גזע ישי צז

שמחה בשמחה ומינה להא דאין עושין מח"ח דדינ' הכי הוה לפי דברי התוס' דשם דאמור רבנן בטעמ' דהא דאין מערבין שמחה בשמחה משום מצו' ח"ח דבעי' שיהיה לבו פנוי למצוה אחת כי מאח' דבמה דהוא עסיק במצוה אחרת עם הראשונה הרי הוא פונה מהמצו' האחת מה לי אם כבר עשה חצי המצו' או לא עשאה אלא עשאן שניהן כאחת מתחלתן ועד סופן הא סוף סוף נמצא הוא פונה לבו ממצוה למצוה ואין לבו שלם במצוה אחת באופן דלפי מאי דכתבו התוס' בטעמ' דאין מערבין שמחה בשמחה דהוה משום אין עמח"ח משם ראיה ברורה לאסור משום אין עמח"ח גם בכה"ג דהתחיל באחת לבדה ובהמשך זמנה פגע באחרת כאמור ודלא כה' מהר"י אלגאזי ז"ל ועוד אני אומר דלפי האי טעמ' אחרינ' דכתבו התוספו' בסוטה בהא דמח"ק דהוה משום דמחזו עליה כמשא כ"ש שאסור בכה"ג דהוא עסיק במצוה אחת ופגע באחר' שלא לעשות האחרת עם הראשונה כאחת כי בזה מורה טפי על המצו' השני' שהיא עליו כמשא והוא ממהר לפורקה מעליו דהרי לא בעי לאמתוני עד יגמו' המצו' שעסיק בה וממהר לעסוק גם בהאחר' עמה ואין לך מחזי עליה כמשא גדול מזה וזה פשוט וברור לפע"ד. ונלע"ד עוד להוכיח דגם בכה"ג אסיר משו' מח"ח מהא דאיתא בתוספתא דפרה הביאוה התוס' בפ"ק דסוטה ד"ח ד"ה אין משקין וכו' דקתני אין שתי פרות נעשות כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה ודקדקו התוס' מהך תוספתא דאף להביא שתי פרות כאחת אסיר אף דשורף כל אחת בפני עצמה וכן אין מביאין שתי סוטות וכן שני מצורעים יע"ש בתוס'. והשתא אם איתא דכל שתי מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה ובהמשך זמנה פגע באחרת יכול לעשותן כאחת וליכא בהכי משום מח"ח אמאי קתני תנא תוספת' משנעשית אפר מביא אחרת הא גם קודם שנעשי' הראשונה אפר רשאי להביאה להאחרת כיון דבעת הבאת הראשונה והתחלת מצות שריפתה לא היתה הבאת השניה והתחלת שריפתה עמה ובכל כה"ג ליכא משום מח"ח. אלא מוכח דגם בכה"ג איכא משום מח"ח ולהכי קתני משנעשית אפר מביא אחרת וכו' והיינו עד שנגמרה כל מצות שריפה דהראשונה עד גמירא הוא דרשאי להביא האחרת. אבל כל כמה דלא נגמרה מצות הראשונה לגמרי אינו רשאי להתחיל במצות השניה אפילו להביאה שם א משום מח"ח. כנלע"ד

ל"ד אין עושין מצות חבילות חבילות. אפילו בשתי מצות דחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין לעשותן כאחת משום מח"ח. כ"כ הרב מהרי"א ז"ל בספר ארעא דרבנן סי' ב' ומייתי לה מהא דאמרי' בפרק ע"פ טעמא דאומרים קדושא ואבדלתא במ"ש לי"וט אחד כסא וליכא משום מח"ח משום דקדושא ואבדלתא חדא מילתא היא. והרי קדוש יו"ט אינו אלא מדרבנן כמ"ש ה"ה סוף פכ"ט מה' שבת והבדלה לדעת הרמב"ם הוי דאורייתא וקאמר דאסור משום מח"ח אי לאו משום דקדושא ואבדלתא חדא מילתא היא וכן מוכח מסוגיא דפרק ג' שאכלו א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אי מהא דמייתי מקדושא ואבדלתא לא שמיה מתיא. דניהי דהבדלה דאורייתא מ"מ על הכוס לאו דאורייתא אלא מדרבנן דמדאורייתא יצא במה שמבדיל בתפלה. ונמצא דקדושא ואבדלתא אחד כסא תרוייהו דרבנן דהיינו מצוה דרבנן לקדש או להבדיל על הכוס. גם מאי דכתב דכן מוכח סוגיא הנזכרת דפ' ג' שאכלו כונתו למאי דאמרי' התם דמ"ט אהא דאמרי' התם דאין חותמין בשתים מפני שאין עושי מח"ח ופרי' ממקדש השבת וישראל והזמנים ומשני שאני התם דהא בהא תליא יע"ש וזו היא הסוגיא שהזכירה שם הרב ז"ל לעיל ע"ש וכל הרואה יראה דגם מהך סוגיא לא מוכח מידי כמובן וא"צ להאריך בזה

האמנם לענ"ד נראה להביא ראיה גמורה דגם באחת דאורייתא ואחת דרבנן אין לעשותן כאחת משום מח"ח. ממ"ש התוספות בפ"ק דמ"ק עלה דמ"ד דאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה דהטעם הוא משום אין עושין מח"ח דבעי' שיהיה לבו פנוי למצו' אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכו' אשר מדבריהם אלו אתה למד דגם במצות דאחת דאורייתא ואחת דרבנן אין עמח"ח שהרי מצו' שמחת י"וט דאוריית' היא כדכתיב ושמחת בחגך ושמחת נשואין לא הוה אלא מצות דרבנן ואפ"ה אמור רבנן התוס' מלתא בהאי טעמא דאין עושין מח"ח. ועוד דמה"ט דשיהא לבו פנוי למצוה אחת כ"ש הוא כשאחת מהנה דרבנן דהוא פונה לבו מהמצוה דאורייתא משום המצוה דרבנן. וכן נמי מהאי טעמ' אחרינא דמשום דמיחזו עליו כמשוי שכתבו התוספות ורש"י בפ"ק דסוטה מבואר דאין לחלק בהכי וזה ברור

ל"ה אין עושין מצות חבילות חבילות נסתפק הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו הבהיר קהלת יעקב באות הא' סי' א' אי אתמר הך כללא דוקא כשעשי' שני מצות נמשך שוה בשוה ונגמרת יחד אבל בשתי מצות הנעשות בבת אחת והאחת נעשית מיד וחברתה נמשך גמר מצותה יותר מי אמרינן דכל דאין התחלתן וסיומן בבת אחת אין