גנת ביתן קד

נקי מחצי כופר וודאי דבקנס לא מתחייב בהודאתו בשום ענין

אולם באמת אפשר לומר דהוכחה זו אינה אלא לשי' תוס' שם ד"ה עפ"י דהא דאינו נהרג השיר עפ"י בעלים הוא משים דאדם קרוב אצל ממונו יעו"ש. וא"כ שפיר תיקשי דמשכחת בקנס שיתחייב עצמו בהודאתו. וליכא למימר הא אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך. דז"א דעפ"י עצמו אינו נהרג השור בכל ענין משום דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נסקל השור אלא בעדים וא"כ מוכח שפיר דהודאה בקנס לא מתחייב בשים ענין. אבל לשי' רש"י שם דס"ל דהא שאינו נהרג השור עפ"י בעלים הוא ג"כ משום דמודה בקנס פטור. א"כ אין להוכיח מידי דלא תיקשי דמשכחת דהודה במקום שלא נפטר בהודאתו וממילא יתחייב עצמו משום הודאת בע"ד דהא כה"ג אם הי' במקום דלא מיפטר גם השור נהרג בשביל הודאתו כיון שלא שייך מודה בקנס פטור. ואכתי לא אצטריך קרא דפטור בחצי כופר דהא משתלם מגופו והביאהו לב"ד וישלם לך ושפיר פריך עפ"י בעלים מודה בקנס הוא וא"כ שפיר י"ל כהסוברים דקנס במקום דלא מיפטר מתחייב. ובזה נראה לנכון בדקדוק לשון רש"י שכתב עפ"י בעלים מודה בקנס הוא וכי היכי דמיפטר מקטלא מיפטר נמי מכופר והקשה הפנ"י שם מאי בעי רש"י בזה אמאי לא מפרש בפשיטות כיון דכופרא ממונא א"כ בתם הוי חצי כופר קנסא ומודה בקנס פטור. ולפמש"כ י"ל דרש"י בא ליישב דאין לומר דמשכחת דהודה במקום דלא מיפטר בהודאתו משום מודה בקנס דהא א"כ הדר קשה הביאהו לב"ד וישלם לך דכיון דליכא למיפטר מכופר משום מודה בקנה ה"ה ליכא למיפטר מסקילת השור דאינו נהרג עפ"י עצמו אלא בשביל דמודה בקנס פטור. ומשו"ה קאמר שפיר וכי היכי דמיפטר מקטלא מיפטר נמי מכופר ור"ל דממ"נ קשה אם במקום דלא מיפטר מקטלא לא צריך קרא דפטור מח"כ דהא הביאהו לב"ד וישלם לך ובמקום דמיפטר מקטלא מיפטר נמי מכופר ומדוקדק לשון רש"י. וכ"ז לשי' רש"י די"ל דס"ל כהסוברים דמשכחת שהודה בקנס יתחייב עפ"י עצמו. אבל תוס' לשיטתם שפיר יש להוכיח מהא דפריך עפ"י בעלים מודה בקנס הוא. דבכל ענין לא מתחייב בקנס עפ"י עצמו אף שהודה במקום דלא מיפטר וכמ"ש וא"כ צ"ל בפי' דה"ת (דף קח) שהקשו אמאי לא מיבעי לענין קרן גופי' אם הודאה בפני השומר חשוב כמי לפני הבעלים. דקשה הא דפסיקא להו דגם לענין ממון בעינן הודאה בפני הבעלים. וצ"ל כמש"כ דס"ל דכל עיקר שבעינן הודאה בקנס בפני הבעלים אינו אלא משום דבעינן שיתחייב עצמו בהקרן משו"ה בעינן שיהי' הודאה בפני הבעלים וא"כ שפיר הקשו דלענין קרן גופי' נמי יש לאיבעי' אם שימר חשוב כבעלים וא"ש

ובזה ניחא קו' הש"כ יו"ד (סי' רפז) שהקשה לשי' האומרים דקנס שהודה במקום שלא מיפטר מתחייב א"כ אמאי אמר לי' ר"י לר"ג כשהודה שסימא את עין טבי עבדו אין בדבריך כלום שאין לך עדים ומוקי הגמרא כשהודה שלא בפני ב"ד או שלא במקום ב"ד ולכאורה כיון שלא הי' במקום דלא מיפטר בהודאתו כיון שלא הי' בפני ב"ד או שלא במקום ב"ד א"כ יתחייב עצמו בהודאתו. ולפמש"כ ניחא דס"ל להראשונים כהתוס' ב"ק (דף קח) שם דגם בממון בעינן הודאה בפני הבעלים וא"כ כיון כשהודה ר"ג שלא בפני טבי עבדו א"כ לא הוי הודאה להתחייב משום הודאת בע"ד ושפיר קאמר אין בדבריך כלים שאין לך עדים דבלא עדים אינו מתחייב משום שלא הי' בפני טבי עבדו אף שלא הי' במקום ב"ד וכשבאו עדים יתחייב ר"ג שפיר דלא הוי מודה בקנס כיון שלא הי' במקום ב"ד כדאמר התם. וללישנא דקאמר אין בדבריך כלום שכבר הודית וס"ל שהי' במקום ב"ד מיפטר ר"ג שפיר משום מודה בקנס אף שלא הי' בפני טבי עבדו וכמ"ש לעיל משום כיון דס"ל לר"י דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף בפוטר עצמו מכלום כדאמר התם וא"כ לא בעינן כלל שיודה בפני הבעלים דעיקר דבעי הודאה בקנס בפני הבעלים אינו אלא שיתחייב עצמו בקרן וכמ"ש

ועפי"ז ניחא ליישב דברי הב"ח חו"מ (סי' שן) בהא דאיתא בטור וז"ל גנב שור של שני שותפין וטבחו או מכרו והודה לאחד מהם וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטו"מ משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר. וכתב הב"ח ופי' רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתובע בב"ד וכפר לשני כשתובעו בב"ד אחר דאל"כ לא התחייב להשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מן השותפין כאילו הודה גם לשני ופטור משום מודה בקנס אלא מיירי בדכפר לשני בב"ד אחר לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם לשני חמשה חצאי בקר. ובס' דברי משפט בחידושים כתב ואני לא אבין קו' הב"ח דהא מבואר (בחו"מ סי' עז) דאם שני שותפין הלוו לאחד דאין אחד מן השותפין יכול לתבוע חלק חבירו א"כ נגד חצי השני לא הוי הודאה בפני התובע (דאף שהודה בכל השור לא הוי הודאה נגד חלק חבירו ובקנס אינו יכול למיפטר מטעם מודה בקנס אלא דווקא שהודה בפני בע"ד וא"כ על חלק חבירו שלא הי' בפני בע"ד אינו פטור מטעם מודה בקנס ואמאי צריך הב"ח לפרש דמיירי שכפר בב"ד אחר יעו"ש ולפמש"כ ניחא דס"ל להב"ח כמש"כ דלענין לפטור עצמו משום מודה בקנס לא בעינן כלל בפני התובע והא דמיבעי' בב"ק (דף קח) תבעו שומר והודה תבעו בעלים וכפר אם נפטר הגנב בהודאת שומר הוא אלא משום דס"ל להגמרא כמ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים לא מיפטר אלא כשמחייב עצמו בקרן ומשו"ה בעינן הודאה בפני הבעלים לענין להתחייב עצמו בהקרן אבל הטור דפסק שם בהודאה בטביחה ומכירה גרידא מיפטר אף כשבאו עדים הרי דפסק כמ"ד התם (דף עה) דלא בעינן שיתחייב עצמו בהקרן א"כ שפיר הקשה הב"ח דיש למיפטר כשהודה לאחד מן השותפין אף לגבי חלק חבירו דאף שלגבי חלק חבירו לא הי' הודאה בפני בע"ד מ"מ הא פטור משום מודה בקנס וכמ"ש וא"כ מאי חייב השני בחמשה חצאי בקר ושפיר הקשה הב"ח והוצרך לתרץ דכפר בב"ד אחר וז"ב. ובסברת הב"ח דאף שקדם והודה בב"ד מתחייב בב"ד אחר יש לדון טובא וע' קצה"ח כי' שן

סימן לג

מה שכתבתי לאאמ"ו הרב המופלג מ' נתן נטע ליב ז"ל בהוראדנא

בגיטין (דף לז) שנינו עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד ולשם ב"ח לא ישתעבד רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ואביי מוקי דמיירי לפני יאוש ולשם ב"ח לא ישתעבד לרבו ראשון משום דילמא מימנעי ולא פרקי ורשב"ג קסבר דמצוה לפדות את העבדים ורבא מוקי דמיירי לאחר יאוש ורשב"ג דקסבר ישתעבד משום דחזקיה דאמר שלא יהא כל אחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו. ובתוס' שם הביאו פרש"י שפי' בהא דחזקי' דגם כשפדאו לשם עבד ישתעבד לרבו ראשון דאי נימא שישתעבד לשני אכתי יפיל עצמו לגייסות כדי שירויח לענין מציאה ומתנה ובתוס' כתבו דבפדאו לשם עבד ישתעבד לרבו שני דמשום דבר מועט לא יפיל עצמו לגייסות. ונ"ל להוכיח כפרש"י מהא דפריך שם לרבא מהברייתא דאמר רשב"ג כשם שמצוה לפדות את ב"ח כך מצוה לפדות את העבדים בשלמא לאביי היינו דאמר כשם אלא לרבא האי כשם משום דחזקיה הוא יעו"ש. ואם נימא דכשפדאו לשם עבד מודה רשב"ג דישתעבד לרבו שני דמשום דבר מועט לא יפיל עצמו לגייסות ורשב"ג פליג אתנא קמא אלא בפדאו לשם ב"ח א"כ י"ל דאי לאו דכשם שמצוה לפדות את העבדים כך מצוה לפדות את ב"ח לא שייך כלל טעמא דחזקיה שלא יהא