גזע ישי צו

לקדש שמיני ולא הו"ל אלא כוס א' עם רביעית יין מזוג כיצד יעשה זה לקדש וזה להבדיל והשיב דמאח' דהן שני גופין מחולקים בקדושתם כגון הא ודאי קדושא ואבדלתא אמרינן דלאו חדא מילתא נינהו וקדושות משונות איקרו ועל זה אמרו דאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד ובכן הסכים דכיון דקי"ל דמקדשין על הפת ואין מבדילין עליו יזכה בהכוס יין זה הבן א"י להבדיל עליו והבן ח"ל יקדש על הפת יע"ש. וראיתי להרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו הבהיר ארעא דרבנן שתמה על הרב ז"ל מסוגיא דסוט' דמשנינן כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים ופי' רש"י וכן גבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד דמשמע מדבריו דבשתי בתי דינים אף בשני עבדי' דאדון אחד שרי את"ד ז"ל יע"ש. ולפי מאי דכתיבנא וברירנא אנן בעניותין דברי רש"י ז"ל אלו לעיל בסי' הקודם לא קשיא מידי מהך סוגיא ודברי רש"י ז"ל על דברי הר' לקט הקמח ז"ל כמובן

ל"ב אין עושין מצות ח"ח. טעמ' דהאי כללא משום דמחזו עליה כמשא וכמ"ש התוס' ז"ל בסוטה ד"ז ורש"י ז"ל שם. ועוד טעמא אחרינא כתבו התוס' בפ"ק דמ"ק ד"ח ע"ב ד"ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה יע"ש. ולכאורה איכא לאקשויי על דברי התוס' דמ"ק חדא דלמה זה שינו את טעמם שם ממ"ש בסוטה דהוה משום דמחזי עליה כמשא. ועוד דלפי האי טעמא דכתבו במ"ק לא אתו שפיר הנהו סוגיי דפרק ע"פ דק"ב דאין אומרים שתי קדושות על כוס א' משום מח"ח וההיא דאין חותמים בשתים וגם למה אסרו אחר שבירך בהמ"ז על הכוס ופנה הימנה שלא יאמ' עליו הבדלה וכבר ראיתי להרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו ארעא דרבנן סי' ב' שהוקשה לו כל זה על דברי התוס' דמ"ק יע"ש שהניח בקושיא. ואשר אני אחזה לי בישוב דבריהם ז"ל דמ"ש במ"ק דהטעם הוא משום דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת. אין כוונתם לומר דמשום האי טעמא בלחוד הוא דאמרו אין עושין מח"ח ולאו משום טעמא דמיחזו עליה כמשא אלא דס"ל דהא דאין עושין מח"ח הוה מהני תרי טעמי טעם כעקר משום שיהיה לבו פנוי למצוה אחת וכו' דהוא ודאי טעמא דמסתבר טובא ועוד בו טעם אחר והוא שלא יהא מחזו עליה כמשוי ולהכי בהני סוגיי דפ' ע"פ אע"ג דליכא התם להאי טעמא דיהיה לבו פנוי וכו' אכתי איכא משו' מח"ח מהטעם האחד דמחזו עליו כמשוי וכתבו התוספו' בסוטה הטעם דמחזו כמשוי וחדא מינייהו נקטי ומשום דטעם זה הוא טעם כללי דשייך בכל המצות נקטו ליה ובמ"ק דבעו התם למימר דטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה הוה כי הא דאין עמח"ח משו"ה נקטי התם לטעמא דשיהיה פנוי למצוה אחת דשייך התם גבי אין מערבין שמחה בשמחה טפי מהאי טעמא אחרינא כמובן כנלע"ד ברור בדעת התוספות ז"ל

ל"ג אין עושין מצות חבילות חבילות נסתפק הרב מהר"י אלגאזי זל בספרו הבהיר ארעא דרבנן סס"י ב' בשתי מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה אבל בהמשך זמן עשיית' פגע במצוה השניה ועושה אותן בבת אחת אם יש בזה ליתא דאין עושין מצות חב חבילות חבילות וכתב דלא מצא דבר ברור בזה רק דברי התוס' בפ"ק דמ"ק ד"ח ע"ב אהא דאמרינן דאין מערב ין שמחה בשמחה דטעם הדבר דכמו שאין עושין מח"ח דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת וכו' והתם אם נשאת קודם הרגל יום א' שרי אף דז' ימי החופה הם נעשים בתוך ימי הרגל כל שתחלת המצוה היה בחול עכ"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה אין דבריו אלה במאי דפשיט לה מדברי התוס' דמ"ק להיתרא אלא מן המתמיהין דלא זו בלבד דראייתו לאו ראיה היא כלל. אלא אדרבה משם ראיה ברורה לאיסורא משום מח"ח גם בכנה"ג דהא פרכינן התם בש"ס למ"ד אין מערבין שמחה בשמחה מהא דנושאין נשים בערב הרגל ומשנינן דעיקר שמחה. חד יימא הוא יע"ש. והשתא אם איתא לכל כי האי חילוקא דאמר מר הר' ז"ל דכל דבהתחלת המצוה אכתי ליתא להאחרת אף דבהמשך זמנה פגע במצוה אחרת ליכא משו' מח"ח מאי פריך הש"ס עליה דאין מערבין שמחה בשמחה מהא דנושאין נשים בערב הרגל הא כיון דטעמא דהאי מלתא דאין מערבין שמחה בשמחה הוה משו' אין עושין מח"ח כדכתבו התוס' שם הרי בכל כה"ג דבהתחלת מצות הנשואין אכתי מצות הרגל לא הוה קמיה אף דבהמשך הזמן פגע במצות שמח' אחרת כי בא מועד ופגע בשמח' הרגל שמחה זו מה עוש' דליכא בהכי משום מח"ח ואמאי הוצרך הש"ס לשנויי דעקר שמחה חד יומא דהיינו יומא קמא כלו' וכי אתא יומא קמא דשמחת הרגל תו ליכא למצו' שמחה דנשואין. אלא מבואר דגם בכה"ג איכא להאי טעמ' דשיהיה פנוי למצוה אחת ואסיר וכן מבואר בתוס' ביאור ממאי דמשני הש"ס עקר שמחה חד יומ' הרי דטעמ' משום דעיקר שמחה חד יומא דנמצ'הושלמ' עיקר המצוה הראשונה קודם שבאה השניה קמיה. הא לאו הכי אי הוה אכתי עסיק בתשלום וגמר מצו' הראשונה בעת הגעת השניה לא הוה שרי ליה לערב