גזע ישי צ

כך ברבוי ההליכה מביתו להבית הכנסת ובנקל יקיים מצוה זו דהליכה לבית הכנסת להתפלל שם ויקבל שכרו של הלוך ומעשה דתפלתו בבית הכנסת וגם ר"י טרם לימודו להאי מלתא חדתא דשכר פסיעות מאותה האלמנה הכי הוה סבור אלא דלבתר דשמע להאי מילתא מאותה האלמנה וסביר וקביל לה להאי סברא דשכר פשיעות נייד מלדרוש להאי קרא דברוך אתה בעיר כדדריש רב ודריש ליה לבית הכסא סמוך לשולחנו וכדמוכח להדיא מהש"ס התם דקאמר ר"י לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש אלמא דלבתר דלמד להאי מילתא מהאלמנה דשכר פסיעו' יש הוא דנפק ודרש ליה להאי קרא דלא כדדריש ליה רב אבל קודם שלמד להאי סברא דשכר פסיעות יש גם איהו ז"ל הכי הוה דורש לקרא דברוך אתה בעיר כדדריש ליה רב וזה פשו' וברור בטע' פלוגתיי' דרב ור"י בדרשא דהאי קרא ולא נגעו ולא פגעו כלל בהאי כללא דאין מעבירין על המצות. אלא עיקר פלוגתייהו הוה בעיקר האי סבר' דשכר פסיעות אי איכא שכר פסיעות או לא דרב סבור דליכא שכר פסיעות ור"י למד מאותה האלמנה דאיכא שכר פסיעות ודלא כדאמר מר הרב הנז' דגם רב שמיע ליה להא דשכר פסיעו' יש אלא דס"ל דאין מעבירין עה"מ אפילו משום שכר פשיעות דליתא וכאמור

ומעתה אין מקום ליישב האי קושייא דקשיא לן עלה דההיא דר"י דסוטה מההיא סוגי דמנחות דגבי הבאת העומר ולמימר כעין האי תירוצא דאמר מר הרב הנז' לפי דרכו והוא דהני תרי טעמי דקאמר התם הש"ס אבע"א משום כרמל אבע"א משום דאין מעבירין עה"מ. טעמ' קמא הוה אליבא דר"י דאית ליה דאיכא שכר פסיעות ולכן ליכא משום אין מעבירין עה"מ כי יניח הקרוב ויביא מן הרחוק וטעמא תניינא דאין מעבירין על המצות הוה אליבא דרב דלית ליה כלל האי סברא. דשכר פסיעות וכיון דליכא שכר פסיעו' איכ' משום אין מעבירין וקים ליה לסתמא דתלמודא כר' דליכ' שכר פסיעות ודלא כר' ולהכי קאמר התם גבי עומר לה"ט דאין מעבירין על המצות ודמשום הכי פסקו הרמב"ם והרע"ב ז"ל התם כהאי טעמא דאבע"א בתרא וכדכתיבנא הכי לעיל בישוב דברי הרמב"ם והרע"ב ז"ל לפי דרכו של הרב הנז'. כי הא ודאי לא מחוור כלל למימר הכי מכמה טעמי חדא דכיון דגם ר"י טרם שומעו להאי מלתא דשכר פסיעות יש מאותה האלמנה גם איהו ז"ל לא הוה אסיק אדעתיה מדנפשיה למימר להאי סבר' דאיכ' שכר פסיעות והיה דורש גם איהו ז"ל להאי קרא דברוך אתה בעיר לבית הכנסת סמוך לביתו כדדריש ליה רב כדמוכח מהש"ס דקאמר ר"י לטעמי' דאמ' שכר פסיעות יש וכדכתיבנ' לעיל א"כ אית לן למימר טפי דגם רב אי הוה שמיע ליה להאי מילת' דשכר פסיעות יש הוה גם איהו סביר וקביל למסבר הכי כדסביר וקביל לה להאי סברא ר"י כד שמיע ליה להאי סברא מההיא אלמנה. וכיון שכן מה ראה סתמא דתלמודא התם גבי הא דמצוה להבי' העומר מן הקרוב למימר טעמא דאין מעבירין על המצו' וכרב דלא אסיק אדעתיה להא דשכר פסיעות יש ודלא כר"י דלמד מאותה אלמנה דיש שכר פסיעות הא מאחר דר"י דהוה סביר נמי בתחלה כרב כי שמע להאי סברא דשכר פשיעות יש סבר וקביל לה ודריש להאי קרא דברוך אתא בעיר לבית הכסא סמוך לשולח' ודאי דאית לן למימר דגם רב אי הוה שמיע ליה להאי סברא דשכר פסיעות יש הוה סבור איהו נמי הכי והוה דריש לקרא כדדריש ליה ר"י. ועוד דעיקר האי סברא דהיכא דאיכא שכר פסיעו' ליכא משום אין מעבירין עה"מ לא מסתבר כלל כי משום קבול שכר טפי דטירחא יותר מן הצורך אין ראוי לדחות איסור דאורייתא דאין מעבירין עה"מ דבא איסורו בקרא דושמרתם את המצות. דמאחר דהקפיד רחמנא והזהיר שלא להעביר עה"מ מנ"ל למימר מסברא בעלמא דשכר פסיעות ידחה להאי איסורא דאין מעבירין על המצות ומה גם כי אין הסברא סובל למימר הכי ועוד דאם איתא דר"י מאי דלמד מתשובתה של האלמנה הוה דמשום דאיכא שכר פסיעות ליכא משום אין מעבירין על המצות. הא אי לא הוה שכר פסיעות לא הוה מציא האלמנה למעבד הכי משום אין מעבירין עה"מ א"כ אמאי פירש"י ז"ל שם וקיבול שכר מאלמנה שהיתה טורחת יותר מן הצורך כדי לקבל שכר וכו' למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר ע"כ. ואמאי לא פירש דעדיפא מינה שהיתה מעביר עה"מ כדי לטרוח יותר לקבל שכר יותר ולמדנו שיש לו לאדם אפילו להעביר עה"מ כדי לטרוח ולקבל שכר יותר אלא מדפירש"י ז"ל שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך מוכח דעל מה שהעבירה והניחה להבית הכנסת הסמוך לה לית לן בה ושאלת ר"י להאלמנה בתי לא ב"הכנ בשבבותך לא הוה אלא על הטרחה דטרחה עצמה יותר מן הצורך ולא משום מעביר עה"מ באופן דהא ודאי כי קשיא טובא עליה דר"י מההיא דמנחות גבי עומר דמצוה לבא מן הקרוב מטעם אין מעבירין עה"מ דאיך ניחא ליה מאי דהניחה אותה האלמנה האי בי כנישתא דהוה בשיבבותה ובאה לבי מדרשיה במאי שהיא השיבה דשכר פסיעות יש. ואכתי איהי מיהא לאו שפיר