גנת ביתן קג

הרי מוכח בהדי' דאף שהאב יורש את בתו מ"מ החוב של קנס לא מצי לירש א"כ ה"ה בנים מן האב אינם יורשים קנס אף שיורשים אותו בשאר דברים ודווקא כפל ודו"ה שיורשים גוף הבהמה ממילא יורשים גם הקנס היוצא ממנו וז"ב

ומ"ש (בסי' יד) לתרץ קושית תוס' ב"ק (דף טו) שהניחו בתימה הא דבי חזקיה וריה"ג דדרשי מוהמית איש או אשה שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והא קרא דוהמית דרשינן מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקי' ליורשיה והו"ל לאתויי קרא קמא כי יגח שור את איש או את אשה. וכתב לתרץ די"ל דס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ לא צריך כלל קרא דכופר דלא ירית לה בעל ע"כ דריש והמית איש או אשה שהשוה הכתוב אשה לאיש וכי יגח שור איש או אשה בעי לתם שהשוה הכתוב אשה לאיש. והא דבעי תרי קראי לתם ולמועד י"ל דצריכי תרווייהו כדאמרינן לענין בעלים מטפלים בנבילה. וזה תמוה דהא בש"ם ב"ק (דף לח) ובתוס' שם אמרינן דלא חייב רחמנא במועד אלא במקום שחייב בתם ולעיקר חיוב לא בעינן כלל תרי קראי לתם ולמועד יעויי"ש ושפיר הקשו בתוס'. וביתר הדברים מה שכתב אלי בספרו שם בענין זה יש לדון טובא ולהאריך ואכ"מ

סימן לב

בו יבואר אם בעינן בהודאה בקנס שיודה בפני בעלים

גרסינן בב"ק (דף קח) תבעו שומר והודה תבעו בעלים והביא עדים מיפטר הגנב בהודאת שומר או לא מיפטר הגנב בהודאת שומר. ומשמע מזה דמודה בקנס אינו פטור אלא כשהודה בפני הבעלים וקשה דהא בב"ק (דף עד) איתא מעשה ב"ר גמליאל שסימא את עין טבי עבדו והי' שמח שמחה גדולה מצאו לר"י א"ל א"א יודע שטבי עבדי יוצא לחירות שסימיתי את עינו. א"ל אין בדבריך כלום שאין לך עדים ואמרי לה אין בדבריך כלום שכבר הודית. ובגמרא מפרש דמ"ד שא"ל שאין לך עדים ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ומ"ד שא"ל שכבר הודית ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. והא ר"ג הודה שלא בפני טבי עבדו כדמשמע מלשון הברייתא שם. וא"כ קשה האיך יכול ר"ג למיפטר בהודאתו אף שבאו עדים אח"כ הא לא הי' ההודאה בפני בעלים וכן הקשו האחרונים

ונ"ל דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים אינו פטור אלא כשהודה בפני הבעלים אינו משום ליתא דהודאת קנס. אלא משום דקיי"ל דאינו נפטר בהודאת קנס ואח"כ באו עדים אלא כשמחייב עצמו בקרן. אבל כשפוטר עצמו מכלום לא מיפטר כשבאו עדים בשביל הודאתו. ולחייב עצמו בקרן בעי שיהי' הודאה בפני בעלים. דהא דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אינו אלא בפני הבעלים. ושלא בפניו יכול לאמר משטה אני או טענה אחרת ולא הוי הודאה להתחייב אלא כשהודה בפני הבעלים. והא דמיבעי' תבעו שומר והודה תבעו בעלים והביא עדים מי נפטר הגנב בהודאת שומר. עיקר האיבעי' אם שומר חשוב כבעלים לענין להתחייב עצמו בקרן בשביל הודאתו וממילא יהי' פטור בשביל מודה בקנס אף כשבאו עדים אח"כ וז"ב. ולפי"ז מיושב שפיר קו' האחרונים דהא אמרינן התם דר"ג שהודה שטבי עבדו יוצא לחרות ס"ל דאף כשפוטר עצמו מכלום פטור במודה בקנס אף כשבאו עדים. א"כ ניחא דנפטר בהודאתו אף שלא בפני טבי עבדו דלענין למיפטר בקנס לא בעינן כלל שיודה בפני הבעלים וכמ"ש וז"ב

ובזה ניחא מה שהקשה הקצה"ח (סי' פא) על דה"ת (דף קח שם) שכתבו תבעו שומר והודה משמע דהודה לאחר שאינו בע"ד דלא הוי הודאה ותימה אמאי לא מיבעי לענין קרן גופי' בשלא באו עדים אי הוי הודאה אי לא ואמאי נקט והביא עדים דמשמע דלא מיבעי' אלא לענין כפל והקשה הקצה"ח מאי פסיקא לי' לתוס' דגם לענין ממון בעינן שיודה לפני בע"ד, הא מצינו דקנס חלוק מהודאת ממון בכמה דברים דקנס בעי דווקא שיודה בפני ב"ד ובמקום ב"ד ובפני ב"ד סמוכין ובממון לא בעינן כילי האי. וא"כ ה"ה י"ל דלענין הודאה בעינן דווקא לענין לפטור עצמו בהודאת קנס אבל לא להתחייב עצמו בממון כדאיתא באמת לכמה פוסקים (בסי' פא) דבממון לא בעינן הודאה בפני התובע וא"כ מאי הקשו אמאי לא מיבעי' לענין קרן גופי' אי הוי הודאה. ולפמש"כ ניחא דהא מוכח מהא דר"ג שהודה שלא בפני טבי עבדו ומ"מ הוי הודאה לפטור. וצ"ל דאיבעי' להו תבעו שומר והודה תבעו בעלים וכפר דעיקר הודאה בפני בעלים אינו אלא משום דבהכי מתחייב עצמו בקרן ונפטר אף כשבאו עדים. וכשהודה שלא בפני הבעלים הוי פוטר עצמו מכלום. ולא נפטר בהודאה כשבאו עדים אח"כ וכמ"ש. וא"כ הא מוכח דלענין ממון בעינן הודאה בפני התובע. ושפיר הקשו דאמאי לא מיבעי' לענין קרן גופי' כשלא באו עדים אם הוי הודאה כשהודה בפני השומר אם חשוב השומר כבעלים, ומיושב שפיר

ובימי חורפי אמרתי בישוב קו' הקצה"ח סי' פ"א על קו' תוס' דמאי פסיקא להו דגם לענין ממון בעינן שיהי' בפני התובע עפ"י שי' הראשונים בטור חו"מ (סי' א) דקנס שלא בפני ב"ד או שלא במקום בי"ד כיון שלא מיפטר משום מודה בקנס מתחייב עצמו בהודאתי אף כשלא באו עדים. ולפי"ז י"ל דשפיר הוכיחו התוס' דגם לענין ממון בעינן הודאה בפני התובע דאם נימא שלענין ממון להתחייב עצמו לא בעינן כלל שיודה בפני הבעלים א"כ אם נימא דשומר לא חשוב כבעלים וכשהודה בפני השומר לא מיפטר בהכי. א"כ יוכל להתחייב עצמו בהודאתו בפני עדים בפני השומר אף כשלא באו עדים כלל דכשם שאם הודה שלא במקום ב"ד או שלא בפני ב"ד מתחייב עצמו בהודאתו א"כ ה"ה כשהודה שלא בפני הבעלים דלא מיפטר מקנס בהודאתו יתחייב עצמו בשביל הודאת בע"ד דכמאה עדים דמי ואמאי נקט תבעו שומר והודה תבעו בעלים וכפר והביא עדים. אלא מדנקט והביא עדים משמע דלא דמי הודאה שלא בפני הבעלים להודאה שלא בפני ב"ד או שלא במקום ב"ד. דדווקא בפני ב"ד ומקום ב"ד דלא בעינן לענין להתחייב עצמו בממון ס"ל להראשונים דכה"ג שהודה במקום דלא מיפטר מתחייב עצמו בהודאתו אף בלי עדים. אבל שלא בפני בע"ד גם לענין להתחייב עצמו לא מהני הודאה כה"ג. וא"כ אם נימא דשומר לא חשוב בעלים לא מיפטר ולא מתחייב ומשו"ה נקט והביא עדים וא"כ דמוכח דגם לענין ממון בעינן שיודה בפני התובע הקשו בתוס' שפיר דא"כ אמאי לא מיבעי' לענין קרן גופי' כשלא באו עדים אם מתחייב בהודאת שומר דחשוב כבעלים או לא וא"ש. אבל באמת מוכח מדה"ת ב"ק (דף עא) דכתבו דבאין עדים בהודאה בקנס לא מתחייב בשום ענין ועוד בכמה דוכתי משמע דלא ס"ל כהאומרים דקנס במקום דלא מיפטר מתחייב. ונ"ל להביא ראי' דבקנס לא יתחייב בשום ענין כדה"ת שם מב"ק (דף מא) דמוקי ר"א בעל השור נקי למעוטי חצי כופר וא"ל הא משתלם מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך א"ל אין דיני אלא כשהמית עפ"י עד אחד עפ"י בעלים ופריך עפ"י בעלים מודה בקנס הוא ואם נימא דבקנס משכחת שיתחייב בהודאה בלא עדים א"כ קשה טובא דמאי פריך הא בעי קרא דתם פטור מחצי כופר היכי שהודה במקום דלא מיפטר ויתחייב בהודאתו כשאר ממון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואיצטריך קרא