גזע ישי פח

נשי במ"ע שהז"ג דלא מיחייבו בקיומן כלל אלא דכי מקיימה להו אית לה שכר כי פגע באחת מהנה ובעיא להעביר עליה מפני אחרת ליכא בה משום אין מעבירין ע"המ. או דילמא כיון דגבי גברי דחיובא רמיא עלייהו בקיומן איכא משום אין מעבירין הני נשי נמי אע"ג דלא מחייבו בהו מ"מ כי בעו לקיימינהו בשביל קבול שכר אית להו לנהוג בקיומן ככל חומרייהו דשייך בהו לגבי גברי. וכי היכי דלגבי גברי כי פגע אדם גבר במצוה אחת מהנה ברישא לא מצי להעביר עליה מפני מצוה אחרת. הכי נמי דינא הוה כי רצו הני נשי לקיימן שלא יהו רשאין להעביר עליהן וכי תעביר על אחת מהנה עבדה איסורא דאורייתא דאין מעבירין על המצות דומיא דגברי

ונלע"ד דנשים בהני מצות דרשות נינהו גבייהו ליכא בהו משום הא דאין מעבירין ע"המ וכי פגעה אתתא במצוה מהני מצות ובעיא להעביר עליה משום מצוה אחרת דכוותה רשאה ולא עברה משום איסורא דאין מעבירין ע"המ ואמינא לה מהא דגרסינן בסוטה דכ"ב ע"א אמר ר' יוחנן למדנו קבול שכר מאלמנה דההיא ארמלתא דהואי בי כנישתא בשיבבותא כל יומא הוה אתיא ומצלה ביה מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי ופי"רשי וקיבול שכר מאלמנ' שהית' טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם במצוה לקבל שכר יותר ע"כ. והנה מדקבל ר' יוחנן תשובתה ולא עוד אלא דקלסה ואמר דלמדנו שכר פסיעות האלמנה מוכח דהאי אלמנה דעברה הכי להניח, הב"הכ הקרוב אליה וסמוך לה ולבא לבי מדרשיה דר"י משום שכר פסיעות שפיר עבדה. ולכאורה איכא לאקשויי טובא דהא קי"ל זה כלל גדול והוא מוסכם דאין מעבירין ע"המ וא"כ איך האי אלמנה עבדה הכי להעביר על הבית הכנסת דקרוב לה דהוה בשיבבותה כדי לילך לבי מדרשיה דר"י דרחיק טפי הא עבדה בהכי איסורא דאין מעבירין ע"המ וכדתנן בפרק רבי ישמעאל דמנחות דס"ד ע"ב מצות העומר להביא מן הקרוב וכו' ואמרי' עלה בגמ' מ"ט אבע"א משום כרמל ואבע"א משום דאין מעבירין ע"המ י"עש. הנה לך מפורש דכי איכא לקיים המצוה בקירוב מקום ואיהו אזיל למקום רחוק הו"ל מעביר ע"המ ואסיר וא"כ האי אלמנה לא עבד' שפיר להעביר ולהניח הב"הכנ דבשיבבות' ולילך לבי מדרשיה דר"י משום אין מעבירין ע"המ. ואי משום קבול שכר פסיעות הא גם בההיא דהבאת העומר מן הרחוק נמי איכא לה"ט דשכר פסיעות ואפ"ה אמרי' התם דמצוה להביא מן הקרוב מה"ט דאין מעבירין ע"המ והיינו משום דמפני טרחא ללא צורך ומשום קבול שכר פסיעות אין להעביר על המצוה שבאה לידו תחלה וא"כ איך ניחא ליה לרבי יוחנן בתשובתה זו של האלמנה דשכר פסיעות הא איכא משום איסורא דאין מעבירין ע"המ

וחזיתיה להר' מהר"א ישראל ז"ל בספרו הנח' ארעא דישראל מערכת האל"ף סי' ב' דהקשה קושיא זו עלה דההיא דר"י דסוטה מההיא דמצות העומר להביא מן הקרוב בשם שמעתי מקשים וכתב איהו ז"ל ואני אומר דבגמ' דמנחות תרי טעמי להביא מן הקרוב אבע"א משום כרמל ואבע"א משום דאין מעבירין ע"המ. וכבר יראה הרואה בפ' המקבל דק"ז דרב דריש ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת ור"י דריש שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך אבל ב"הכנ לא ר"י לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש דפי' רש"י ז"ל לר"י לאו מעלייתא היא. נמצא דזו פלוגתא היא דלרב עדיף להתפלל בבית הכנסת הסמוך יותר ומוכרח דטעמיה משום דאין מעבירין ע"המ וקרי ליה קרא ברכה שיקיים מצוה זו שלא להעביר על המצות ולר"י שכר פסיעות עדיף אע"ג דמעביר ע"המ ומעתה טעמא דעומר שמצותו להביא מן הקרוב לרב הוא משום דאין מעבירין ע"המ ולר"י טעמא משום כרמל דאם לא היה טעם כרמל הוה עדיף. טפי להביא מן הרחוק משום שכר פסיעות אלא משום טעמ' דכרמל אי אפשר מן הרחוק וכיון דקי"ל רב ור"י הלכה כר"י ממילא סלקא שמעתתא דשכר פסיעו' עדיף אע"פ שעובר ע"המ והכי סתם לן תנא באבות בד' מדות בהולכי לבית המדרש עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד ופירשו המפרשים עושה ואינו הולך שלומד בביתו אין לו שכר הליכה הנה דהולך ועושה גם שכר הליכה בידו וכו' למדנו דעדיף טפי הולך ועושה מעושה ואינו הולך וכפי זה יש לתמוה על הרמב"ם והרע"ב ז"ל שכתבו בעומר הטעם משום דאין מעבירין ע"המ דהא לר"י דקי"ל כוותיה אינו אלא משום כרמל דאילו משום מעביר ע"המ הכי עדיף טפי לעבור ע"המ משום שכר פסיעות אלא דטעמא דמתני' אינו אלא משום כרמל וכאמור. וזו היא שקשה דליכא למימר דגם ר"י מודה דטעמא דעומר הוא משום דאין מעבירין ע"המ ובב"הכנ הוא דקאמר דמשגחינן טפי בשכר פסיעות משום דאין בזה טעמא דאין מעבירין ע"המ מאיזה חילוק שירצה המעיין לומר. הא ליתא דא"כ למה ליה