גזע ישי פו

לאקדומי לההיא דפגע ברישא אף שאינה תדירה ואח"כ יעשה התדירה הואיל וסוף סוף יעשה שתיהן ע"ש באורך. והנה כי כן זהו שק"ל טובא על הרב קרבן נתנאל ז"ל דכתב לדחות דברי מור"ם ז"ל מקושית התוס' דמאי קשיא וכו' אשר לפי הוכחתו הלזו גם בלא עבדינן אלא חדא מצוה כההיא דשיירי הדם איתיה להאי כללא דאין מעבירין ואפי' בפגע באינו תדיר ברישא דחי הא דאין מעבירין ע"המ את התדיר ואיך לא ראה מה שלפניו דברי התוס' ז"ל בתירוץ קושייתם דהכי תירצו דהכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה דחי התדיר להא דאין מעבירין ע"המ אלא שממה שחלקו בין היכא דבעי' לתרוייהו להיכא דלא עבדינן אלא חדא יש לדחות להאי פסקא דמור"ם זל והוה ליה לדחות דברי מור"ם זל מדברי התוס' בתירוצם

האמנם לפע"ד עיקר דברי התוס' ז"ל במ"ש אבל היכ' דלא עבדי' אלא חד לא גמרי' מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר צריכין ביאור דמאי דנראה לכאורה כוונתם כאמור לעיל וכאשר ביאר כונת דבריהם הרב מהרד"ף ז"ל בספר מכתם לדוד דמשום מאי דהלא מעתה ההוא יסוד דרומי תדיר הוה לגבי יסוד מערבי שחטאות הצבור ישנן בכל המוספין של כל השנה וכולם ניתנים על דרומי מטעמא דבו פגע ברישא הוא קשה טובא כי מאחר שכל עיקר חטאות הצבור בהיסוד דרומי אינו אלא מכח האי סברא דבו פגע ברישא איך יהא הוא דוחה להא דאין מעבירין דגם דביסוד מערבי פגע ברישא יעביר עליו ויתן ביסוד הפנימי מפני מה שכל חטאות הצבור דכל מוספי השנה ניתנם על יסוד זה והו"ל אדיר כיון דגם מאי דזכה האי יסוד דרומי להיות ניתנים עליו שיירי דמי כל מוספי השנה אינו אלא מכח האי סברא דבו פגע ברישא ואיך ידחה תדיר זה לכי פגע ביסוד מערבי ברישא להעביר עליו וכי יפה כח הבן מכח האב דיסוד דרומי דלא אתי אלא מכח סברא זו דבו פגע ברישא יגדל כחו לדחות לאין מעבירין גופיה דיסוד מערבי דפגע בו ברישא הא ודאי כי קשה הדבר לאומרו ואין הדעת סובלתו כלל ז

אשר על כן נלע"ד בהורמנותיה דמר הרב מהר"ד פארדו ז"ל דאין כונת התוס' ז"ל כדבריך דבריהם איהו ז"ל אלא ביאור דבריהם ז"ל הכי הוה אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרי' מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר כלומר דדוקא היכא דבעי' למעב' תרוייהו הוא דשייכא להא דר"ל דאין מעבירין דיש לו להקדים לעולם לזו שפגע בה בריש' זולתי כשתהא אחת מהנה תדיר וזו שפגע ברישא אינה תדיר בהני לחודיה הוא דאף שפגע בזו דאינה תדיר ברישא ליכא משום אין מעבירין כי מעביר עליה כדי להקדים התדיר ברישא אך כששניהם אינן תדיר או שניהם תדיר שייכ' בהו לעולם הא דר"ל כיון דבעי למעבד תרוייהו אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרי' מיניה למימר הכי לעולם דבזו שפגע ברישא יש לו לעשות ולא האחרת זולתי בתדיר דנעביד לתדיר לחודיה אף כי פגע באינו תדיר ברישא ולא נעביד לאינו תדיר אבל כל דליכא מעלה דתדיר אף דלא עביד אלא חד לזו שפגע ברישא אית ליה למעבד מה"ט דר"ל כמו שכן הדין היכא דעבדינן לתרוייהו זו לא אמרינן אלא כיון דלא עבדינן אלא חד אפילו בדליכא לאחת למעלה דתדיר לא אמרינן דמשום דבזו פגע ברישא אין מעבירין זהו הנלע"ד בכונת דברי התוס' ז"ל וסעד לדברינו ממאי דכתבו בלישנייהו ונעביד לתדיר לחודיה וכו' דהו"ל למימר ועבדינן לתדיר לחודיה וכו' ומאי הלשון אומרת ונעביד וכו' ועוד דתיבת לחודיה הוא שפת יתר דהיה די באמרם ונעביד לתדיר ולא נעביד לשאינו תדיר כי בהכי הנה הוא מבואר דעביד לתדיר לחודיה. אמנם למאי דברירנא כוונתם אתי שפיר כי הוא לשון מורדף דבלא עבדי' אלא חד לא גמרי' מיניה למימר כי היכי דכי עבדינן לתרוייהו דינא הוה לעולם דבזו שפגע ברישא יקדים ולא להאחרת זולתי כשהאחרת תדיר בלחוד הוא דאף בפגע בהאינו תדיר ברישא מעביר עליו ומקדי' את שאינו תדיר. אוף ה"נ כי לא עבדינן אלא חד ניגמר מיניה ונימא הכי דלעולם יש לעשות לזו שבה פגע ברישא ולא נעביד את האחרת מלבד בדהאחרת תדיר דבזו בלחודיה נעביד לזו דהתדיר אפי' בפגע בהאינו תדיר ברישא ולא נעביד לשאינו תדיר הגם שפגע ברישא זו לא גמרינן מיניה אלא בלא עבדי' אלא חד לא אמרי' לעשות לעולם לזו שפגע ברישא ולא להאחרת משום ה"ט דאין מעבירין ע"המ דר"ל. ואם כנים אנחנו בביאור כונת דברי התוס' ז"ל אלו הנה לא זו בלבד דליכא סתירה מדברי התוס' ז"ל דיומא אלו להאי פסקא דמור"ם ז"ל דסי' תרפ"ד אלא ראיה גמורה ומפורשת נמי איכא מדבריהם דקדימה דתדיר דחי להא דאין מעבירין וכדפסק מור"ם ז"ל וכבר כתבנו שכן מפורש יוצא מדברי התוס' ישנים ז"ל ומדברי הרב"י והרב הלבוש ז"ל

כלל היוצא מן האמור דגם לענין שתי מצות דמצי ובעי לקיימן ולהקדים חד לחברתה קדימה זמנית קדימה דתדיר דחי להא דאין מעבי'