גזע ישי פה

דאין מעבירין דוחה את התדיר א"ד ז"ל יע"ש והנה הרב חי"דא ז"ל בברכ"י א"ח סי' ק"מ אות א' הביא לדברי הרב קרבן נתנאל ז"ל אלו וכתב ואפ' ליישב במה שהעלה מהר"ץ אשכנזי בתשו' סי' ק"ו מתיך סוגיית מ"ק ופירש"י שם דאין מעבירין ע"המ אפי' על קלה מפני החמורה והוקשה לו מסוגית מנחות דמ"ט דאיבעיא התם מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מוספין קדמי שהן מקודש או תמידין קדמי שכן תדיר אלמא דלא אמרי' אין מעבירין ע"המ אלא כששתיהן שוות אבל אם יש יתרון למצוה אחת לא אמרי' אין מעבירין. וניחא ליה להרב דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי דתרוייהו עבודת הקרבנות נינהו וכחד בהמה חשיבי אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה עכ"ל ולפי דברי הרב קריאת ר"ח וחנוכה כחדא מצוה חשיבי דהאי שינון והאי שינון דומה לעבודת הקרבנות דעם היות קרבנות שונים חשבינן להו חדא מצוה ובכי האי גוונא לא אמרינן אין מעבירין קלה מפני החמורה אלא המצוה שיש לה מעלה על חברתה היא קודמת ואמטו להכי אף אם התחיל בקריאת חנוכה לא שייך בהא אין מעבירין דהכל קריאת התורה ומאחר דלא שייך אין מעבירין של ר"ח הוא קודם דיש לו מעלה דתדיר וכו' ולפ"ז יפה פסק מור"ם דפוסק ומניח של חנוכה וקורא בר"ח דבכי הא לא אמרי' חין מעבירין כדבר האמור עכ"ד ז"ל י"עש ולדידי אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הרב חי"דא ז"ל דאין ישובו נכון חדא דעיקר האי סברא דאסבר לן הגאון הר"ץ ז"ל לא מחוורא כלל וכאשר כתבנו אנן בעניותין לעיל סי' ך' ע"ד הגאון הנז' ושם נאמר ישוב נכון לעיקר תיובתיה דאותיב מהך סוגיא דמנחות יע"ש באורך. באופן דהאי סברא דאמר מר הגאון מהר"ץ זל אשר עליה סמך ובא הרב חי"דא זל לכלל ישוב פסקו של מור"ם ז"ל הנז' לאו סברא מחוורת היא. ועוד דכבר כתבנו וברירנא לעיל מדברי הרב"י והלבוש ז"ל גבי הא דקדימת ציצית לתפלין דקדימ' דתדיר דחי להא דאין מעבירין ואע"ג דציצית ותפלין ודאי תרי מצות שונות נינהו אי לאו משום דה"ט דציצית תדיר לגבי תפלין אינו ברור אלא מסברא ואסמכתא בעלמא דינא הוה דידחה התדיר דציצית לאין מעבירין דמצות תפלין

האמנם עיקר מאי דדחי הר"ב קרבן נתנאל ז"ל לפסקו של מור"ם ז"ל הנז' מהך קושיא דהקשו התוס' ז"ל ביומא דל"ל קרא וכו' ת"ל מדר"ל וכו' ואמר מר דמאי קשיא הא יסוד דרומי תדיר וכו' אי מהא נראה דלאו דחיה הוא כלל דכיון דגם מאי דהוה יסוד דרומי תדיר אינו מצד עצמו אי לאו קרא אלא מטעם זה דאין מעבירין ע"המ הוה תדירות דיליה. להכי שפיר קשיא להו להתוס' דאין מעבירין דיסוד מערבי דבו פגע ברישא ידחה להאי תדירות דיסוד דרומי כיון שאין תדירות דידיה אלא מכח הא דאין מעבירין גופיה ובכה"ג ודאי דדחי ליה להאי תדירות דלא אתי אלא מכח זה דאין מעבירין ע"המ האין מעבירין דיסוד מערבי דבו פגע השתא ברישא. אמנם בתדיר גמור כי האי דקריאת פרשת ר"ח לגבי קריאת פ' חנוכה דהו"ל ר"ח תדיר גמור מצד עצמו גם התוס' יסברו דדחי תדיר זה להא דאין מעבירין ע"המ

אך אי איכא לדחויי להאי פסקא דמור"ם ז"ל מדברי התוס' דיומא שם לפום ריהטא הוא ממ"ש שם בתירוץ קושייתם הלזו וז"ל וי"ל דלא שייכא דר"ל אלא היכא דבעי' למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר א"ד ז"ל יע"ש אשר נראה לכאורה מדבריהם אלו דדוקא היכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה בלחודה הוא דדחי הא דתדיר לאין מעבירין ע"המ. אבל כי עבדי' לתרוייהו יש לעולם להקדים לההיא דפגע ביה ברישא ואף שהיא אינו תדיר והאחרת תדיר משום דאין מעבירין ע"המ דנראה לכאורה כוונת דבריהם דהכא גבי שיירי הדם להכי איצטריך קרא אע"ג דביסוד מערבי פגע ברישא משום דדוקא כי בעי בעי' למעבד לתרוייהו הוא שיש להקדים ההוא דפגע ברישא אפילו שוו שפגע בה ברישא אינו תדיר והשניה תדיר משום הא דר"ל דאין מעבירין ע"המ אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה גם בתדיר ואינו תדיר דאפי' בפגע באינו תדיר ברישא נעביד להא דאינו תדיר לחודיה ולא להאחרת דתדיר משום אין מעבירין ע"המ אלא אף בפגע באינו תדיר ברישא עבדינן להתדיר לחודיה ולא להאינו תדיר. ולהכי הכא גבי שיירי הדם איצטריך קרא משום דהיסוד מערבי חשיב אינו תדיר לגבי יסוד דרומי דאע"ג דתדירות זו מכח אין מעבירין הוה אפ"ה חשיבי ליה התוס' תדיר וכן כתב הרב מהרד"ף ז"ל בספרו הנחמד מכתם לדוד חי"ד סי' מ"ו דקי"ט ע"ד בביאור כונת דברי התוס' ז"ל אלו והעלה שכן הוא סברת התוס' דיומא דהיכא דאיכא טעמא לבטולי הא מקמי הא כגון שהשניה תדירה אז הואיל וא"א ליה למעבד לתרוייהו יאחז צדיק דרכו לעשות התדיר ולא יעביד לאינו תדיר משא"כ היכא דמצי ובעי למעבד לתרוייהו דליכא אלא קדימה זמנית אז בעי