גזע ישי צה

וכדי ליישב דברי רש"י ז"ל צ"ל דס"ל דהב"ד לא עברי משום מח"ח כיון דאינהו לא עבדי מעשה בידים כלל. משא"כ כהן בטהרתו המצורעין דאיהו עביד מעשה בידים וכמ"ש הרב מ"ל ז"ל בתחלת דבריו ואע"ג דאנן בעניותין לעיל הוינן עליה דהר' מ"ל בזה היינו לפי דרכו אשר דרך בכוונת דברי רש"י והתוס' ז"ל הוא דאיכא לאקשויי על דבריו כדאקשינן. אמנם למאי דכתיבנא וברירנא השתא הכא אנן בדידן כונת דברי רש"י והתוס' ז"ל אתי שפיר האי סברא דאמר מר לחלק בין ב"ד דרציעת עבדים לכהן בטהרת מצורעין וברור. ועמ"ש התוספות בסוטה שם לעיל ד"ה אין משקין שתי סוטות כאחת

ולמאי דמספקא לן אי איתיה גבי שליח להאי כללא דאין עמח"ח. נלע"ד דבשני בני אדם שיש לכל א' מצוה ועשה זה לחבריה שליח שיעשה מצותו בעבורו שנסתפקנו באחרונה. הדבר ברור דאיכא בהכי משום אין עמח"ח ולא מצי האי גברא למעבד מצותו ומצות חבירו כאחת. ואמינא לה ממ"ש התוס' ז"ל במס' מ"ק ד"ח ע"ב ד"ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' וז"ל והטעם נראה קצת דכמו דאין עושין מח"ח דבעינן שהיו לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו המינה וכו' יע"ש. הנה דאיכא עוד טעמא אחרינא להאי כללא דאין עמח"ח והוא משום דבעינן שיהיה לבו פנוי למצו' אחת ולא יפנה עצמו הימנה ולפ"ז ממילא אתה למד דמהאי טעמא גם בכה"ג דמצוה אחת לאו עליה דידיה רמיא אפ"ה כיון דאחת מהנה חיובה דידיה היא לא מצי למעבד מצו' חבירו בהדה משום דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו המינה וכי עביד גם מצות חבירו בהדה מצו' דידיה הרי אין לבו פנוי למצותו כי הוא פונה עצמו ממנה מפני המצוה של חבירו וזה ברור. ובעיקר האי טעמא דכתבו התוס' במועד קטן עיין מה שאכתוב לקמן סימן ל"ב בס"ד

אמנם במאי דמספקא לן בראשונה בשני בני אדם דעלייהו רמיו קיום מצות ועשו שניהם שליח א' שיקיים מצוותם בעבורם אי מצי האי שליח לעשותם כא' אכתי למודעי אנו צריכין דאף להאי טעמא דאמרי רבנן התוספות ז"ל בפ"ק דמ"ק להאי כללא דאין עמח"ח דהוה משו' דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת אפשר לומר דהיי' דוקא בעושה המצות בעל המצות גופיה דכיון דעליה דידיה רמיו אין לו לפנות עצמו ממצו' אחת ובעינן לבו פנוי למצוה אחת אבל כי עבדי להו שליח כיון דלאו עליה דידיה רמיו חיובא אלא דשליחותייהו דבעלי המצות הוא דעביד לא בעי' שיהיה השליח לבו פנו למצו' אחת ומצי שפיר השליח לעשותן כאחת

ונלע"ד לפום ריהטא למיפשט להאי ספיקא דגם בכה"ג אסיר ליה להאי שלוחא למעבדינהו להני תרתי מצות כאחת משום מח"ח. ואמינא לה מהא דאיבעיא לן בנדרים דל"ו ע"ב אי הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנ' נינהו למאי נ"מ למודר הנאה מכהן ומייתי התם למיפשט לה להאי בעיא מכמה משניות וברייתות ודחי להו ולא איפשיטא יע"ש וכתבו התוס' ז"ל בפ"ק דקדושין דכ"ג ע"ב ד"ה דאמר ר"ה דאע"ג דרבינא פשיטא ליה הכא דשלוחי דרחמנא נינהו אפ"ה בעי התם בנדרים משום דכך הוי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי למפשט מברייתא או ממתני' וכו' יע"ש וכ"כ הר"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל שם והשתא אם איתא דכל דע"י שליח ליכא משום אין עושין מח"ח אמאי לא מייתי התם בנדרים למיפשט להך בעיא דכהני שלוחי דרחמ' נינהו מהא דתניא בפ"ק דסוט' אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחד וכו' לפי שאין עושין מח"ח ואי כהני שלוחי דרחמנא נינהו ניחא דלא מצי כהן א' להשקו' שתי סוטו' כאחת ולטהר שני מצורעין כאחד מה"ט דאין עושין מח"ח דכיון דהאי כהן במאי דמשקה להסוטה וכן מאי דמטהר המצורע שליחותי' דרחמנ' הוא דקעביד מצוה דרמיא עליה דכהן הוו ולהכי כי משק' לשתי סוטות כאחת או מטהר לשני מצורעי' כאחת הוא עושה איסור דמצות חבילות חבילות אמנם אי הני כהני שלוחי דידן נינהו אמאי אסיר ליה להשקו' שתי סוטו' כאחת ולא לטהר שני מצורעי' כאחד משום מצות ח"ח. הא אין הכהן אלא שליח דהמצורעי' או דבעלי הסוטות ושליחותייהו בעלמא קעביד האי כהן ואין גבי שליח משום האי איסורא דמח"ח אלא מדלא מייתי הש"ס התם למיפשט להך בעיא מהך ברייתא מוכח דגם בשליח שעושה שתי מצות של שני בני אדם שולחיו אינו רשאי לעשותם באחד משום מח"ח ולהכי ליכא למפשט מהך בריית' דאין משקין שתי סוטות כאחת וכו' הנז' מידי. כנלע"ד לפום ריהטא ועיין מ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' תנ"א ובתשו' הרשב"ץ ח"ב סס"י מ"ב

ל"א אין עושין מצות ח"ח. היינו דוק' בשתי מצות חלוקות אבל במצוה אחת כגון קידושא ואבדלתא אומרין על כוס אחד וליכא משום מח"ח כדאיתא בפרק ערבי פסחים דף ק"כ ע"ב והנה הרב לקט הקמח ז"ל בהלכות שבת נשאל מה דינו של כן א"י שנמצא עם בן ח"ל בליל מוצאי שביעי של פסח שבן א"י צריך להבדיל ובן ח"ל צריך