גנת ביתן קב

הא בלאו הכי פטור משום א"א מוריש קנס לבניו וצ"ע

והנה בספר שפת הים סי' טו הביא בשמי קושיתי וכתב לתרץ עפ"י דברי ההפלאה בכתובות (דף לח) דהיכי שעמד בדין על הגניבה. אף שלא עמד בדין על הטביחה ומכירה יכול להוריש לבניו משום דבדו"ה לחוד לא מהני הודאה לפטור אף שבאו עדים אח"כ משום דפוטר עצמו מכלום כדאיתא בב"ק (דף עה) ומשו"ה הוי ממון להורישו לבניו. ולפי"ז דחצי כופר בתם דהוי פיטר עצמו מכלום מש"ה יכול להוריש לבניו, אלא שהעיר בשם חכ"א לדחות די"ל דחצי כופר לא הוי פיטר עצמו מכלום משום דמחייב עצמו דבהמה הנוגחת פסולה למזבח. ואני אומר דמשום הא לא איריא דקיי"ל בב"ק (דף צח) הצורם אוזן פרה של חבירו דפטור משום דרוב בהמות לאו למזבח קיימא א"כ לא מיקרי מחייב עצמו במה שאוסר בפ"י עצמו הבהמה למזבח. ויותר יש לדחות עפ"י מש"כ הנוב"י מה"ת אהע"ז (סי' כג) דפלגא נזקא חשוב מחייב עצמו לענין שנעשה השור מועד עפ"י הודאתו בג' זימני. וא"כ ה"ה הכא מיקרי מחייב עצמו לענין שנעשה השור מועד אם יגח שלשה פעמים ויתחייב כופר שלם. אבל באמת גוף דברי ההפלאה לפענ"ד תמוהים מאד דהאם כשפוטר עצמו מכלום לא חשוב קנסא דהא אכתי לא דמי לממונא דיכול להתחייב בהודאה משום הודאת בע"ד דכמאה עדים דמי וקנס לעולם איני מתחייב בהודאה אף שפוטר עצמו מכלים וכיון שלא הוי ממון גמור יכול להוריש לבניו. ובש"ס כתובות (דף מב) מדמה קנסא לענין להוריש לבניו לענין לחייב קרבן שבועה והתם תני בהדי' המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית דפטור מק"ש משום דהוי קנסא אף דהוי פוטר עצמו מכלום משום דלא מתחייב עצמו בהודאתו כמו בממון כדאיתא התם ר"ש פוטר שאין משלם קנס עפ"י עצמו הרי דמשום שאין משלם ומתחייב עפ"י עצמו משו"ה הוי קנסא וליכא קרבן שבועה. וה"ה לענין להוריש קנס לבניו אף שהיכי שפוטר עצמו מכלום ואם יודה ואח"כ יבואו עדים יהי' חייב מ"מ כיון שאינו מתחייב עצמו בהודאה חשוב קנסא ואינו מוריש לבניו

ומ"ש ההפלאה להביא ראי' לזה מדה"ת כתובות (דף לח) שכתבו והקשה ריב"ם מהא דאמרינן במרובה (דף עא) מ"ש רישא ומ"ש סיפא פי' דקתני גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר דפטור ורישא תני גנב משל אביו וטו"מ ואח"כ מת אביו דחייב. ומשני רישא קרינא בי' וטבחו כלו באיסורא וסיפא לא קרינן בי' וטבחו כלו באיסורא משמע דאי הוי וטבחו כלו באיסורא הי' חייב אף דעכ"ר מיירי כשלא עמד בדין. דאי עמד בדין לא מחייב קנס בל"ה משום דכיון שעמד בדין נעשה גזלן ושלו הוא טובח ומוכר. הרי אף כשלא עמד בדין הוי קנסא ומוריש לבניו. והקשה ההפלאה למאי צריך תוס' להוכיח דלא מיירי שעמד בדין על הגניבה דאם עמד בדין הוי גזלן ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר הא גם אם מיירי כשעמד בדין על הגניבה מ"מ בעכ"ר ברישא דמת ואח"כ טו"מ לא הי' העמדה בדין על הטו"מ אמאי משלם דו"ה הא אין אדם מוריש קנס לבניו. ומזה הוכיח דאם הי' העמדה בדין על הגניבה, על הטו"מ לחוד לא מיקרי כלל קנסא לענין להוריש לבניו משום דפוטר עצמו מכלום יעוי"ש. לאו ראי' הוא כלל דהכי קאמרי אם הי' משכחת בסיפא שהי' העמדה בדין על הגניבה. א"כ גם ברישא שגנב וטו"מ ואח"כ מת אביו צריך לומר דה"ה מיירי שהיה העמדה בדין על כל מעשה הבן דיש לנו לדמות רישא וסיפא בזה שאפשר להיות העמדה בדין. ומש"ה הוכיחו מסיפא דבעכ"ר לא הי' העמדה בדין על מעשה הבן דא"כ כשטו"מ אח"כ שלו הוא טובח ומוכר וממילא ה"ה ברישא לא הי' העמדה בדין על מעשה הבן וא"כ אמאי משלם דו"ה הא אין אדם מוריש קנס לבניו אבל אה"נ אם לא הי' העמדה בדין על טו"מ אף כשהי' העמדה בדין על הגניבה. ואם יודה יהי' פוטר עצמו מכלום מ"מ א"א מוריש קנס לבניו וכמ"ש. וזה ברור בפי' התוס'. וכן מצאתי בהדי' בשטמ"ק שם

ומ"ש בשפת הים להוכיח דינו של ההפלאה מסיפא דטו"מ אחר מיתת אביו דפטור מדו"ה משום דליכא וטבחו כלו באיסורא והא בל"ה פטור משום שלא הי' העמדה בדין על הטו"מ ואין אדם מוריש קנס לבניו אלא וודאי. דכיון שהי' העמדה בדין על הגניבה והוי פוטר עצמו מכלום משו"ה יכול להוריש לבניו. נפלאתי עליו דאם ק"ל דכיון שלא הי' העמדה בדין על הטו"מ א"כ גם שטבח ומכר בחיי האב פטור משום אין אדם מוריש קנס לבניו. הא הרגישו התוס' בזה וכתבו דלמסקנא דהטעם דפטור בסיפא במת אביו ואח"כ טו"מ משום דליכא וטבחו כלו באיסורא לא שייך למיפרך ליפליג וליתני בדידי' משום דאינו יכול לאשמעינן חידוש זה דבעינן וטבחו כלו באיסורא אלא כה"ג. ולא דמי להא דפריך התם לס"ד דהטעם דפטור משום חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר דלפלוג וליתני בדידי' וכמ"ש התוס' ב"ק בהדי' שם. ומ"ש בשפת הים (סי' יז) דכוונתו להקשות דבאמת מנ"ל דהטעם דפטור משום דבעינן וטבחו כלו באיסורא דילמא משום דלא עמד בדין בע"כ על הטו"מ א"כ א"א מוריש קנס לבניו אלא וודאי דכיון שעמד בדין על הגניבה אדם מוריש קנס לבניו לק"מ דמאי שייכות ירושה איכא היכי שטבח ומכר אחר מיתת אביו דהא טו"מ ברשות היורשים אחר שיצא מרשות האב ושל יורשים קטבח. ובעכ"ר צ"ל דפטור או משום דחמשה בקר ולא חצאי בקר כס"ד דהסוגיא שם. או כהמסקנא משום וטבחו כלו באיסורא. ומסיפא אין להוכיח מידי לענין להוריש קנס לבניו. והא דכתבו תוס' ב"ק שם בריש דבריהם משמע דכפל מחייב אע"ג דלא עמד בדין וגם דו"ה הי' חייב אי לאו דבעינן וטבחו כלו באיסורא. אין כוונת תוס' להקשות מדו"ה הא אין אדם מוריש קנס לבניו. דכיון שטו"מ אחר מיתת אביו לא שייך כלל אין אדם מוריש קנס לבניו. אלא כוונת תוס' להוכיח מזה כיון דלולא הטעם וטבחו כלו באיסורא יש כאן חיוב דו"ה וא"כ עכ"ר שלא הי' העמדה בדין על הגניבה דאם הי' העמדה בדין א"כ בל"ה ליכא דו"ה דשלו הוא טובח ומוכר וא"כ ממילא צ"ל דגם ברישא לא הי' העמדה בדין והיינו כמ"ש דצ"ל דדומיא דסיפא שלא הי' העמדה בדין על הגניבה ה"ה צ"ל ברישא מיירי שלא הי' העמדה בדין על כל מעשה הבן. והקשו בתוס' דא"כ אמאי משלם דו"ה הא אין אדם מוריש קנס לבניו וז"ב בפי' דברי התוס'. ולפי"ז אין שום הוכחה דהיכי שפוטר עצמו מכלום אמרינן דאדם מוריש קנס לבניו, אלא כיון שאיקרי קנסא שלא מתחייב עצמו בהודאתו ואין משלם עפ"י עצמו ופטור מקרבן שבועה ה"ה דא"א מוריש לבניו וא"כ בפלגא נזקא ובחצי כופר למ"ד דכופרא ממונא אין אדם מוריש לבניו

ומ"ש בשפת הים (סי' יז) ליישב קושיתי עפ"י שי' תוס' ב"ק (דף עב) דדווקא בקנס של אונס ופיתוי אין יכול להוריש את בניו משום דאותו דבר שהקנס יוצא ממנו אין יכול להוריש לבניו כדאמרינן והתנחלתם אותם לבניכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם אבל ממון דהבהמה שהכפל ודו"ה יוצא ממנו יכול להוריש לבניו גם הקנס יכול להוריש וה"ה כופר דבא הזכות מאביהם הנהרג דיורשים אותו בשאר דברים גם הקנס יכולים לירש. לא נראה לי כלל דכוונת תוס' דווקא היכי שהבהמה גופא יכול להוריש מוריש גם הקנס של כפל ודו"ה היוצא ממנו משא"כ בכופר שהאב אינו מוריש רק החוב של הקנס שיש לו אבל אין לו מה להוריש מגוף הדבר כה"ג א"א מוריש לבניו וראי' לזה מכתובות (דף לט) דבעי אם יש בגר בקבר ופקע אב והיינו שלא מצי האב לירש את הבת משום דקנס לא הוי ממון להורישו לאביו בתורת ירושה