גזע ישי פט

לר"י למימר משום שכר פסיעות כלומר הא עדיף טפי ויעביר עה"מ. הו"ל למימר דאין בזה משום אין מעבירין עה"מ כי טעמיה ולא הוה ליה לתלות הטעם משום שכר פסיעות. אלא ודאי דר"י לית ליה כלל טעמא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכא שכר פסיעות א"ד ז"ל י"עש דהעלה דברי הרמב"ם והרע"ב דכתבו בההיא דמצות העומר לבא מן הקרוב טעמא דאין מעבירין עה"מ בצ"ע דזו כרב ואנן קי"ל כר"י

ולדידי אי הוה מודינא ליה להרב ז"ל בעיקר האי סברא דאמר מר דאי איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכ' שכר פסיעו' הוה פלוגתא דרב ור' יוחנן דלרב אפילו משו' שכר פסיעות אין מעבירין על המצות. ולר"י כל דאיכא שכר פסיעות ליכא משום אין מעבירין עה"מ. הנה מאי דתמה מר לפ"ז על הרמב"ם והרע"ב זל דנקטו בידייהו לעיקר גבי הבאת העומר לטעמא דאין מעבירין עה"מ והיינו כרב ואנן קי"ל כר"י לגבי רב. אחר המחילה רבת דהא ודאי לאו תמיהא כלל. כי האי כללא דרב ור"י הלכה כר"י לא אתמר אלא בכל סתם פלוגת' דרב ור"י וליכא שום הכרח מסתמ' דתלמוד' דס"ל כחד מינייהו אז אמרינן להאי כללא דרב ור"י הלכה כר"י. אמנם היכא דחזינן דסתמא דתלמודא ס"ל כרב ליתיה להאי כללא אלא הלכה כרב משום דסתמא דש"ס כוותיה דרב. וא"כ הכא גבי י הבאת העומר דקאמר סתמא דתלמודא להני טעמי דחד מינייהו משו' אין מעבירין ועוד דקאמ' ליה להאי טעמא באחרונה באבע"א בתרא. מוכח ד דקים ליה לסתמ' דש"ס כר' דגם כדאיכ' שכר פסיעו' איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ. ולהכי שפיר עברי רבנן הרמב"ם והרע"ב למינקט להאי טעמא דאין מעבירין עה"מ משו' דלסתמ' דתלמוד' קים ליה הכי כרב ולא כר"י וכאמור. ומאי דכתב הרב ז"ל דהכי סתם לן תנא באבות בארבע מדות בהולכי לבה"מ. אחר המחילה רבה דלא דק בזה כלל. דאין להאי סתמא דמתני' דאבו' ענין כלל להא דשכר פסיעות דמיירי ביה ר"י דמתני' מיידי לעני שכר עיקר מעשה ההילוך הצריך עכ"פ ההליכ' ההיא כדי לבא לבית המדרש הן רחוק הן קרוב. אמנם לענין שיהא שכר פסיעות גם על הטורח בהליכתו בלתי שום צורך כההיא דמיירי בה ר"י דיש לו בית הכנסת קרוב לו ויכול הוא ללכת שם להתפלל בנקל ואיהו טריח טרחא יותר מן הצורך והולך להבית הכנסת האחר דרחיק זו לא שמענו כלל מהאי סתמ' דמתני' דאבות באופן דהרב ז"ל לא דק בזה כלל אחר המחילה כראוי לו

האמנם עיקר דרכו של הרב ז"ל הלזה אשר הניח המונח הזה דרב ור"י איפליגו בהאי מילתא אי איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכא שכר פסיעות לפע"ד אחר המחילה רבה דלא צדק בזה כלל דהנה הדבר פשוט וברור דרב ור"י התם בפרק המקבל דק"ו במאי דאיפליגו בדרשא דהאי קרא דברוך אתה בעיר דר' דריש ליה לבית הכנסת סמוך לביתו ור"י לא דריש ליה הכי אלא דריש ליה לבית הכסא סמוך לשולחנך לא נגעו ולא פגעו כלל התם בהאי כללא דאין מעבירין עה"מ דלא כמ"ש הר' הנז' דמוכרח דטעמ' דרב משום אין מעבירין עה"מ וזו היא הברכ' שיהא הבית הכנסת סמוך לביתו ויקיים מצו' זו שלא להעביר עה"מ דהא ודאי ליתא כלל כי האי כללא דאין מעבירין עה"מ כה יאמר כי איכא תרתי בתי כנסיות בעיר אחד קרוב ואחד רחוק והוא ירצה להעביר על האי בית הכנסת דסמוך אליו וללכת להבית הכנסת האחר דרחוק מביתו בהא הוא דשייך לומר להא דאין מעבירין עה"מ אמנם בדליכא אלא בית הכנסת אחת או אפילו טובא וכולם רחוקים ריחוק השוה לכולם באופן דלבית הכנסת שהוא ירצה לילך להתפלל בו אינו פוגע בבית הכנס' אחר בריש' ומעביר עליו ליכא להא דאין מעבירין עה"מ כיון דלא בא לנגדו בית הכנס' אחר תחלה ובמה שהבית הכנסת רחוק מביתו לא קרוב אל ביתו אינו עובר בזה משום אין מעבירין עה"מ כיון דלא פגע בבית הכנסת אחר תחלה והעביר עליו והניחו והלך לו להבית הכנסת הזה דרחוק כי היכי דיהא שייך למימר להאי כללא דאין מעבירין עה"מ וזה פשוט מאוד ואינו צריך לפנים והנה כי כן כי קא' רב התם ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לביה הכנסת לא שייך כלל לומר דטעמיה דרב משום הא דאין מעבירין עה"מ דאין להא דאין מעבירין עה"מ שום שייכות כלל להא דביתו רחוק מהבית הכנסת או קרוב לו להיותו בכלל האי ברכתא דהאי קרא דברוך אתה בעיר אלא טעם פלוגתייהו דרב ור"י התם הנה היא פשוט' לפניה דרב דלא אתיא לקמיה כההיא עובדא דההיא אלמנה דאתי לקמיה דר"י כי היכי דילמד מינה להאי מילתא חדתא דשכר פסיעות לטורח עצמו בהלוך יותר מן הצורך כאשר למד מינה ק"י להכי לא אסיק אדעתיה דרב למימר להאי סברא דאיכא שכר פסיעות להטורח בהלוך יותר מן הצורך וסבור דלאו מעליותא היא מאי דמפיש בהליכה בלתי צורך אלא אדרבה טירחא בכדי היא בלתי בי תועלת וקבול שכר כלל ולכן טפי עדיף כי הוה ליה הבית הכנסת סמוך לביתו דלא יצטרך לטרוח כל