גנת ביתן ק

ולכאורה קשה מאי קפסיק ותני דכהנים אין מחרימין במטלטלין הא באמת משכחת דין חרמין במטלטלין של כהנים שמופקדים אצל אחרים דבשלמא במטלטלין שמונח ברשות הכהנים יש לומר דתיכף כשהחרים הרי כאילו בא לידו וקיימא לן. דהחרמים כל זמן שהן ברשות הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנם לכהן הרי הם כחולין ותיכף כשהחרים מיקרי בא ליד כהן וליכא בהו דין חרמים אבל אם החרים מטלטלין המופקדים אצל אחרים דפקדון שיש לו בדעת אחרים יכול להקדיש וכמ"ש תוס' ב"מ (דף ו) ד"ה הקדישה וכיון שלא מונח בחצירו א"כ תיכף כשהחרים הכהן חל עליהם דין חרם ואף שאין צריך לתת לכהן שהחרמין שלהם מ"מ קודם שנטל הפקדון מיד הנפקד הרי הוא כהקדש לכל דבר, ויש בו מעילה דעדיין לא בא ליד כהן שמונח ברשות אחרת וא"כ שייך שפיר דין חרמים בכהנים כה"ג. ולפמש"כ הט"ז והקצה"ח דרשות הנפקד שהחפץ מונח שם הוי תמיד רשות המפקיד אם כן ניחא שפיר דלא משכחת חרמים בכהנים מפני שהחרמים שלהם ואף במטלטלין המופקד אצל אחרים כיון שהמקום שהחפץ מונח קנוי להכהן המפקיד א"כ גם כשמונח המטלטלין שהחרים בפקדון קונה המחרים המפקיד את החרש ע"י חצירו המושאל לו וכמו שמצינו בב"מ (דף יא) גבי ר"ג וזקנים שבאים בספינה שאמר וחצירו מושכר לו דע"י שכירות נקנה לו מטעם חצר וה"ה בשאלה דחד דינא אית לי' כמ"ש הנה"מ (סי' ר') בפתיחה שם וניחא שפיר דקאמר הכהנים אין מחרימין מפני שהחרמין שלהן דהיינו לעולם תיכף כשהחרים זכה בו כהן המחרים וכבא ליד כהן דמי והרי הן כחולין לכל דבר וליכא דין חרם בחפצי כהנים וא"ש. וראיתי בשטמ"ק שם בשסי"ן החדשים שהעיר קצת בזה ולפמש"כ יש להוכיח מזה כשי' הט"ז והקצה"ח דרשות הנפקד קנוי להמפקיד אף שלא יחד לי' מקום ומשום דאושיל לי' כל דוכתא שיהיה מונח שם החפץ ונקנה לו בחזקת תשמישו

ועפי"ז י"ל דמש"ה לא מצי בעל העציץ לקנות הזרעים מטעם חצירו אף שכליו של אדם קונים כחצירו כדאיתא בשטמ"ק ב"מ (דף ט) מ"מ כיון שהעציץ מושאל לבעל הזרעים א"כ לא הוי העציץ חצירו של בעל העציץ אלא חצירו של בעל הזרעים דדמי ממש למ"ש הטור דאם היה לו פקדון בידו וכיון לקנות דלא קנה וכמ"ש הט"ז משום דהרשות נקנה להמפקיד א"כ ה"נ נקנה העציץ לבעל הזרעים. ובאמת נ"ל אף לשיטת המהרי"ט דחולק על הט"ז דאין חצר הנפקד קנוי להמפקיד מ"מ י"ל דמודה בעציץ וזרעים דעיקר טעמו דס"ל כיון שלא ייחד לו מקום וגם לא עשה קנין מש"ה לא נקנה לו הרשות להמפקיד משא"כ בעציץ וזרעים דבעל הזרעים הא שאל את העציץ וקנה לו ככל שואל כלי והא מיוחד לי' הכלי בשאלה לבעל הזרעים וא"כ בוודאי לאו חצירו של בעל העציץ הוא אלא חצירו של בעל הזרעים דמושאל לו העציץ ומש"ה ניחא דלא קנה הזרעים לבעל העציץ משום חצירו, והנה המהרי"ט שם כתב עוד להקשות על הט"ז בסברא אחרת דאף אם נימא שהמפקיד קונה את הרשות של הפקדון שמונח אצל הנפקד מ"מ כיון שהמפקיד מקנה הפקדון נימא דנקנה לו חצירו להנפקד דלא הוי חצירו של המפקיד כ"ז שהחפץ היה שלו אבל כיון שהקנה לו הפקדון נימא דחצירו וקנינו באים כאחד וכבר כתבו האחרונים ליישב דדווקא בגט אשה אמרינן חצירה וגיטה באין כאחד משום דבגט לא בעינן זכיה אלא נתינה דגם בע"כ נמי מהני משו"ה אמרינן דגיטה וחצירה באין כאחד אבל בקנין דבעינן זכיה ל"א הכי יעו"ש. ול"נ להביא ראיה לזה מדה"ת קדושין (דף כה ד"ה בהמה) שכתבו בשם הר"ח כהן דהא דמסירה אינה קונה בסימטא משום דבסימטא כל הקודם בו זכה בהרשות וסתמא דמילתא המוכר קדם והביא בהמתו לשם קודם שבא הלוקח והוי מקום בהמתו כחצירו ואין שום קנין מהני ברשות מוכר ורק במשיכה שעוקר הבהמה מרשות שקנה המוכר בתחלה מהני יעו"ש. ולכאורה קשה דאכתי אמאי לא קנה מסירה בסמטא הא כיון שהמוכר מקנה להלוקח הבהמה א"כ הדר הרשות שהבהמה עומדת לרשות הלוקח דלא הוי מקום הבהמה בסמטא חצירו של מוכר אלא כ"ז שהבהמה היא שלו וכשמקנה הבהמה להלוקח נעשה המקום של הבהמה חצירו של לוקח ונימא דחצרו וקנינו באים כאחד ונקנה במסירה אלא וודאי כמ"ש האחרונים דבקנינים ל"א חצירו וקנינו באים כאחד וז"ב. ולפי"ז י"ל דהכי פי' התוס' שם ה"ה דהוה מצי לאשמעינן בעציץ וזרעים של אחד דבמשיכה לא נקנו הזרעים אלא לרבותא נקט אע"ג דבעל העציץ קונה הזרעים שהם בתוך העציץ שלו וי"ל דקנה משום חצירו דאף שמושאל העציץ לבעל הזרעים מ"מ כיון שמקנה הזרעים לבעל העציץ א"כ נעשה העציץ שלו ויקנה מטעם חצרו קמ"ל דלא קנה משום דבקנינים ל"א קנינו וחצירו באים כאחד וכמ"ש. ולפי"ז מיושב שפיר קו' הר"ן שהקשה ותמהני שהך רבותא נמי שפיר משתמעא בעציץ וזרעים של אחד דנימא דעציץ קנה במשיכה וזרעים לא קנה עד שיחזיק בהן ואע"פ שהן בתוך העציץ שלו שקנאו במשיכה. ולפמש"כ י"ל דאה"נ ס"ל להתוס' דכהאי גוונא שפיר יש לקנות הזרעים משום חצרו דכליו דהזרעים בתוך העציץ שלו שנקנה במשיכה שפיר נקנה הזרעים מטעם חצר ודווקא כשהזרעים היו בתוך העציץ שלו ומתחלה היה שאול העציץ לבעל הזרעים לא נקנה לבעל העציץ הזרעים משום חצרו דקנינו וחצרו באים כאחד לא אמרינן משא"כ בדינו של הר"ן שפיר י"ל דאה"נ שנקנה הזרעים לבעל העציץ דאף שזרעים הוי כמחובר לקרקע מ"מ נקנה בתורת חצר כמו עבדים אף למ"ד דכמקרקעי דמי ס"ל להתוס' דנקנה מטעם חצר וכמש"כ. ופי' דבריהם ה"ה דהוי מני לאשמעינן הכל בעציץ וזרעים של אחד היינו לאשמעינן שהזרעים אינו נקנה במשיכה ותירצו התוס' דקמ"ל רבותא דאף משום חצירו לא נקנה הזרעים וזה דווקא בעציץ של אחד וזרעים של אחר אבל בעציץ וזרעים של אחד יש לומר שפיר דנקנה הזרעים לבעל העציץ משום חצר

ובימי חורפי כתבתי בזה ליישב דברי הש"כ חו"מ (סי' קצח ס"ק ז) בהא דאיתא בשו"ע שם וכן השוכר המקום שאותן המטלטלין הנמכרים מונחים בו קנה המטלטלין וכתב הש"כ דהיינו דווקא כשהשכיר לו החצר מתחילה ואח"כ הקנה לו המטלטלין אבל שניהם כאחד לא וכמש"ל (בסי' רב). והאחרונים הקשו על הש"כ מהא דאמרינן גבי גט אשה דגיטה וחצרה באין לה כאחד ועוד מכמה מקומות בגמרא דמוכח דבב"א יכול לקנות המקום עם החפץ וגם מהר"ן גבי עציץ שהבאנו משמע שיש לקנות שניהם כאחד החפץ עם המקום יעו"ש בקצה"ח. ונ"ל בישוב דברי הש"כ עפ"י מה שהקשה בס' אבני מלואים (סי' קלט) בהא דאיתא בשו"ע שם אם נתן לה הגט בחצרו ומכר לה החצר כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף ובחזקה נתגרשה. והקשה האב"מ הא מסקינן בב"מ (דף יב) דחצר דגברא משום שליחות איתרבאי וחצר דאשה משום ידה וא"כ חצר הבעל לא הוה אלא שליח הבעל והרי לא חזרה שליחות אצל הבעל דחצר הבעל שהיה שליח לבעל איך נעשה יד לאשה להתגרש בהגט המונח בחצר. ותירץ דדווקא בשליח להולכה שנעשה שליח לקבלה כיון דשליח לקבלה אינו כידי האשה אלא שלוחה וכיון דלא חזרה שליחות אצלה לא מיקרי שליחות אבל חצר שנעשה יד האשה ומקבלת ע"י יד אריכתא וחשבינן שבא משליח של הבעל ליד האשה יעו"ש. ולפי"ז י"ל דהש"כ לשיטתו (בסי' קפה) שכתב דמי שנתן לפלוני דבר למוכרו וא"ל אדם אחר תהיה שלוחי לקנותו ממנו דלא מהני קנין השליח משום. דלא חזרה שליחות אצל הבעל כמו גבי גט אשה. ולפי"ז י"ל דמש"ה כתב הש"כ (בסי' קצח) שם דדווקא כשהשכירו לו החצר מתחלה ואח"כ הקנה לו המטלטלין אבל שניהם כאחד לא משום די"ל כיון שחצר דגברא משום