גנת ביתן קי

ואפי' בשבת אף דקיי"ל דאין עיבוד באוכלין והא ליכא איסור תורה במליחת בשר אלא משום דקרבן מוסף שבת דכולה כליל ואינו נאכל לאו כעיבוד באוכלין דמי יעוי"ש וא"כ דבמליחת אימורין ואברין חייבין עליהן ד"ת א"כ קשה הא דלא מוקי ביבמות (דף לג) בזר ששימש בשבת דהיינו, זר ששימש במליחה שמלח האימורין דאיכא משום זרות דמליחה בעי כהונה וכמ"ש הרמב"ם (ה' ביאת מקדש פ"ט) ואיכא משום שבת דמליחת אימורין הוא מה"ת דלא חשוב אוכל משום דכולה כליל ואינו נאכל יעו"ש. ולפמש"כ י"ל בהקדם מה שנ"ל ברור הא דמבואר בדה"ת ביצה (דף יב) ד"ה השוחט דלפי דקי"ל כב"ה דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה אפי' שלא לצורך השוחט עולה ביו"ט אינו לוקה דאף שאסור לשחוט עולה ביו"ט אינו אלא משום דהוי לאו הבא מכלל עשה לכם ולא לגבוה ואין לוקין עליו יעו"ש זה דווקא במלאכת שחיטה והקטרה דבמלאכת אוכל נפש הוא מהמלאכות גמורות רק שהותרה לצורך אוכל נפש י"ל דמשום מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה אפי' שלא לצורך מש"ה אין לוקין עלי' ביו"ט אבל מליחת אימורין דלצורך אוכל נפש היינו מליחה בדבר החזי לאכילה לאו מלאכה הוא כלל וכדקיי"ל דאין עיבוד באוכלין וא"כ כה"ג לא הותרה כלל לצורך אוכל נפש אלא דלצורך אוכל נפש לאו מלאכה הוא וא"כ שלא לצורך אוכל נפש גם לב"ה לוקה עלה ביו"ט דלא שייך בזה מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך דלצורך לא הותרה דהיכי דחזי לאכילה לאו מלאכת איסור היא כלל דאין עיבוד באוכלין ושלא לצורך דהוי מלאכה דהיכי שלא חזי לאכילה יש עיבוד באוכלין שפיר לקי עלה משום לאו דמלאכת יו"ט אף לב"ה וז"ב וכן מצאתי ב"ה סברא זו בספר מהר"מ ברבי. ולפי"ז י"ל לפי' הרמב"ן דהא דפריך אי בהקטרה הא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת היינו דפריך על הא דנקט התנא סתמא יש כאן משום זרות ומשום שבת דמשמע כדינם וא"כ י"ל דאי אפשר לאוקמי זר ששימש בשבת במליחת אימורין דא"כ אמאי נקט זר ששימש בשבת הא גם זר ששימש ביו"ט נמי איכא משום זרות ומשום יו"ט והאי כדינו והאי כדינו משום זרות איכא לאו שיש בו מיתה ומשום יו"ט איכא לאו גרידא וכדפריך התם אהא דמוקי בשחיטת פרו של כה"ג מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי ה"ה יש למיפרך מאי איריא זר ששימש בשבת אפי' זר ששימש ביו"ט נמי מש"ה מוקי בשחיטה או בהקטרה וא"ש מה שנקט התנא זר ששימש בשבת ולא נקט זר ששימש ביו"ט משום דסתמא האי כדינו והאי כדינו ודין מלאכת יו"ט הוא בלאו ושחיטה והקטרה ביו"ט שלא לצורך אלא לצורך גבוה ליכא לאו אלא לאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה וכמ"ש תוס' ביצה שם דקיי"ל כב"ה דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה אפי' שלא לצורך וליכא לאו ומש"ה נקט זר ששימש בשבת דיש כאן משום זרות ומשום שבת האי כדינו והאי כדינו אבל במליחת אימורין דלקי ביו"ט א"כ יש למיפרך שפיר מאי איריא זר ששימש בשבת אפי' זר ששימש ביו"ט נמי ומיושב קו' השעה"מ

סימן לח

בדין הזאת שלישי בשבת

הנוב"י מה"ת או"ח (סי' קטז) הביא מה שכתב בספרו צל"ח דהזאת שלישי אינה אסורה בשבת דעיקר הטעם דהזאה אסור בשבת הוא משום מתקן ועדיין לא הוי תיקון גברא עד הזאת שביעי והאחרונים הקשו עליו יעו"ש. ונראה להביא ראיה לזה מהא דאיתא ביומא (דף ח) דכה"ג מזין עליו כל שבעה ופריך בשלמא מראשון עד רביעי איכא לספוקי בשלישי ומרביעי עד שביעי איכא לספוקי בשביעי אלא רביעי לא בשלישי ולא בשביעי איכא לספוקי ומשני דבל"ה הזאה אינו דוחה שבת אלא צ"ל דשבעה ימים מזין עליו היינו לבר משבת ה"נ שבעה לבר מרביעי וקאמר התם דכה"ג ביוה"כ בג' בתשרי בעי לאפרושי וכל אימת דמתרמי מפרישינן לי' וכתב רש"י ואע"ג דלא הוי רביעי שלו בשבת נמצאת הזאתו בטלה שני ימים והקשו העולם הא בטלה הזאתו שלשה ימים דאם אין הזאת שלישי ליכא הזאת שביעי ואם אין הזאת שביעי ליכא הזאת שלישי א"כ בטלה הזאה בשבת ובר זוגי' לבד מרביעי

ונראה ליישב עפ"י מש"כ הרמב"ם (פי"א מה' פרה ה"ב) מי שהוזה עלי' בשלישי ולא הוזה עלי' בשביעי מזין עלי' בכל עת שירצה ובראב"ד חולק עליו יעו"ש ולשי' הרמב"ם מדוקדק לשון רש"י דנמצאת הזאתו בטלה שני ימים ולא שלשה דאם חל שבת בראשון עד רביעי לא בטל כלל הזאה משום שבת דהזאת שלישי מותר בשבת וכמ"ש הצל"ח ואם חל שבת מרביעי עד שביעי א"כ לא בטל הזאה מבר זוגי' דשבת דהא יש להזות מראשון עד רביעי וליכא למימר דכיון דאין הזאת שביעי בר זוגי' א"כ אין להזות עלי' בשלישי שלו דהא לשי' הרמב"ם גם אם מזין עלי' בשמיני נמי מהני אם צריך להזות עלי' בכל שלשה ימים הראשונים מספק שלישי ואם שבבר זוגי' לא יהי' הזאה משום שבת יזה עלי' למחר דהזאת שמיני נמי מהני וליכא למימר דאכתי משכחת שבטלה הזאתו שלשה ימים כגון אם חל יוה"כ בערב שבת א"כ לא יהי' הזאת שביעי ולא הזאת שמיני ומשו"ה אין להזות בשלישי שלו דכיון שליכא הזאת שביעי אין הזאת שלישי דז"א דתרי שבתי בהדי הדדי לא איקלע ואין יוה"כ חל בערב שבת ומיושב שפיר ומוכח מזה כהצל"ח דהזאת שלישי מותר בשבת. שוב ראיתי דעדיין קשה לשון רש"י דאכתי משכחת שבטלה הזאתו שלשה ימים לשי' רש"י פסחים (דף נח) דבזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' לא הי' נזהרין שיבואו תרי שבתי בהדי הדדי א"כ בחל יוה"כ בערב שבת א"כ בטלה הזאת שביעי ובר זוגי' לבר מרביעי וצ"ל דנקט בטלה הזאתו שני ימים דאיתא ברוב השנים דיוה"כ אינו בע"ש וצ"ע אח"כ ראיתי שהעיר קצת בזה התו"ש סי' ש"ז

והנה ראיתי בספר אחד שהביא ראי' להצל"ח מדברי הרמב"ם (ה' שבת פכ"ג הי"ד) שכתב אין מקדשין אפר פרה בשבת משום גזירת דאין מקדישין בשבת וקשה דהא בל"ה אסור לקדש אפר פרה בשבת כיון דאין מזין בשבת הוי האפר מוקצה ואסור בטלטול א"ו דהזאת שלישי מותר בשבת ומשו"ה לא הוי האפר מוקצה. ודחה די"ל דמשו"ה לא קאמר הרמב"ם הטעם דהוי האפר מוקצה משום דמשכחת שמטלטל ע"י כלי שלא נעשה בסיס להאפר דמותר לטלטל ע"י הכלי ולנער האפר כמו מעות שעל הכר דמנער הכר והן נופלות וכדאיתא בסוכה (דף לז) דאם הפיל האפר מהכלי נתקדש דלקיחה ע"י ד"א שמי' לקיחה. ול"נ דמשום הא לא איריא דבמחכ"ת שגה בזה דמעות שעל הכר מנער הכר והן נופלות היינו שצריך להכר אבל כשעושה לצורך המעות שלא יגנבו אסור כדאיתא בהדי' בשו"ע או"ח (סי' שט ובמג"א סק"ה) דטלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר ולצורך דבר האסור אסור ובסי' שיא (ס"ק כב) כתב המג"א דגם אם צריך לדבר המותר נמי אסור לטלטל לצורך דבר האסור יעו"ש וא"כ הכא שצריך לאפר המוקצה לקדש המי חטאת בוודאי אסור לטלטל אף ע"י הכלי וז"ב. ול"נ לדחות הראי' מהרמב"ם להצל"ח די"ל דמשו"ה לא קאמר הרמב"ם הטעם דאין מקדש מי חטאת בשבת משום מוקצה די"ל דמשכחת שמותר לטלטל האפר פרה בשבת כגון אם הי' בידו האפר מקודם שבת דכיון שהמוקצה בידו מותר לטלטל ולהניח בכל מקום שירצה כדאיתא באו"ח (סי' ש"ח ס"ג) ומש"כ בס' אבן העוזר שבת (דף לה) דדווקא בכלי שמלאכתו לאיסור דהואיל שהקילו בו לטלטל לצורך גופו או לצורך מקומו הקילו דהיכי שכבר בידו לטלטל בכל מקום שירצה אבל לא במוקצה דעצים ואבנים יעו"ש לא משמע הכי בשו"ע או"ח (סי'