גזע ישי פז

ע"המ וכדברי מור"ם ז"ל ודלא כהרב תורת חסד והרב קרבן נתנאל והרב מהרד"ף ז"ל כנלע"ד ותו לא מידי

כ"ה אין מעבירין על המצות. לא שייך אין מעבירין ע"המ אלא כשיש ב' מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דגבי מצות הבאת העומר דמצוה להביא מן הקרוב מה"ט. אבל לקבוע מקום אשפיכות שיריים לא קבעי' מהאי טעמא אי לאו דגלי קרא בהדיא כ"כ התוס' ז"ל במנחות דס"ד סד"ה איבעית אימא וכו' וכ"כ עוד בזבחים דנ"א ע"א ד"ה אשר פתח אוהל מועד י"עש ועיין מ"ש בפירוש דברי התוס' אלו בס' שיח יצחק ליומא לדל"ג ע"א ע"ד התוס' שם ד"ה אין מעבירין ע"המ וכו' ובברכ"י א"ח סי' כ"ה אות ג'

כ"ו אין מעבירין ע"המ. נסתפק הר' מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו הנחמד ארעא דרבנן היכא דחד מהמצות הוי דאורייתא ואידך דרבנן אי אמרינן היכא דפגע בריש' במצוה דרבנן אין מעבירין ע"המ או לא אמרו אלא בתרוייהו דאורייתא או תרוייהו דרבנן ופשיט לה מדברי רש"י דפרק ערבי פסחים דק"ג עלה דאמרי' התם לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה וכו' דפי' רש"י זל על המזון שהוא בתחלה דכיון דגמר סעודתו בההוא איחייב ברישא ואין מעבירין ע"המ ע"כ. הרי התם דב"המז דאורייתא ונר ובשמים דרבנן דנקיט טעמא דב"המז משום אין מעבירין ע"המ ואי נמי נר ובשמים איחייב ברישא קדמי מטעם דאין מעבירין ע"המ א"ד ז"ל י"עש. ולפע"ד אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דאין דיוקו מדברי הני מילי דרש"י ז"ל דיוק מוכרח כלל דאי אתינן לדייק כל כי האי דיוקא אף אנן נידוק ונאמר הכי טעמ' משום דב"המז איחייב ברישא הא אי לא קדים ואתא חיוב דב"המז ברישא אלא דגם חיוב דנר ובשמים באו חיובן בו בפרק דבא חיוב ב"המז דכולהו הוו אתו חיובן בזמן אחד אין מוקדם ואין מאוחר לחד מינייהו הוו נר ובשמים קדמי לב"המז והא ודאי ליכא למימר כלל דבשוין בביאת זמן חיובן דב"המ דהוא דאורייתא ונר ובשמים דאינו אלא חיוב דרבנן שיקדמו נר ובשמים דרבנן לב"המז דאורייתא ואיך כתב רש"י לטעמא דקדימה דבהמ"ז משום דבו פגע ברישא אשר יש לדייק מינה הא בשוין בהגעת זמן חיובן נר ובשמים קדמי. אלא מוכרח דלאו למידק לשום דיוקא אמר מר רש"י ז"ל להני מילי כי הא ודאי דגם אי הוו חיוב נר ובשמים קדמי ואתיו כרישא דינא הוה להקדים לב"המז ברישא משום דחיובו דבר תורה אלא משום דהתם תנן בש"א נר ומזון בשמים והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר"מ אבל ר"י אמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה וכו' והכונה שר"י מכריח הכרח גמור דע"כ דלא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחל' והכרחו הוא זה משום דהא קי"ל דאין מעבי' ע"המ וליכא מאן דמצי פליג בהאי כללא והכא כי גמר סעודתו בההוא פגע ברישא דהיינו בב"המז וכיון שכן אפי' אי גם נר ובשמים הוו חיובן דאוריי' דינא הכי הוה דליקדום לב"המז משום דאין מעבי' ע"המ כ"ש וק"ו דב"המז דבו פגע ברישא הוה דאורייתא ונר ובשמים דרבנן דאי אפשר שיחלוק שום אדם ויאמר דלא יהא ב"המ קודם מה"ט דאין מעבירין ע"המ וא"כ אין לך הכרח גדול מזה דודאי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה. אבל לאו למימרא ולמידק לכל כי האי דיוקא דדייק מר הרב מהרי"א ז"ל דאי נמי נר ובשמים איחייב ברישא קדמי מה"ט דאין מעבירין ע"המ אלא דה"ה אי הוו נר ובשמים קדים חיובם דינא הוה להקדים לב"המז משום דהוה דאורייתא וחיוב דאוריי' קדים לדרבנן. אלא דהשתא הכא לא מיירי בהכי דכל עיקרו לא אתי אלא להכריח מה"ט דאין מעבירין ע"המ דע"כ דלא נחלקו ב"ש וב"ה על המזזן שהוא בתחלה וכו' וכאמור. באופן דמאי דמייתי הרב זל מהני מילי דרש"י לא שמיה מתיא כלל. ולדידי חזי לי מסברא דליכא משום אין מעבירין על מצוה דרבנן מפני מצוה אחרת דאורייתא כי למצוה דאוריי' משפט הבכורה דהו"ל מקודש טפי ממצוה דרבנן וכבר כתבנו לעיל דלגבי תדיר ושאינו תדיר וכן מקודש ושאינו מקודש ליכא משום אין מעבירין כי מעביר על האינו תדיר מפני התדיר או על האינו מקודש מפני המקודש זולתי שנאמר דבמצוה דרבנן לגבי דאורייתא שאני משום דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה

כ"ז אין מעבירין עה"מ. נסתפקתי בהני נשי דידן במצות שהז"ג דקי"ל דנשים במ"ע שהז"ג רשות וכי מקיימו ליהו מקבלי שכר כאינו מצווה ועוש' היכא דפגעו באחת מהני מצות דהיא רשות לדידהו ויש מצוה אחרת דכוותה דרשות אי רשאי היא להעביר על מצוה זו דרשות דבא לידה תחלה מפני המצוה האחרת וליכא בהכי לגבי דידה משום אין מעבירין ע"המ כיון דתרוייהו לאו בחיוב גמור עליה אלא רשות ועד כאן לא אתמר להאי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא במצות דחיובא עליה לקיימן ולכן כי פגע בה אין לו להעביר עליה ולהחמיצה. אמנם במצות דלא הוו אלא רשות כהני