גזע ישי צט

למימר שיצטרך דוקא למכרך כסברת הלל דס"ל דקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו היינו לו' דמצותו בכך למיכרכינהו ולאוכלן בב"א וכן הלל היה עושה בזמן שהיה בה"מ קיים שהיה כורכן ואוכלן בב"א ולכן גם בזה"ז לפי סברת הלל מצוה לעשות כן וע"ש בסוגיא דע"פ דאסקי' השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכו' והשתא כיון דלהלל כך הוא עיקר מצותו דבר תורה כזמן שבה"מ קיים לאכול מצה ומרור בבת אחת וגם בזה"ז מצוה לעשות כן מדרבנן אי הלכתא כהלל ליכא למימר בזה לאסור מה"ט דא"ע מח"ח דע"כ לא אמרי' א"ע מח"ח אלא בעושה המצות בב"א שלא לצורך מצוה. אמנם בכה"ג דאיכא מצוה בהכי שכך היא מצותו לאכלן בב"א להלל לא שייך למימר ביה איסור' דא"ע מח"ח כיון דכך הוא עיקר מצותו דבר תורה בזמן המקדש וגם בזה"ז מצוה הכי מדרבנן ולהכי קאמר דלא שרי בזה"ז למעבד הכי למכרך מצה ומרור אפילו להלל משום דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא דאי לאו מה"ט הכי הוה מצותו גם בזה"ז לאוכלן בב"א להלל ולא הוה אסיר משו' מח"ח כיון דמצותו בכך וכאמור כנלע"ד ברור

ל"ז אין עושין מצות חבילות חבילות. כתבו התוספות ז"ל בסוטה ד"ח ע"א עלה דתניא אין משקין שתי סוטות כא' ואין רוצעין שני עבדים כאחת כו' וז"ל אין משקין שתי סוטו' כאחת נר' לפרש שיעמיד שתיהן בעזרה בבת אחת להשקותן אע"פ שאין שותות כאחת וכן רציעה ובתוספת' דפרה תנא נמי אין שתי פרות נעשו כאחת משנעשי' אפר מביא אחרת ושורפ' על גבה ותימא וכי היה אוסר בכה"ג לשחוט שני זבחים כאחת כגון שני עולות או שני חטאות שיעמיד שניהן בעזרה וישחוט א' ואח"כ ישחוט השני וכו וכו' יע"ש והנה הרב מגן אברהם ז"ל סי' קמ"ז סקי"א הביא לדברי התוספות ז"ל אלו וכתב ומסיק בגמ' בכהן א' אין משקין ובשני כהנים משקין וצ"ע ע על הרמב"ם שפסק סתם ולא חילק לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא דכהן א' ע"כ משקה אותם זה אחר זה לכן אע"פ שמעמידן בבת אחת בעזרה שפיר דמי אבל בשני כהנים שמשקין בב"א זה אחת וזה אחת אסור ובזה מתורץ קושי' התוספות שהקשו משני מצורעים והנה להרמב"ם מותר להביא שני תנוקות בב"א ולמול זה ואח"כ זה אבל למולם בבת אחת בשני מוהלים אסור ולהתוספות אסור להביאם בב"א למולם זה אח"ז אבל למולם בב"א בשני מוהלים שרי וא"כ בשני ס"ת נהגינן כהרמב"ם דלא קפדינן על ההבאה. ולהתוס' בבהמ"ז של נשואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בב"א אלא לאחר בהמ"ז יקח כוס אחר ויברך ז' ברכות וכן משמע בטור ובש"ע אה"ע סי' ס"א ומה שהק' התוס' משני זבחים י"ל דדוק' בשני מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידם כאחת וכן משמע ביומ' פרק ה' דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כא' ע"ש עכ"ד הרב מג"א ז"ל יע"ש. והנה מ"ש הרב ז"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש איפכא דבכהן א' ליכא משום מח"ח כיון דע"כ משקין זו אחר זו ואע"פ שמעמידן בב"א בעזרה שפיר דמי והוליד מזה לענין שני תנוקות למול דלדעת הרמב"ם מותר להביאן בב"א ולמול זה אח"ז אבל למולם בב"א בשני מוהלים אסור ולהתוס' הוה איפכא דלהביאם בב"א למולם זאח"ז אסיר אבל למולם בבת אחת בשני מוהלים שרי. לפענ"ד אחר המחילה רבה אין דבריו. מחוורין לי בזה כלל דהא התוספו' ז"ל הביאו ראיה מהתוספתא דפרה דקתני אין שתי פרות נעשות כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה אלמא דגם להביאן בב"א אסיר וא"כ מכח האי תוספתא על כרחין לנו לפרש נמי מאי דקאמ' בש"ס כאן בכהן א' כאן בשתי כהנים כ פירשו לה התוס' ואיך אפשר לומר שהרמב"ם ז"ל ליחלוק בזה על התוס' ומפרש איפכא דלא כהתוספתא ועוד דבשני כהנים וכל כהן משקה סוטה אחת שהם משקין אותם כאחת. דהיינו בזמן א' איך יהיה בזה משום חבילות חבילות כיון דכל כהן עושה מצותו דחבילות לא מיקרי אלא באשר נעשות התרי מצות במעשה א' דבהכי שייך לטעמא דמחזו עליה כמשוי או לטעמא דמפנה לבו מהמצו' האחת שכתבו התוס' בפ"ק דמ"ק. אמנם בשני בני אדם דכל א' עושה מצוה אחת לעצמו אף ששניהם עושים אלה המצות כא' דהיינו בזמן א' בשוה נראה דלא שייך כלל למימר שיהיה בזה משום חבילות חבילות כיון דכל מצוה ומצוה נעשית בפני עצמה זו נעשית ע"י אדם זה וזו נעשית ע"י אדם אחר כי מכח זה אני אומר דמאי דפריך הש"ס בסוטה ורותת' מי משקין והא אין עושין מח"ח וכו' לאו דהוה ס"ד דהש"ס דגם בשני כהנים אסיר משו' מח"ח כי בהא ודאי דליכא למיסק אדעתא כלל כיון דכל כהן עושה מצותו ואין כאן חבילות כלל. ותנא דברייתא קאמר טעמא לפי שאין עושין מח"ח והרי הוא כמפורש מזה דבכהן א' מיירי דבהכי הוא דאיכ' משום חבילות אלא מאי דפריך הש"ס הוא משום דקתני ת"ק דברייתא דלעיל טעמא משו' שלבה גס בחברתה ואמרי' דבא בטעם זה למעט רותתת דהיינו דאיכא בינייהו דת"ק ור"י ולפי זה גם בכהן א' ברותתת משקין אותה כיון דליכא לה"ט דלבה גס בה ונמצא דת"ק במאמרו מלתיה בה"ט דמפני שלבה