גזע ישי פד

בהגהה בא"ח סי' תרפ"ד סעיף ג' בחל ר"ח טבת בשבת דמוציאין ג' ספרים וקורין בשני פ' ר"ח ובס' הג' פ' חנוכה משום דר"ח תדיר וחנוכה אינו תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכתב מור"ם ז"ל שם בהגהה דאם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ר"ח עש. הנה לך מפורש דהא דתדיר קודם דחי להאי דאין מעבירין ע"המ דהא כי מפסיק מהקריאה דשל חנוכה כדי לקרות דשל ר"ח ברישא הוא מעביר ע"המ

כי ע"פ הבא"ר תמהני טובא על הר"ב תורת חסד ז"ל סי' י"א שכתב וז"ל מעשה אירע ביום שבת קדש שהוא יום שמוציאים שלשה ספרים הא' לקרות סדר היום והשני לקרות פ' ר"ח והג' לקרות בו פרשת החדש הזה ואחר שקראו בראשון סדר היום נתחלף להם הג' שהוא פ' החדש במקום הב' שהוא פ' ר"ח. ונסתפקו אם יקראו בספר הג' הואיל ונזדמן להם תחלה דאין ראוי לעבור על המצות כדאמרי' פ' אמר להם הממונה אמר ר"ל אין מעבירין ע"המ. או דילמא שאני ענין קריאת ס"ת דהוי תדיר ותדיר קודם והשיב הרב ז"ל דכתב הכל בו בקריאת ס"ת להקדים התדיר לשאינו תדיר נלמד מדין הקרבנות ומצאנו להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה' תמידין ומוספין שאם עבר או שכח ושחט שאינו תדיר קודם התדיר מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון עכ"ד ז"ל י"עש. ותימא רבתי על הרב ז"ל דלא זכר שר דברי הרב"י ז"ל דא"ח סי' כ"ה גבי קדימת טלית לתפלין ודברי הלבוש ז"ל שם דמבואר יוצא מדבריהם דגם כי בא לידו השאינו תדיר תחלה מעביר עליו ומקדים את התדיר כדברירנא לעיל. ובפירושא אתמר נמי בדברי מור"ם ז"ל בהגהה בנדון כעין עובדא דאתי לקמיה דמר הרב ז"ל בחל ר"ח טבת בשבת דאפ' בכבר התחיל לקרות בספר דשל חנוכה מפסיק וקורא בשל ר"ח משום דתדיר קודם וכ"ש כשעדין לא התחיל לקרות רק שנזדמן הס"ת דפרש' החדש בתחלה לידו כנדון הרב ז"ל דיש לו להעביר עליו ולקרות בדשל ר"ח

ומאי דמייתי הרב ז"ל מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תמידין בעבר או שכח ושחט האינו תדיר קודם התדיר מקריבו ואח"כ שוחט התדיר. נלע"ד דאחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הר"ב תורת חסד ז"ל דראיה דיליה מהאי פסקא דפסק הרמב"ם ז"ל לאו ראיה היא כלל דהתם טעמ' רבה איכא להקריבו נמי להאינו תדיר כיון דעבר ושחטי' קודם התדיר והתדיר עדין קיים והוא משום דכיון דשחטיה ודמו הנה מוכן ומזומן ועומד ליזרק ודמו של התדיר עדין ליתיה לפנינו כלל דעדין לא נשחט כי יניח דמו שהוא כבר מוכן לפנינו ויתננו לאחר למרס בו ולהקדים שחיטת התדיר וזריקתו איכ' ודאי זלזול גדול למצות הקרבת דם האינו תדיר דדמו כבר הוא מזומן ועומד ליזרק דלא מיחסר אלא הזריקה והאינו תדיר אכתי קיים וליכא דמו מוכן לפנינו דעדין מיחסר שחיט' דצריך לשוחטו קודם ולקבל דמו אפ"ה מניח דמו של זה האינו תדיר דהוא מוכן לפניו ומשההו מפני התדיר שאין דמו מוכן לפנינו כלל ולשהויי כולי האי לדם האינו תדיר שהוא לפנינו מפני קדימת הקרבת התדיר שעדין לא נשחט ואין כאן דמו מוכן לפנינו ודאי דאיכא זלזול למצות הקרבת דם האינו תדיר ולהכי אמרי' דאין לו להניח דמו של האינו תדיר שכבר הוא מוכן ומזומן ועומד לזריק' מפני קדימת הקרבת התדיר שעדין הוא קיים דלא נשחט. זה הוא פשוט וברור בטעמא דהך בעיא דשחטיה להאינו תדיר ברישא ולזה כיון רש"י ז"ל במאי דפי' אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת החטאת וזריקתה וכו' ע"ש בפ' כל התדיר דצ"א. וא"כ תו ליכא מהאי פסקא דהרמב"ם ז"ל שום ראיה להא דנזדמן הס"ת דקריאת האינו תדיר לידו תחלה דנדון הרב תורת חסד ז"ל דהכא כיון דגם הקריאה דהתדיר היא מוכנת ומזומנת לפניו וליכא אלא משום אין מעבירין ע"המ במה שמניח הס"ת דקריאת אינו תדיר שנזדמן לידו תחלה ויש לו להעביר על המצוה דאינו תדיר כדי להקדים המצו' דקריאה דהתדיר כיון דגם הקריאה דהתדיר הנה היא מזומנת לפניו והו"ל כשניהן שחוטין לפניו וכההיא דברכת היין וקדוש היום דאמרי' התם דכיון דאתיין כמאן דשחיטה תרוייהו דמי וכו' באופן דליכא מהאי דעבר ושחט האינו תדיר קודם התדיר שום ראיה כלל להאי דאין מעבירין ע"המ ידחה לקדימה דתדיר וקושטא קאי דהאי קדימה דתדיר דחיא להא דאין מעבירין ע"המ וכדברי התוס' ישנים והרב"י והלבוש ומור"ם ז"ל שכתבנו לעיל ודלא כהרב תורת חסד ז"ל

שבתי וראיתי להרב קרבן נתנאל ז"ל בסוף. מגיל' דהביא להאי פסקא דפסק מור"ם ז"ל בהגה"ה סי' תרפ"ד דאפי' התחילו לקרות בשל חנוכה פוסק ומקדים דשל ר"ח וכתב ע"ד דטעם דין זה משום תדיר וליתא דאין מעבירין ע"המ דוחה את התדיר וראיה לזה דהקשו התוס' ביומא דל"ג ד"ה אין מעבירין וא"ת ל"ל קרא דשיירי הדם בי"כ היה שופך על יסוד מערבי ת"ל דאין מעבירין ע"המ ומאי קשיא הא יסוד דרומי תדיר אלא ש"מ