גזע ישי צח

בזה משום חבילות חבילות אף דהתחיל שניהם בב"א דהכל הולך אחר החתום וכתב דלפי טעם הדבר דא"ע מח"ח משום דמחזו עליו כמשוי נראה דכל דתחלת עשייתן בבת אחת אף דבגמר אין נגמרין כא' איכא משום חבילות חבילות ושוב רצה להוכיח דבבה"ג ליכא משו' א"ע מח"ח מהא דאית' בירושלמי שלהי מס' תרומות דבי ר' ינאי אמרי מדליקין שמן שריפה בחנוכה והא התם דמצוה לשרוף את התרומ' ושרי' להדליק בשמן שריפה בחנוכה ולא חשו משום מח"ח וע"כ צ"ל הטעם משום דחנוכה הדלק' עוש' מצוה וכבתה אין זקוק לה לא כן מצות שריפת שמן של תרומה שצריך המשך זמן עד שישרף וכבה זקוק לה לא חשו בזה משום מח"ח. ושוב דחה הוכחה זו ולחלק יצא דלא חשו משו' מח"ח אלא היכ' דתרוייהו דאורייתא או דרבנן לא בחד דאורייתא וחברתה דרבנן והביא סמיכות לזה מהא דקא טרח תלמודא בשב' למיהב טעמ' למאי דקתני במתני' דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת וביו"ט ולא קאמר דהיי' טעמ' משום דא"ע מח"ח ומה גם לדעתיה דר"ח שם דכ"ד ע"א דאסיק דבסתם ע"ש יכול להדליק בשמן שריפה היאך שרינן ליה להדליק הא א"ע מח"ח אם לא דע"כ לומר דבחד דאורייתא וחברתה דרבנן אין בו משום מח"ח וסיים דהוא חלוק חלוש את"ד ז"ל י"עש ואני אומר דלא זו בלבד דהוא חלוק חלוש מצד עצמו וכדסיים הרב ז"ל אלא דלא ניתן ליאמר כלל דכבר כתבנו לעיל בסי' הקודם להוכיח מדברי התוספות דפ"ק דמ"ק דגם בחד דאורייתא וחברתה דרבנן אין עמח"ח וגם הרב ז"ל איהו גופיה כת' בספרו ארעא דרבנן להוכיח מסוגיא דפ' ע"פ ומסוגיא דפ' ג' שאכלו דאין לחלק בהכי כתבתי דבריו לעיל וא"כ תימא על הרב ז"ל איך לא זכר בספרו קהלת יעקב דברי עצמו שכתב בספרו א"ד להוכיח מהני תרי סוגיי דע"פ ודף ג' שאכלו ואיברא דאנן בעניו' כתבנו לעיל דליכא מהני תרי סוגיי הנז' ראיה מ"מ הו"ל להרב ז"ל להזכיר דבריו דס' א"ד ולמימר דיש לדחות הני ראיות דמייתי שם. ומיהו מאי דכתיבנ' אנן להוכיח מדבר התוס' דמ"ק דליכא לחלק בהכי נראה דהיא הוכחה גמורה באופן דליכא למימר להאי חלוקא דשבר מר הרב ז"ל למימר בס' קהלת יעקב וזה ברור. ומאי דמייתי הרב זל סמיכו' לחלק חלוקו הלזה מהא דשבת דכ"ג דטרח הש"ס למיהב טעמא למאי דקתני במתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט. לפע"ד אפילו אי יהיבנא ליה כל דיליה דשייך התם הא דא"ע מח"ח מה שאין נראה לפענ"ד מ"מ אין משם שום סמך כלל משו' דממתני' דקתני אין מדליקין בש"ש ביו"ט משמע דלעולם אין מדליקין בש"ש בשבת וי"ט ואפילו אין לו אלא ש"ש ואילו מה"ט דא"ע מח"ח לא אסיר אלא בדיש לו אחר אבל באין לו שרי וכדאמרי' בפ' ע"פ אין לו שאני ומייתי לה הרב גופיה שם לדחות בה מה שעלה ע"ד דעת עליון להוכיח מהירוש' דתרומות יע"ש. והיא גופה תסגי לן לדחות גם להאי סמיכו' דיליה מהש"ס דילן בשבת הנז' כאמור ור' חסדא נמי דקא' התם דבסתם ע"ש דאינו י"וט מותר היינו בכה"ג דאין לו שמן אחר מיירי אבל ביש לו שמן אחר אה"נ דאסיר מה"ט דא"ע מח"ח ובהא לא קמיירי התם וסתם דבריו משום דסמך בזה על הכלל הזה הידוע דא"ע מח"ח ולי נראה פשוט וברור בעיקר ספיקו שעלה ונסתפק הרב ז"ל במצות דאין התחלתן וסיומן שוין בזמן דאסיר משום מח"ח. והרי הוא כמבואר יוצא ממ"ש התוספות בפ"ק דמ"ק מלתא בטעמא דבעי' שיהיה לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה דלפ"ז תורה יוצאה דאין לחלק בהכי ואסיר גם בכה"ג דאין התחלתן בב"א משום א"ע מח"ח מאחר דבסיומן שוין הן ובאים כאחת ונמצא הוא פונה לבו ממצותו שעוסק בה למצו' אחרת עיין לעיל סימן ל"ג מה שכתבתי שם. כנלע"ד

ל"ו אין עושין מצות חבילות חבילות. הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' ארעא דרבנן הקשה מהאי כלל' אהא דאמרי' בפ' ע"פ לא ליכרוך איניש מצה ומרור בהדי אהדדי וליכול משו' דמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ואתי מרור דרבנן ומבטל ליה למצה דאורייתא וקשה דתיפוק ליה דלא לכרוך משום דהו"ל עושה מח"ח דהא מצה ומרור לכ"ע לאו חדא מלתא היא דמצה זכר לחירו' ומרור. זכר לשעבוד ואף דמן התורה שרי בזמן שבה"מ קיים כמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו מ"מ מדרבנן אסיר בזה"ז משום דאין עושין מח"ח. ושי"ל דנקט טעמא דיהא אסור אפילו מן התורה א"נ מצה ומרור זה גורם לזה דע"י השעבוד נעשה החירות וכחדא מלתא דמיא א"ד ז"ל יע"ש. ולפענ"ד אחר המ"ר דאעיקרא אין כאן מקום לקושייתו כלל ולא צריכנא למאי דדחיק נפשיה בתירוצא דהאי קושיא חד' דע"כ איצטריך למימר לה"ט דאתי מרור דרבנן ומבטל ליה למצה דאורייתא למימרא דאפילו בדיעבד לא יצא מצות אכילת מצה כי כריך לה בהדי מרור משום דהמרור בטל לה להמצה וצריך לחזור ולאכול כזית מצה כדי לצאת ידי חובה משא"כ מה"ט דמח"ח דאע"ג דלכתחל' אסיר מ"מ אי עבר ועבר הכי יצא ידי חובת מצה ומרור ועוד דהכא לא שייך כלל להאי איסורא דאין עושין מצות חבילות חבילות דמאי דקאמר לא לכרוך איניש וכו' היינו משו' דיש סברא