גזע ישי צג

דאחת מהני מצות עליה דידיה רמיא לא שרי ליה למעבר למעבדינהו כאחת דאיכא מצות ח"ח

והנה בפ"ק דסוטה ד"ח פרכינן ורותתת מי משקין והא אין עושין מח"ח דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שתי מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת לפי שאין עושין מח"ח אמר אביי ל"ק כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים. ופירש"י כאן בכהן אחד הוי חבילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד ע"כ. והתוס' ז"ל שם הקשו ע"ד רש"י ז"ל דהא טהרת שני מצורעין דמי לשני עבדים של שני בני אדם ע"כ יע"ש. וראיתי להגאון מהרש"א ז"ל שם שכתב ע"ד התוס' ז"ל דקושייתם אינה מבוררת לן דשני עבדים של שני בני אדם כיון דכל אדון של עבד ועבד רוצע עבדו כדכתיב אדוניו הו"ל כשני כהנים בטהרת שני מצורעי' דלא מקרי ח"ח כדמסיק וכ"כ הרמב"ם בה' עבדים דהאדון עצמו חייב לרוצעו ולא בנו ולא שלוחו וכך היא במכילתא וצ"ע א"ד ז"ל יע"ש ולפום ריהטא דברי הגאון מהרש"א ז"ל אלו תמוהים טובא לע"ד דקושיית התוס' היא נראה מבוררת ביאור רח"ב רח"ב וקושייתו דמקשה איהו על דבריהם היא דלא אתברר לן כי התוס' ז"ל המה ראו דברי רש"י ז"ל דכתב בב"ד אחר ובאדון אחד אשר מדבריו אלו אתה למד דגם הב"ד בעינן דלא ליהו חד כי היכי דלא לעבדו ב"ד מח"ח. ואילו ממה שסיים רש"י זל ובאדון אחד משמע דהא בשני עבדים של שני בני אדם אפי' בב"ד אחד שפיר דמי ולהכי היינו דקשיא ליהו להתוס' על רש"י ז"ל דהא שני עבדים של שני בני אדם דמו לשני מצורעים כלומר דכשם דלגבי מצורעים אע"ג דכל מצורע ומצורע עביד מצוה לגרמיה בטהרתו אפ"ה אסיר ליה לכהן א' לטהרם כאחת משום מח"ח ה"נ שני עבדים של שני אדונים אע"ג דכל א' רוצע עבדו אכתי הב"ד עבדי מח"ח דהרי זה דומה ממש לשני מצורעים בכהן אחד דהאדונים הוו כמצורעים והב"ד ככהן. זהו כוונת קושיית התוס' ז"ל

ואנכי חזו"ן הרביתי להרב מ"ל ז"ל בפרק ו' מהלכות עבדים סוף הלכה ט' דהביא לדברי רש"י והתוס' ז"ל הנז' וכתב ולקושי' התוס' אפשר לתרץ דשאני טהרת שני מצורעים דהכהן עושה מעשה וא"כ אף שהם גופים מחולקים הרי הכהן עושה מח"ח אבל גבי עבדים אין הב"ד עושה שום מעשה. ולפ"ז בשני עבדים של שני בני אדם שרי א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה גם דבריו תמוהים שאם באנו לומר כן דהב"ד כיון דאינו עושה מעשה לית בהו ליתא דאין עושין מח"ח א"כ גם באדון א' כיון דהב"ד אינו עושה מעשה ליתא גבייהו משום מח"ח דמידי הוה טעמא אלא משום דהב"ד לא עבדי מעשה א"כ מה לי בשני עבדים של שני בני אדם ומה לי באדון אחד ואילו רש"י ז"ל כתב בב"ד אחד ובאדון אחד אשר מדבריו אלו מבואר יוצא דבאדון אחד אי הוו ב"ד אחד קא עבדי ב"ד מ"ח אע"ג דהב"ד לא עבדי מעשה.. אלא על כרחין דאף דהב"ד לא עבדי מעשה בידייהו אפ"ה הוה מח"ח והיינו משו' דכיון דא"א ליה לאדון לרוצעו לעבדו אלא ע"י ב"ד הוו גם הב"ד משותפי' בעסק מצוה זו ובעבדי אינהו נמי מעשה בידים חשיב. ומשו"ה לגבי שני עבדים בב"ד אחד עבדי הב"ד מח"ח ובכן מקשים התוספות שפיר דבשני. עבדים של שני בני אדם נמי אכתי הב"ד עבדי מח"מ

אמנם מאי דכתב עוד שם הרב מ"ל ז"ל וז"ל אך מאי דקשיא לי בדברי רש"י הוא דמשמע מדבריו דבשתי בתי דינים שרי אף בשני עבדים של אדון אחד וזה תימא דאכתי האדון עושה מח"ח ואיך הותר לו לרוצעם כאחד אשר ע"כ נ"ל דמ"ש רש"י ובאדון א' הכונה הוי או באדון אחד כלומר בב"ד אחד אסיר אע"פ שהם שני עבדים של שני בני אדם כטהרת שני מצורעים וכן באדון א' אסיר אעפ"י שהוא בשני ב"ד דאכתי האדון עושה מח"ח א"ד ז"ל יע"ש דבריו אלו נראין לכאו' נכונים ומוכרחים דע"כ דכונת רש"י ז"ל הכי הוה ואו או קתני כמ"ש הרב ז"ל עד שיש לתמוה מאוד על התוספו' ז"ל דמאי מקשים על רש"י ז"ל כיון דע"כ כוונת רש"י ז"ל כאמור ואו או קתני ומאי מקשים משני מצורעים הא רש"י ז"ל נמי היא גופה קאמר. ותו קשה טובא על התוס' ז"ל לפי מאי דסברי רבנן בכונת רש"י י"ל הדברים ככתבן ולאו או או קתני אדמקשו עליה משני עבדים של שני בני אדם וב"ד אחד עדיפא מינה הו"ל לאקשויי עליה משני ב"ד ואדון אחד וכדקשיא ליה להרב מ"ל ז"ל. וקושיא זו הנה היא מבוארת לעין כל חוזה ואיך לא העירו בה התוספות ז"ל לפי הבנתם בדברי רש"י ז"ל דלאו או או קתני

אשר ע"כ היה נלע"ד לכאורה למימר דגם התוס' ז"ל ברור להם דכוונת דברי רש"י דאו או קתני מכח ההכרח ההוא דהכריח הר' תנא דידן מ"ל ז"ל ומאי דמקשו ע"ד רש"י כוונתם דהנה ממ"ש רש"י ז"ל או באדון א' משמע דדוק' כשהעבדים של אדון אחד הוי דאסיר ליה לאדון לרוצען כאחד. הא בשני עבדים של שני בני אדם אפילו ברוצען א' לשניהם כא בשליחות חבירו שעשאו שליח לרוצעו עבדו שפיר דמי ולכן מקשי' שפיר דהא שני מצורעי'