גנת ביתן קט

הצד משום דס"ל דגם אונן אסור בבמה א"כ יש למיפרך מה להצד השוה שכן לא הותרו בבמה תאמר בזר שהותר בבמה ומשו"ה יליף מיושב שמותר בבמה דכתיב לעמוד לפני ה' ולא לפני במה יעו"ש וא"כ לפי"ז דהגמרא ס"ל דאונן שרי בבמה א"כ ניחא קו' רש"י ותוס' שהקשו בהא דיליף אונן מזר וטמא ופריך מה להצד השוה שלא הותר מכללן לכהן גדול וליכא לאקשויי דהא זר הותר מכללו דמותר בבמה דכיון דבהיתר זה הותר גם אונן והיתר לגבי כהן גדול יתר עליהן באונן א"כ שפיר פריך דמה להצד השוה שלא הותר לכהן גדול אלא בבמה גרידא ואונן הותר בבמה וגם לכהן גדול וא"ש בפשוטו. ולפי"ז לרב משרשיא לשיטתו דס"ל דאונן אסור בבמה שפיר יליף מיושב ואין להקשות דהא יושב לא הותר כהן גדול ואונן הותר לכה"ג דהא לדידי' שפיר י"ל כקו' רש"י ותוס' דיושב ג"כ הותר מכללו לגבי במה משא"כ באונן דאסור בבמה ומשו"ה יליף שפיר ומיושב תמיהת התוס'

שוב ראיתי דעדיין אנו צריכין לתי' רש"י ותוס' שלא אמרינין דזר חשוב הותר מכללו לגבי במה מהא דתניא בכורות (דף לג) ב"ה אומרים דנמנין על בכור אפי' זרים דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור ופריך דאיכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בציבור וקשה דהא זר נמי הותר מכללו בבמה משא"כ בטמא דאסור בבמה אלא וודאי צ"ל דכנגד מה שהותר בציבור לא חשוב מה שהותר בבמה הותר מכללו משום סברת רש"י דשם לא נאסר מעולם או משום סברת תוס' שם וא"כ ה"ה דלא חשוב הותר מכללו מה שהותר בבמה כנגד מה שהותר לגבי כהן גדול ואפשר יש לחלק בזה. עכ"פ י"ל דתוס' הניחו בתימה על רב משרשיא דיליף אונן מיושב אינו אלא דאזלי לפי פירושם בהא דפריך מה להצד השוה שכן לא הותר מכללן ולפמש"כ בפי' הגמרא מיושב שפיר תמיהת התוס'

ובענין הותר מכללו אמרתי ליישב מה שראיתי מקשים בפסחים (דף כט) דיליף רב אחא בר יעקב שאור דאכילה משאור דראי' ופי' רש"י דס"ל דחמץ של עכו"ם מותר בפסח אפי' באכילה והתוס' הוכיחו מהסוגיא שם דיליף דמותר בהנאה אבל לא באכילה וצריך טעם אמאי באמת לא ילפינין שאור דאכילה משאור דראי' לגמרי שיהי' מותר אפי' באכילה. ונראה דמוכח מקרא דחמץ בפסח אסור באכילה אף של עכו"ם מהא דקאמר בחולין (דף קכ) לא לכתוב רחמנא גבי חלב הנפש לרבות השותה ולילף מחמץ ונבילה ומשני משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שכן לא הותר מכללן תאמר בחלב שכן הותר מכללו לגבי חי' ועוף יעו"ש וא"כ הא מוכח דחמץ בפסח לא חשוב הותר מכללו דאם נימא דילפינן שאור דאכילה משאור דראי' דחמץ של עכו"ם מותר אפי' באכילה א"כ חשוב חמץ בפסח נמי הותר מכללו דהותר לגבי עכו"ם א"כ הנפש דכתב רחמנא גבי חלב למה לי דיש למילף מהצד השוה דחמץ ונבילה דליכא למיפרך שכן לא הותר מכללן דהא חמץ נמי הותר מכללו לגבי עכו"ם ורבי רחמנא דחייב השותה וה"ה חלב א"ו דכתב רחמנא גבי חלב הנפש לרבות השותה דחמץ בפסח לא הותר מכללו ומוכח שפיר דבאכילה לכו"ע אסור חמץ בפסח אפי' של עכו"ם ורב אחא בר יעקב דיליף שאור דאכילה משאור דראי' אינו אלא לענין הנאה וכדמוכח מהסוגיא שם וכמ"ש התוס'

סימן לז

תשובה לרב אחד

מה שהקשה כת"ר לשי' הר"י קלצון בתוס' יומא (דף מב) ד"ה שחיטה דשחיטת פרו דפסולה בזר לאו משום עבודה הוא דהא אינה כשרה אלא בכה"ג ואפי' בשאר כהנים פסולה ואלא רק משום דגלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה אסמיכה דלאו עבודה ובעי דווקא בעלים וא"כ קשה הסוגיא יבמות (דף לג) דמשני רב אחא בר יעקב הא דתניא זר ששימש בשבת יש כאן משום זרות ומשום שבת דמיירי בשחיטת פרו של כה"ג וכמ"ד דשחיטת פרו של כה"ג פסול בזר ולהר"י קלצון דשחיטה לאו עבודה והא דפסולה בזר ובכהן הדיוט הוא רק משום דבעי בעלים וא"כ ליכא מיתה משום זרות. ע"כ קושיתו. ולכאורה יפה הקשה וכן מצאתי שהניח זה בצ"ע בס' שעה"מ ה' עבודת יוה"כ

ול"נ דלק"מ דבש"ס יבמות שם פריך זר ששימש במאי אי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ובתוס' פי' דהיינו כיון שליכא בהבערה רק לאו א"כ זר ששימש בשבת אינו מחויב שתים דאין איסור חל על איסור בקל על חמור אף באיסור כולל ואינו חל איסור הקטרה בשבת דאינו אלא איסור לאו הקל על איסור זרות החמור דהוי איסור מיתה הקדום יעו"ש. והרשב"א בשם הרמב"ן כתב דקו' הש"ס אי בהקטרה האמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת היינו דהכי פריך דהתנא נקט סתמא יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשמע האי כדינו והאי כדינו משום איסור זרות איכא לאו שיש בו מיתה ומשים שבת איכא לאו שיש בו כרת ובהקטרה לר"י אינו אלא איסור לאו גרידא והתנא סתמא נקט דמשמע שניהם כדינם יעו"ש. ומבואר מדה"ת דלא נחתי לפרש כפי' הרמב"ן דס"ל די"ל דאף שהתנא נקט סתמא יש כאן משום זרות ומשום שבת מ"מ י"ל דאינו כדינם ומיירי בהקטרה דליכא רק לאו גרידא ורק משום דאין איסור שבת הקל חל על איסור זרות החמור הקדום פריך הגמרא וא"כ ניחא גם לש"י הר"י קלצון הא דמוקי בשחיטת פרו של כה"ג דאף דהא דפסולה בזר הוא רק משום דבעי בעלים מ"מ איכא איסור עשה דהיינו לאו הבא מכלל עשה דאהרן וחוקה כתיב וכמ"ש המל"מ בפ"ד בדרך מצוותיך דאם עברו נשים והקטירו עברו אאיסור לאו הבא מכלל עשה בני אהרן ולא בנות אהרן וא"כ ה"נ איכא איסור עשה בשחיטת פרו של כה"ג בזר והיינו דקאמר יש כאן משום זרות ומשום שבת דהיינו שאיכא לאו הבא מכלל עשה בזרות ויש איסור לאו שיש בו כרת משום שבת ואף שזה אינו כדינו ומסתמא יש בזרות לאו שיש בו מיתה מ"מ הא בהקטרה דיש כאן משום שבת נמי אינו כדינו ומ"מ פריך הגמרא לפי' התוס' רק משום דאין איסור שבת חל על איסור זרות אף דהוי כולל משום דהוא קל על חמור ובשחיטת פרו של כה"ג שפיר חל איסור שבת על איסור זרות אף דאיסור זרות הוא קדום ואין איסור חל על איסור אף באיסור עשה הקדום כמ"ש תוס' שבועות (דף כג) ד"ה דמוקי להוכיח מחולין (דף קיג) מהא דכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה משום אאחע"א אף שאיסור תרומה טמאה אינו אלא איסור עשה יעוי"ש מ"מ חל איסור שבת על איסור זרות משום דחמור על קל חל באיסור כולל ושבת הוי איסור כולל לגבי איסור זרות וניחא שפיר הא דמוקי רב אחא בר יעקב יש כאן משום זרות ומשום שבת בשחיטת פרו של כה"ג וקמ"ל דחל איסור לאו של שבת על איסור עשה דזרות הקדום משום איסור כולל וא"ש אף לשי' הר"י קלצון בתוס' יומא שם וז"ב ומיושב קו' שעה"מ. והנה יש להעיר מה שמבואר מדברי שעה"מ ה' עבודת יוה"כ דשחיטת פרו של כה"ג להחולקים על הר"י קלצון איכא איסור מיתה משום זרות וזה אינו דקיי"ל דבעבודה שיש אחרי' עבודה ליכא מיתה דבעינן דווקא עבודה תמה ולהחולקים על הר"י קלצון איכא איסור לאו אבל לא איסור מיתה דשחיטה אינה עבודה תמה וז"פ

ועפמש"כ נ"ל ליישב קו השעה"מ ה' יו"ט פ"ג שהקשה לפמש"כ המל"מ בשם הראשונים שתירצו דמש"ה איצטריך קרא במנחות (דף כא) על כל קרבנך תקריב מלח