גנת ביתן יא

מכל מקום ליכא למימר דמשום שאיתקצאי בבין השמשות של שמיני משום ספק הוא יום שביעי משום הכי אסור האתרוג בשמיני דהא מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן וכדכתב הר"ן גופא ריש ביצה שם דביצה ולגין לא נאסר לכל היום אף שבין השמשות אסור משום דאינו אלא משום ספק יום העבר ורק בסוכה אסורה בשמיני משום דמוקצה מחמת מצוה, חמיר טפי אבל בנטילת לולב שבין השמשות אין צריך ליטול אף מי שלא נטל כל היום משום ספיקא דרבנן להקל וכמו שכתב הר"ן אם כן בבין השמשות לא הוי מוקצה מחמת מצוה כלל אלא משום דאסור בין השמשות משום שאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכולי יומא ונמצא שהוקשה אף בבין השמשות משום ספק יום וזה הוא מוקצה מחמת איסור גרידא ודמי שפיר לביצה ולגין דכתב הר"ן גופא דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ועוד קשה דמדקאמר הר"ן וליכא למימר מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכולי יומא ונמצא שהוקצה, אף בבין השמשות הרי דסבירא ליה דאף שבין השמשות אינו ראוי לנטילת לולב דהוי ספק דרבנן להקל מכל מקום כיון שאסור משום ספק יום שביעי י"ל מיגו דאיתקצאי לבה"ש ואף ששביעי אסור אינו אלא משום מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכולי יומא אמרינן תרי מיגו ואף שהוא מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן נמי מוקצה כה"ג וא"כ קשה הא דסוכה (דף מו) הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דס"ל לרב אסי דלכולי יומא איתקצאי וכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר והא ביום ראשון דהוא יום קודש י"ל שפיר מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא איתקצאי לכולי יומא והכא לא שייך תירוץ הר"ן דביום שביעי כתב הר"ן דמשום הוא יום חול לא אמרינן מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא איתקצאי לכולי יומא משא"כ ביום ראשון דהוא יום קודש וא"כ שפיר י"ל דגם ביו"ט שני יש לאסור האתרוג של ראשון משום מיגו דאיתקצאי לבה"ש של שני משום ספק יום אסור לכל יום שני וצע"ג דברי הר"ן. אך אפשר לומר כמש"כ תוס' בביצה (דף ל ע"ב) ד"ה כל דרב דס"ל למצוה איתקצאי וכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר דלבר מיום ראשון קאמר דביום ראשון אסור לכל היום משום מיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היום וא"כ ה"ה לרב אסי שס"ל דכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר היינו לבר מיום ראשון אבל באתרוג של יום ראשון לתרווייהו אסור גם ביום שני לסברת הר"ן משים דאמרינן תרי מיגו מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא דראשון איתקצאי לכל היום אף בביה"ש ומיגו דאיתקצאי לביה"ש של שני איתקצאי לכל היום ופליגי רב ורב אסי אלא בשאר הימים וז"ב. ובאמת לפי"ז ניחא נמי קו' המחנה לוי (סוכה שם) שהבאתי לעיל אך כבר כתבתי דקושית המחנ"ל בל"ה מיושב שפיר. אבל עדיין תיקשי על סברת הר"ן דכתב להקשות דנימא משום דאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכולי יומא והוקצה אף בבה"ש דמש"ה לא הוי מוקצה לכל היום משום דהוי מוקצה מחמת יום שעבר דזה אינו מוקצה מחמת מצוה וכמש"כ

ואפשר דהר"ן הקשה רק על לישנא דתלמודא דקאמר אתרוג דלא חזיא לביה"ש ולא איתקצאי לביה"ש וע"ז הקשה הא איתקצאי לביה"ש משום מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא והוקצה אף לבה"ש אבל לא הקשה דמשום הכי הוי מוקצה לכל יום השמיני דשפיר יש לומר כמש"כ דהוי מוקצה מחמת יום שעבר דהא משום דאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכולי יומא לא חשוב כמוקצה מחמת מצוה דהא בביה"ש אינו ראוי עוד למצות נטילת לולב דהא הוי ספק דרבנן להקל ואינו אלא מוקצה מחמת איסור גרידא שנאסר לכל היום ודמי לביצה ולגין דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן וכן מוכח מלשון התוס' ביצה שם ד"ה כל שכתבו וז"ל כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר לאו דווקא לאלתר דהא אתרוג של יום ראשון אסור כל היום עד למחר הרי דס"ל להתוס' דלמחר מותר האתרוג של יום ראשון אף שביה"ש של יום שני אסור האתרוג משום דביום ראשון אסור האתרוג לכל היום ובבה"ש הוי ספק יום ומ"מ לא אמרינן מיגו דאיתקצאי בביה"ש איתקצאי לכולי יומא דשני כמש"כ דהא דנאסר לבהשמ"ש משום ספק יום ולא חזי עוד למצוה אף שלכל היום נאסר משום מיגו דאיתקצאי למצוותי' לפלגא דיומא איתקצאי לכל היום לא חשוב זה כמוקצה מחמת מצוה כלל אלא מוקצה מחמת איסור שנאסר לכל היום ובהשמ"ש הוי ספק יום ודמי שפיר לביצה ולגין של"א מוקצה מחמת יום שעבר. וצ"ל דהר"ן סוכה שם שהוצרך לסברתו דיום שביעי כיון שהיא יום חול אינו אסור אלא בעת ההקצאה בלבד וביה"ש שאין ראוי עוד לנטילת לולב אין האתרוג מוקצה בו צ"ל דאינו בא אלא ליישב בהכי לישנא דגמרא דקאמר אתרוג דלא חזי ביה"ש לא איתקצאי לביה"ש דמשמע שאין האתרוג מוקצה כלל בביה"ש אף שביה"ש היא ספק יום ומש"ה הוצרך לסברתו משום דהוא יום חול ולא איתקצאי לכל היום אבל לאסור מש"ה ביום שני משום מיגו דאיתקצאי ביה"ש שפיר י"ל כמש"כ דזה חשוב מוקצה מחמת איסור דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, וז"ב

סימן ב

תשובה לחכם אחד ויבואר איזה ענינים בדיני תחומין

משה"ק כת"ר בתוס' עירובין (דף מה) ד"ה איבע"א בהא דקאמר גשמים שירדו ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ופריך אמאי ליקני שביתה באוקינוס דהא אמר ר"א כל העולם כולו ממי אוקינוס הוא שותה ומשני דמיירי בעבים שנתקשרו מערב יו"ט ודילמא הנך אזלי והני אחריני נינהו ומשני איבע"א הוי ספק דבריהם וספק דדבריהם להקל וכתבו שם בתוס' ד"ה איבע"א וז"ל ואע"ג דהוי דשיל"מ ואמר רב אשי (ביצה דף ד) דבר שיש לו מתירין בספק דדבריהם אסיר בעירוב הקילו. והקשה כת"ר מהא דאיתא בביצה (דף לז ע"ב) שנים שלקחו חבית בשותפות דס"ל לשמואל דחבית אסורה משום דאמרינן אין ברירה ופרש"י כיון שאין ברירה י"ל דחלק שבא לזה הי' ראוי לחבירו וספק שמא לא נתחלפו החלקים וחלק שבא לזה הי' ראוי לו משעה ראשונה. ולכאורה קשה כיון שתחומין מדרבנן והוי ספק דרבנן ויש למיזל לקולא ואמאי ס"ל דחבית אסורה ובעכ"ר צ"ל דס"ל לשמואל כרב אשי (ביצה דף ד) גבי ביצה שנולדה ספק יו"ט ספק חול דאזלינן לחומרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וה"נ גבי עירוב כיון דאין ברירה דהוי ספק מחמירינן מספיקא וחבית אסורה משום דהוי דשיל"מ וא"כ הרי מוכח שפיר דגם בעירוב החמירו בספק בדשיל"מ ואמאי כתבו תוס' (עירובין שם) דבעירוב הקילו דאף בדשיל"מ אזלינן להקל בספק דרבנן ויפה הקשה

ונראה ליישב די"ל דהא דס"ל לשמואל חבית אסורה משום שאין ברירה אף שאינו אלא ספק דרבנן אינו הטעם משום דהוי דשיל"מ ומש"ה מחמירינן בספיקא כמו שס"ל לרב אשי בריש ביצה גבי ביצה שנולדה בספק יו"ט ספק חול דלעולם י"ל כמ"ש תוס' (עירובין דף מה) דבעירוב הקילו דאף בדשיל"מ מקילינן בספק דרבנן אלא הטעם דחבית אסורה הוא משום ששנים שלקחו חבית בשותפות יש כאן שני חלקים חלק דידיה שמותר להוציא בתוך תחומו וחלק חבירו הוא חלק האסור לו להוציא בתוך תחומו משום שנקנה שביתת חבירו וא"י איזה חלקו המותר וחלק חבירו האסור דלמ"ד אין ברירה לעולם איכא למימר שחלקו שבא לזה הי' ראוי לחבירו וא"כ דמי ממש לחד בחד שנתערב וקיי"ל דחתיכה אחת של איסור וחתיכה אחת של היתר דאיקבע ואיתחזק איסורא דאפי' בדרבנן אסור וכמ"ש הש"כ (יו"ד סי' קי) ומש"ה ס"ל שפיר לשמואל דחבית אסורה משום שס"ל דאין ברירה א"כ הוי תערובות החלקים חלק דידיה המותר וחלק חבירו האסור להוציא ביו"ט והוי כחד בחד דאפי'