גזע ישי עט

תקדים להאחרת הנלמדת מזו ולכן ליכא בזו שאינה כתובה משום אין מעבירין ע"המ. אמנם במצוה דכתובה בפי' ומצוה דלא כתיבה אבל אינה נלמדת מזו אלא נלמדת למוד לעצמה במדה מהי"ג מדות לא הויא כתפל להך דכתיבה וי"ל דשוין הן במעלה ואיכא בזו שנלמדת במדה מהמדות לגבי מצוה אחרת דכתיבה משום אין מעבירין ע"המ. אלא דמדברי מור"ם דסי' תר"ח מוכס דמאי דכתיבה בהדיא בתורה חמיר מהא דלא כתיבה וא"כ אפשר דמה"ט ליכא גם במצוה דנלמדת במדה מהמדות לגבי מצוה דכתיב' להדיא משום אין מעבירין עה"מ כדכתיבנ' בריש אמי"ר ועיין להר"ב זל בשיט' מקובצת לכתובות פרק אלו נערות דס"א ע"א ד"ה ה"ג כגון מילה בצרעת שכתב והיה אפשר לי לפרש דכל דאין העשה מפורש אלא דאתיא מריבוייא אתי עשה דמפורש להדיא ודחי לה אע"ג דאיכא נמי לאו בהדה וכו' יע"ש. הנה דהיה נראה לו לומר דכל דאין העשה מפורש אתי עשה דמפורש ודחי לה אלמא דחמיר עשה המפורש להדיא מעשה דאתי. מריבוייא עד שהיה נראה להרב שהעשה המפורש ידחה לעשה דלאו מפורש ואע"ג דהראשונים ז"ל שם נראה דלא ס"ל הכי מדלא כתבו הכי כדקאמר הרב ז"ל אפשר דשאני בההיא עשה דאיכא לאו נמי בהדה אבל בעשה בלחוד מודו דאתי עשה המפורש ודחי לה ועוד דאפשר לענין הא דאין מעבירין על המצות שאני וכעת לא מצאתי ראיה גלויה לזה. ועמ"ש הר"ב תוי"ט פ"י דזבחים משנה ב' סד"ה ועל היסוד ועדין צל"ת

כ"ב אין מעבירין על המצות. נסתפקתי בתרתי מצות דאחת מהנה חיובה מספק ואידך חיובה חיוב ודאי ופגע בזו שחיובה מספק ברישא ובעי להעביר עליה ולהניחה כדי לעשות מצוה דחיובה בודאי אי איכא בהכי משום אין מעבירין ע"המ. מי אמרינן דאע"ג דזו שבאה לידו תחלה אין חיובה אלא מספק והאחרת בודאי מ"מ כיון דגם דספק היא איהו מיהת חייב בקיומה כשם שחייב בקיום מצוה דחיובה ודאי וכיון דבה פגע ברישא אין לו להעביר עליה ולהניחה כדי לעשות מצו' אחרת שחייב לקיימ' ודאי דאין מעבירין ע"המ אפילו על מצוה שחיובה משום ספק מפני מצוה אחרת אף שחיובה ודאי. או דילמא עד כאן לא אתמר האי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא דוקא במצוות שוות בחיובם דשתיהם חיובי ודאי נינהו או שתיהן חיובי ספק אבל באחת ודאי ואידך ספק ופגע בזו שחיובה מספק ברישא ליכא בה משום אין מעבירין ע"המ דאין ספק מוציא מידי ודאי וזו שחיובה ודאי יש לו להקדים

ולפום ריהטא נראה דזו תליא בהאי פלוגתא דאיפליגו קמאי בענין ספיק' דאוריית' לחומרא אי הוה לחומרא מדאורייתא או אינו אלא חומרא דרבנן אבל דבר תורה ספיקא שרי דלהני דסברי דספיקא דאורייתא לחומרא הוא חומרא מדרבנן נראה ודאי דכי פגע במצוה דחיובא משום ספיקא דאורייתא מעביר עליה ומניחה כדי לקיים להמצוה האחרת שחיובה ודאי דבר תורה דליכא בהכי משו' אין מעבירין ע"המ וכמו שאכתוב לקמן בסי' כ"ו דבמצוה דרבנן לגבי מצוה דאוריי' ליכא משום אין מעבירין ע"המ ואפילו לדעת הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' ארעא דרבנן אכתוב דבריו. לקמן שם דכתב להוכיח מדברי רש"י דפ' ערבי פסחים דק"ג ע"א דגם במצוה דרבנן איכא משום אין מעבירין אף שהמצוה האחרת דאורייתא י"ל דהיינו כי מקיים הוא לתרוייהו מצות אלא לענין קיום הא' קודם האחרת דבהכי מיירי ההיא דפ' ערבי פסחים דמייתי מינה הרב ז"ל בהא הוא דאפשר לו' דאפילו בפגע בהמצוה דרבנן תחל' אין לו לאחר' ולהעביר עליה כדי להקדים המצוה דאורייתא כיון דמקיים בתר הכי גם המצוה האחרת דאורייתא. אמנם כי קיים לזו שהיא דרבנן דפגע בה ברישא יבטל מלקיים המצוה האחרת דהיא דאורייתא לגמרי. נראה ברור דליכא למימר הכי אלא ידחה למצוה דרבנן מפני המצו' שהיא דאורייתא ויש לו להעביר על זו שהיא מדרבנן כדי לקיים להמצוה האחרת שהיא מדאורייתא דאתי מצו' דאורייתא ודחי למצוה דרבנן. ועוד דאפי ביכול לקיים שתיהם נמי דאיכא משום אין מעבירין ע"המ אפי' במצוה דרבנן לדעת הרב הנז' אפשר לחלק ולומר דדוקא במצוה דרבנן שתיקנוה למצוה כההיא דנר ובשמים דפ' ע"פ דמייתי מינה הרב ז"ל ומשום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. אבל במצוה דחייבו חכמים משום ספיקא דאורייתא דחששו רז"ל להחמיר משום ספיק' כי מעביר עליה כדי להקדים אליה מצוה אחרת דחיוב מדאורייתא ודאי ליכא משום אין מעבירין ע"המ דזו שהיא ודאי חיוב מצוה מדאוריי' קודמת במעשה לזו שאין חיובה אלא משום חומרא דרבנן בעלמא דחששו להחמיר באופן דלהני דסברי דכל ספק שרי דבר תורה ואין ספיקא דאורייתא לחומרא אלא מדרבנן ליכא בפגע במצוה דחיובה משום ספיקא דאוריית' לחומרא משום אין מעבירין ע"המ לגבי מצוה דחיובה ודאי דבר תורה. אמנם להני דסברי דספק דאורייתא לחומרא דבר תורה ומצוה דחיובה מספק חייב לקיימה מדאורייתא מספק