גזע ישי ק

גס בחברתה למעט רותתת היינו דרותתת משקין בין בכהן א' בין בשתי כהנים ולהכי פריך ורותתת מי משקין כלומר מי משקין רותתת אפילו בכהן א' והא אין עושין מח"ח וא"כ בכהן א' גם רותתת אין משקין ואיך קתני ת"ק סתמא אין משקין שתי. סוטות כאחת מפני שלבה גס בה אשר מה"ט ממעט. רותתת דמשקין אותה עם אחרת כאחת לעולם ואפי' בכהן א' ומשני אביי דל"ק באן בכהן א' כאן בשתי כהנים כלומר דכי היכי דהך ברייתא בה"ט דמח"ח מיירי בכהן א' ולא בשתים דהא דוקא בכהן א' הוא דשייך לה"ט דחבילות. ה"נ הך ברייתא קמייתא דקאמר ת"ק לטעמא דמפני שלבה גס בחברתה למעט רותתת מיירי למעט דוקא רותתת בשני כהנים דליכא משום חבילות חבילות אמנם בכהן א' דאיכא לטעמא דא"ע מח"ח גם רותתת אין משקין מה"ט דא"ע מח"ח

ומאי דהוקשה לו להרב מג"א ז"ל על הרמב"ם ז"ל דפסק סתם ולא חלק בין כהן א' לשתי כהנים אשר מכח קושיא זו הוליד דהרמב"ם ז"ל פליג על התוס' הנה למאי דכתיבנא דלענין הא דא"ע מח"ח הדבר מבואר מאליו דבכהן א' מיירי וברירנא כוונת קושי' הש"ס לא קשיא מידי על הרמב"ם ז"ל דהנה בסוטה לא פסק להאי דאין משקין שתי סוטו' כאחת לפי שאין עושין מח"ח משום דאיהו פסק שם ריש פ"ג דה' סוטה כר' יהודה דאין משקין שתי סוטות כאחת מגזרת הכתוב דכתי' והעמיד אותה יע"ש. ובפ"ג דה' רוצח ובפ"ג מה' עבדים ופי"א מהלכות ט"צ פסק לשאר הני מילי דתני בברייתא מטעמא דא"ע מח"ח וכיון דכתב הטעם משום א"ע מח"ח ממילא הוא מבואר דבכהן א' המטהר שני מצורעים וב"ד א' ואדון אחד הוא דאין רוצעין שני עבדים כא' וכן הוא ההיא דאין עורפין שתי עגלות כאחת דבכה"ג הוא דשייך לומר מח"ח מה שא"כ בשני כהני' וא"צ לחלק בזה כי ממאי דקאמר דא"ע מח"ח ממילא הוא מבואר דבכהן אחד הוא דבהכי הוא דהוה חבילות משא"כ בשני כהנים באופן דלע"ד בהורמנותיה דמר הרב מג"א ז"ל אין כאן פלוגתא בין הרמב"ם והתוספות ז"ל

גם מאי דכתב הרב מג"א ז"ל דלהתוספות אין להביא שני תנוקות בב"א ולמול זאח"ז וכן אין להביא שני ס"ת בב"א ושני כוסות לבהמ"ז וברכת נשואין אחר המחיל' רבה מכבוד רבנותיה דמר דהא ליתא כלל כי הדבר ברור דליכא משו' חבילות חבילו' בהבאה בב"א אלא דוק' בהני דקתני בבריי' דהיינו סוטות ומצורעים ועבדים ועגלות ערופות וכיוצא בהן דמצות עשייתן הוא במקום מיוחד לכל אחד דאינו נעשה אלא במקום ההוא המיוחד לו ולא במקום אחר כסוטות בעזר' בשער נקנור וכן טהרת מצורעים ועבדים בפני ב"ד כדכתיב והגישו אל האלהים וגו' ועגלה ערופה בנחל איתן. ונמצאו כל אלו גם בהבאתם כל א' למקומו המיוחד לו לקיים שם מצותו מצוה הוא וכיון דגם ההבאה מצוה היא שייך שפיר בהבאתן נמי איסורא דחבילות חבילות וכן נמי מצות שריפת פרה אדומה מקומה מיוחד לה דהיינו בהר המשחה חוץ לירושלים ולפני ההיכל כמבואר במס' פרה ובהרמב"ם פ"ב דה' פרה אדומ' ולהכי קתני בתוספתא שהביאו התוס' דאין להביא שתי פרות בב"א וכן נמי שחיטת כל הקרבנו' מצותן בעזרה אל פתח אוהל מועד ולהכי הקשו התוספות וכי אסיר להעמיד שתי קרבנות בעזרה בב"א. ומאי דכתב הרב מג"א ז"ל לתרץ קושיית התוספות דדוקא של חובה אסור להעמידם בב"א משו' חבילו' אחר המחילה אין זה מן הישוב כלל דהא הקרבנו' כולם אחר שנדר להביא עולה או שנתחייב חטאת הו"ל הבאתן לעזרה לשוחטן שם חובה ומצוו'דרמיו עליה בריא בחיובא להביאן שם ולשוחטן ופשיטא דשייך בהבאתן חבילות ושפיר מקשו התוס' אמנם במצות דאין להם מקום מיוחד לקיומן אלא באיזה קום שירצה יכול לעשותה כי עיקר המצוה הוה קיומה כמצות מילה וקריאת ס"ת דעיקר המצוה היא המילה והקריאה בס"ת יהיה באיזו מקו' שיהיה לא שייך כלל לומר בהבאת התנוק או הס"ת איסור דחבילות חבילות דאין בהבאתו שום מצוה דאם ימול התינוק במקום שהוא ולא יביאנו למקום אחר שפיר דמי וזה פשוט וברור לפע"ד ושפיר נהגו להביא שני תנוקות בב"א למול בזאח"ז וכן שני ס"ת ואין צורך למ"ש הרב ז"ל ועיין להרב מהרי"א ז"ל בספר א"ד שהקשה על הרשב"א בתשו' סי' תנ"א שהתיר למול שני תנוקות בברכה אחת דאמאי לא אסר להביאן בב"א משום חבילות חבילות וכן שני חתנים וכמו שדקדקו התוס' מהתוספתא וכיוצא בזה הקשה ל הרב שכנה"ג. גם הקשה על התוספות דלפ"ז יהא אסור לן להביא בליל פסח הג' מצות בב"א ואף עפ"י שברכת המוציא על השלימה ואכילת מצה על הפרוסה מ"מ כל שהוא נוטל בידו בב"א הא איכא משום ח"ח י"עש שהק' עוד כזה על התוס' דפ' כיצד מברכין דט"ל ד"ה הכל מודי' בפסח שיניח הפרוסה בתוך השלמה וכו' י"עשב. ולפי מאי דכתיבנ' אין מקום לכל מה שהוק' לו שם דדברי התו' דסוטה לא נאמרו אלא בהני מצות דיש גם בהבאתם מצוה ככל הני דמקומם מיוחד לקיום המצוה וככל האמור ומדובר נלע"ד ברור ותו לא מידי: