גזע ישי פ

נראה דכי פגע בה ברישא אין לו להעביר עליה משום מצוה אחרת דחיובה ודאי דבר תורה דמאחר דחייב הוא בקיום מצוה זו דספק שפגע בה ברישא דבר תורה הדר הוה לה מצוה זו לגביה כמצוה שחיובה חיוב ודאי כשם שחייב לקיים המצו' האחרת ואין לו להעביר עליה ולהניחה כדי להקדים קיום האחרת דאין מעבירין ע"המ. וכן כתב הר"ן ז"ל בתשו' סי' נ"א לענין הא דקי"ל אין מתירין את הנדר עד שיחול דבספק דאורייתא אם חל הנדר או לא חל עדין למ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא דבר תורה ודאי חל הנדר מדאורייתא חשיב ומתירין ליה וליכא משום אין מתירין את הנדר עד שיחול יע"ש הרי לך דלמ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא דבר תור' כודאי חייב מדאורייתא חשיב וא"כ כי פגע בה ברישא אין לו להעביר עליה בשביל מצוה אחרת דחיובה ודאי. אלא דאכתי איכא לצדד ולמימר דאע"ג דמצוה דחיובה מספק דאורייתא כודאי חייב בקיומה דבר תורה מ"מ הכא לענין זה דאין מעבירין ע"המ כי מעביר עליה ומניחה מפני מצוה אחרת דחיוב' ודאי שפיר קעביד וליכא משום אין מעבירין אפילו להני דסברי דספק אסיר דבר תורה משום דניהי דלפי סברתם הלזו כודאי חייב בקיומ' הוה מ"מ קיל חיובו בקיום מצוה זו דמשום ספיקא מחיוב מצוה ודאי וכמ"ש הרב הגדול מהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סי' א' וסי' ח' דאפי' למ"ד ספק אסיר דבר תור' מ"מ קיל איסורו כיון שהאיסור בא מכח ספק יע"ש. וכיון שכן איכא למימר דכי פגע בה ברישא ומעביר עליה מפני מצוה אחרת דחיובה עליה בודאי שפיר דמי דליכא בהכי משום אין מעבירין ע"המ דאע"ג דאפי' על מצוה קלה מפני אחרת חמורה אין מעבירין היינו דוקא בשתי מצוות דבעיקר חיוב קיומן שוים הם. אבל בכ"הג דבעיקר חיוב קיום הני תרי מצות זו שהיא משום ספק קיל עיקר חיובו בה משום דבא מכח ספק גם כי פגע בה ברישא ליכא בה משום אין מעבירין ע"המ לגבי המצוה האחרת דחיובה חמיר טפי דודאי היא וכעת אין בידי להכריע בזה והדבר צריך לי תלמוד

ב"ג אין מעבירין על המצות. נסתפקתי בפגע בחדא מצוה ברישא ובעי להעביר עליה כדי לעשות תרי מצות אי גם בחד מצוה מפני תרתי איכא משום אין מעבירין ע"המ מי אמרינן דעד כאן לא אמרי' אין מעבירין ע"המ אלא דוקא להעביר על המצוה משום מצוה אחת אחרת דכיון שזו מצוה וזו מצוה מאי אולמה דהאי מצוה מהאי מצוה ומאחר דבזו פגע ברישא למה יעביר עליה מפני האחרת. אבל כי מעביר עליה כדי לעשות תרתי מצות כיון דהוא מניח זו שבאה לידו כדי לקיים תרתי שפיר דמי דסמי חדא מקמי תרתי כי טובים השנים מן האחד. או דילמא גם להעביר על מצוה אחת כדי לעשות שתי מצות אין מעבירין ע"המ דבה פגע בריש' דמאחר שזו האחת באה לידו תחלה חל עליו חיוב קיומה מיד ואינו רשאי להעביר עליה ולהניחה מפני קיום מצוות אחרות הגם כי המה רבים

ולפום ריהטא נראה כהצד הראשון דבחדא מצוה מפני תרתי מצות ליכא משום אין מעבירין ע"המ דסמי חדא מקמי תרתי ואמינ' לה מהא דתנן בזבחים פ' כל התדיר דפ"ט ע"א כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וכו' השלמים קודמין לבכור מפני שהן טעונין מתן ארבע וסמיכ' ונסכים ותנופה חזה ושוק. ובגמ' שם ע"ב השלמים קודמין לבכור אדרבה בכור קודם שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים אפ"ה מצות יתירות עדיפי יע"ש. הנה דאע"ג דבכור קדיש טפי משלמים דבכור קדושתו מרחם אפ"ה שלמי' קדמי ליה משום דאית בהו מצות יתירות אלמא דמצות יתירות עדיפי וקדמי לדבר דפחות ביה המצות ומינה לענין הא דאין מעבירין ע"המ כי מעביר על מצו' אחת מפני שתי מצות שפיר דמי וליכא משום אין מעבירין דאדרב' מצות יתירות עדיפי ויש להקדימן להאחת

האמנם מדברי הרדב"ז ז"ל בישנות סי' י"ג בההיא דהיה חבוש בבית האסורים ונתן לו השר רשות לצאת פעם אחת בשנה לקיים מצות תפלה בעשרה כתבנו דבריו לעיל סי' ך' מבואר יוצא מדבריו דגם להעביר על מצות אחת כדי לקיים תרתי מצות איכא משום אין מעבירין ע"המ ואין לו להניח מצוה האחת שפגע' בו ברישא אפילו כדי לקיים תרי מצות שהרי החכם הפוסק שבא בשאלה העלה שיבחר לו יום פורים משום דאז יקיים מצות מגילה דהיא נמי בעשרה וכתב הרדב"ז ז"ל דאין לסמוך על דבריו משום דאין מעבירין על המצות ואפי' על הקלה מפני החמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. והשתא אם איתא דהאי כללא דאין מעבירין ע"המ לא אתמר אלא בחדא מצוה לגבי חדא מצוה אחרת אבל על מצות אחת מפני קיום תרי מצות ליכא משום אין מעבירין על המצות א"כ שפיר פסק החכם הפוסק ההוא שיבחר לו יום פורים משום דאז יקיים תרי מצות בעשרה דהיינו מצות תפלה בעשר' ועוד אחרת דהיא מקרא מגילה בעשר' משום פרסומי ניסא וכיון דאז יקיים