גזע ישי פג

אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו'. והאי דרשא נראה. דדרשא גמורה היא לא אסמכתא בעלמא כדמוכח להדיא. מהש"ס דמס' שבועות דכ"ט ע"א דפריך על מאי דהשביע משה את ישראל וכו' ולימא להו קיימי כל המצות כולן ומשני מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן י"עש ואפילו תימא דהא לא הוה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא מ"מ האי טעמא בתרא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דאורייתא הוא דמקרא דאשר לעולת התמיד ילפינן לה בריש פ' כל התדיר והוא למוד גמור ולא אסמכתא בעלמא. ואיך כתב הרב זל דאין לנו דמצות ציצית קודמ' אלא מאסמכת' בעלמא מוטב שתדחה אסמכתא זו וכו'. כי על כן נראה ברור דמאי דכתב הרב ז"ל דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמא כוונתו לומר דעיקר האי מנהגא דנהגו להקדים ציצית לתפלין אין לנו בפירוש שיהא טעם זה דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצות וכן טעם זה שהוא תדיר לגבי מצות תפלין טעמים נכונים ואמתיים דאיכא למימר דכיון דמצות תפלין היא חובת. הגוף ומצות ציצית אינה חובה ממש להתעטף בטלית של ד' כנפות אלא שאם ירצה להתעטף בטלית בת ד' כנפות חייב להתעטף בו מצוייץ בציצית אין מה שהוא מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות מחייב להקדימה למצות תפלין דכיון דתפלין אית להו מעלה זו דהיא חובת הגוף ואי אפשר ליפטר ממנה יש מקום לומר דאדרבה מה"ט מצות תפלין קודמת למצות ציצית וכן נמי האי טעמא דציצית תדיר זל דאינו מחייב מפני כן להקדימה למצות תפלין משום דתפלין מקודש טפי ועוד דהיא חובת הגוף וחיוב גברא שאין לו מקום פיטור לא חשיב מצות ציצית תדיר לגבי מצות תפלין אלא דהנוהגים להאי מנהגא הוא שסמכו למנהג זה על הני טעמי על דרך אסמכתא בעלמא מכח סברא וכיון שכן דהני טעמי לאו טעמי ברירי נינהו ולא הוו אלא מסברא על דרך אסמכתא בעלמא מוטב שתדחה האי סברא דלאו סברא ברירא היא רק אסמכתא בעלמא משיעביר על המצוה דבריר איסוריה כי הא ודאי דכי מסלק הכיס של תפלין שבא לידו תחלה כדי להתעטף בציצית הוא מעביר ודאי ע"המ דאיסוריה ודאי דאורייתא זהו פשוט וברור בכונת הרב"י ז"ל. וכן מבואר יוצא מדברי הרב הלבוש ז"ל שם סוף סעיף א' שכתב וז"ל מ"מ נהגו העולם להתעטף בציצית תחל' קודם הנחת תפלין דס"ל כיון שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות ראוי להקדימה ועוד שהיא תדירה יותר וכו' וקי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דילפינן לה מקראי כמו שאכתוב לקמן בע"ה ועוד כתב בש"ע טעמא משום דמעלין בקדש וכו' ולפי מנהג זה אותם הנותנים כיס של תפלין והטלית לתוך כיס אחד צריך ליזהר שלא ישימו כיס התפלין למעלה וכו' שלא יפגע בה תחלה ויצטרך להניחם קודם עטיפ' הציצית כדי שלא יעביר ע"המ דאע"ג דגבי תפלין אם פגע של ראש תחלה יסלקנה ויניח של יד תחלה וכו' שאני התם דהתורה הקדימה דכתיב והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכו' ומשו"ה מוטב שיעביר ע"המ משיעבור על מה דכתיב באורייתא. אבל הכא שאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מטעמים שהזכרתי והם אינם כתובות בפירוש בתור' מוטב שידחו אותם הסברות ולא יעביר ע"המ דהא דאין מעבירין ע"המ ילפינן מקרא דכתיב ושמרתם את המצות וכו' ולא עוד אלא שי"א שאפילו בכל הטעמים הללו מצות תפילין קודמת כיון שיש בהן קדושה יתירה וקבול עול מלכות שמים וכו' א"ד ז"ל יע"ש. אשר מבואר יוצא מדבריו ז"ל דאע"ג דגם הא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הוא דבר תורה דמקר' ילפינן ליה כמ"ש הוא ז"ל אפ"ה הכא גבי קדימת טלית דה"ט לאו טעם ברור הוא אלא דמסברא בעלמא הוא דאמרי' דאיכא להאי טעמא דתדיר הכא נמי גבי ציצית לגבי מצות תפלין וכיון דאינו ברור כי לא בא מפו' דאיתיה לטעמיה תדיר הכא כדי להקדים מצות ציצית למצות תפלין וי"ל דליכא למימר לה"ט דתדיר ושאינו תדיר הכא גבי מצות ציצית לגבי מצות תפילין להכי מוטב שידחו אותם הסברו' ולא יעביר ע"המ. אבל אי הוה בריר לן דה"ט דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם שייך הכא גבי מצות ציצית לגבי מצות תפלין דינא הוה שאף אם פגע בהכיס של תפלין תחל' להעביר על המצוה דתפלין כדי להקדי' מצות ציצי' קודם משו' דתדיר ושאינו תדיר תדיר קוד' ודחי מצוה זו דקדימה דהתדיר להאינו תדיר להאי איסורא דאין מעבירין ע"המ אלא משום דלא בריר אי איתיה להאי טעמא דתדיר הכא להקדי' בעבורו מצות ציצית ותפלין רק מסברא ואסמכתא בעלמא הוא דאמרינן הכי ולהכי מוטב שידחה סברא ואסמכתא בעלמא זו ולא יעביר על איסור ברור דאורייתא דאין מעבירין ע"המ. וא"כ הרי למדנו מדברי הרב"י והרב הלבוש ז"ל אלו למוד מפורש דהאי כללא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היכא דשייך בבירור גמור דחי להאי כללא דאין מעבירין ע"המ דאפילו בפגע בהאינו תדיר ברישא יש לו להעביר עליו ולסלקו כדי להקדים מעשה התדיר ברישא. וכן בא מפורש עוד בדברי מור"ם ז"ל