם משום דאינו מחויב בדבר ות"ל דלא בני כוונה נינהו ולמ"ד דמצוות צריכות כוונה השומע ממנו לא יצא דבעינן כוונת שומע ומשמיע כדאמרינן בחולין (דף יב) למ"ד דבעי כוונה לשחיטה פסולה שחיטת חש"ו משום דלאו בני כוונה נינהו ועוד הא חש"ו גרע טפי דכל מעשיהם כמתעסק דיינין להו ואמרינן שלא ידע שהיום ר"ה או שזה שופר והשומע מן המתעסק לא יצא ותירץ דנ"מ באחרים עע"ג ומלמדין אותן לשמה דמכשירינן כתיבת הגט בחש"ו משום דמוכחא מילתא דעביד לשמה וכה"ג הוי בני כוונה ומשו"ה בעי טעמא דאינו מוציא רבים משום דאינו מחויב בדבר הרי דס"ל להטו"א דדווקא חליצה לא מנכרא מילתא דעביד לשמה ולא מהני אחרים עע"ג ומלמדין אותו אבל תק"ש שעושה כהלכתו דמי לכתיבת הגט וה"ה י"ל דעבודת הדם שעושה כהלכות מעשה הקרבנות בוודאי מהני באחרים עע"ג ומלמדין אותו וא"כ מיושב שפיר דקמ"ל במתני' בכורות שם דמטעם בע"מ פסולים חרש ושוטה אף בכה"ג וא"ש

ובאמת יש להבין המתני' דבכורות שם דחשיב חרש ושוטה בהדי מומין דלא מחלל העבודה דבגמרא פריך אהא דחשיב שם שיכור והא שיכור מחלל עבודה ובהדי מומין דמחלל העבודה בעי למיתני כו' אלמא דכל הני דחשיב שם במתני' לא מחלל העבודה ועבודתן כשרה וא"כ קשה בשלמא הא דחשיב שם שאר מומין כגון ננס ובע"נ טהורים והשיכור בשאר דברים המשכרים וכל הני דחשיב שם קמ"ל דהוי בעלי מום לענין דאיכא עלייהו איסור לעבוד במקדש ולהקריב למזבח אבל חרש ושוטה דאינם מחויבים במצוות וליכא עלייהו איסורא דהקרבה למזבח ואם עבדו העבודה הא אין מחללי ועבודתן כשרה דלא חשיבי כבע"מ גמור דמחלל העבודה וא"כ למאי נ"מ הא דחרש ושוטה הוי בע"מ כיון דאזהרה שלא יגשו להקריב ליכא עלייהו ואם עבדו עבודתן כשרה. ונראה לי בזה עפמש"כ הטור יו"ד (סי' שעג) על הרמב"ם דפסק שאין גדולים מוזהרים על הקטנים להפרישם מטומאה.. אלא שמוזהרים שלא לטמאם בידים והטור פסק שמצווים להפרישם מן הטומאה ולכאורה משמע ביבמות (דף קיד) דרצה הגמרא להוכיח משלשה דרשות דרבי