גזע ישי עז

ואיזו היא החמור' הוא דאין להעביר על שום מצוה שתבא לידו תחלה ולפ"ז בהני מצות דבא מפורש בתורה מעלת האחת על חברתה שהיא גדולה מהאחרת במעלה ולה משפט הקדימה להקדימה להאחרת כגון תדיר ושאינו תדיר דגילה רחמנא וכתב קרא יתירה דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד למימרא דתדיר עדיף וקדים לשאינו תדיר וכדדרשינן לה בפ' התדיר וכן נמי מקודש ושאינו מקודש דמקודש עדיף וקדי' לשאינו מקודש כדילפי' לה נמי התם מקרא כי פגע בשאינו תדיר בתחלה ובעי הוא להעביר עליה משום קיום מצוה אחרת דהיא תדיר שפיר דמי ולית במצוה שאינה תדיר משום אין מעבירין ע"המ כל דהוא מעביר עליה משום מצוה אחרת דהיא תדיר. וכן נמי במצוה דהוה שאינה מקודש משום מצוה דהוה מקודש משום דהרי בהני מצות דתדיר ומקודש גילה רחמ' בפירוש דעדיפי וחמירי מהני דלאו תדיר ולאו מקודש עד שהצריכה תורה להקדימן קודם הני דלאו תדיר ולאו מקודש ולא שייך בהני להאי טעמ' דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות דהאי טעמא לא נאמר אלא בשאר כל המצות דכולהו תדירי או מקודשי או כולהו לאו תדירי ולאו מקודשי אלא שמדעתנו ומחשבתנו מיחזי לן דהאי מצוה קלה מהאחרת בהני הוא דאיכא למימר להאי טעמא דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כאמור לעיל. אמנם בתדיר לגבי אינו תדיר וכן מקודש לגבי שאינו מקודש כיון דגילה בהן רחמנא בפ' דעדיפי תדיר ומקודש משאינו תדיר ואינו מקודש ושיש להקדים התדיר לשאינו תדיר והמקודש לשאינו מקודש הרי נתבאר לנו מן התורה בביאור גמור שהתדיר גדול' אצל השי"ת מהאינו תדיר וכן המקודש מהאינו מקודש כי הוא צוה להקדימן וכיון דאלו בא מעלתם מפורש בתורה דעדיפי כי פוגע נמי ב בהני דלאו תדירי ולאו מקודשי ובעי להעביר עליהן משום מצות אחרות דלאו תדירי ולאו מקודשי ליכא משום אין מעבירין ע"המ כיון דהוא מעביר על המצוה שבא לידו שהיא אינה תדיר ולא מקודש כדי לקיים מצוה אחרת דהיא תדיר או מקודש דגילה בהו רחמנא דהני עדיפי וחמירי מהאי דבאה לידו וליכא בהכי משום אין מעבירין ע"המ והנה כי כן תו ליכא מקום כלל לתיובתיה דאותיב מר מהר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז והש"ס דפ"ק דמ"ק מהא דאיבעיא לן בפ' התכלת בתמידין ומוספין דהתם שפיר איבעיא לן במוספין דהיום ותמידין דלמחר איזו קדים אי תדיר קודם או מקודש קודם דהכי קא מבעיא לן אי האי דגיל' רחמנ' דתדיר קודם לשאינו תדיר הוה בכלל הגילוי אף שהשאינו תדיר הוא מקודש ואפ"ה אמר רחמנ' להקדים התדיר דהתדיר עדיף מהשאינו תדיר לעולם אף שיהיה מקודש ואי הכי הוה יש לו להציבור להניח הכבשי' לתמידין דיום מחר דאף שהיום מצות מוספין לפניו ליכא משום אין מעבירין כיון דגילה רחמנא דהתדיר עדיף מהאינו תדיר אף שיהא מקודש. או דילמא לאידך גיסא דתדיר ומקודש מקודש עדיף דכי גיל' רחמנא דמקודש עדיף מהאינו מקודש הוה בכלל אף שהאינו מקודש הוא תדיר אפ"ה המקודש עדיף דהכי קאמר רחמנא דמקודש לעולם עדיף מאינו מקודש ואם שיהא האינו מקודש תדיר וכיון דלא איפשטא הך בעיא דינא הכי הוה דיעשו הצבור מה שירצו ואף ירצו להניחן למחר לתמידין הרשות בידם וליכא בהכי משום מעבירין ע"המ דמוספין של היום כיון די"ל דהתמידין דהוו תדיר עדיפי מהמוספין דלאו תדיר אף שהן מקודש. כנלע"ד פשוט וברור והוא מבואר מהאי טעמא דאמרי רבנן הרמב"ם והרדב"ז ז"ל דהוה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. והא ודאי דאין לומר דמצות תפלה בעשרה די"הך חשיב מקודש לגבי מצות תפלה בעשרה דשאר ימות השנה כיון דאין עיקר הדבר אלא בעבור העשרה ולא משום מצות התפלה מצד עצמה דעיקר הנדון דהרדב"ז זל הוה על קיום המצוה בעשרה דאינו יכול לקיימה בבית האסורים כי שם לא יוכל להתפלל אלא ביחיד וא"כ אפי' תימא דהתפלה גופה די"הך קרי מקודש לגבי תפלה דשאר ימות השנה דיומא קא גרים. מ"מ המצוה דבעשר' לא משיב מקודש ביהך טפי מתפלה בעשרה דשאר ימות השנה ועוד דהא תפלת שבת לפניו דג"כ מקודש וזה פשוט. באופן דלפענ"ד אין מקום לקושית הגאון מהר"ץ !ל וכאמור ומדובר. וניחא נמי דברי התוס' ישנים ז"ל שכתבנו לעיל כי ך עבודת פנים מקודש מחיצון

כלל היוצא ממאי דכתיבנא דבמצות שלא בא מפורש בתורה מעלת האחת על חברתה כגון דכולהו הדידי או מקודשי או כולהו לא תדירי ולא מקודשי אלא שלפי שקול דעתנו נראה דזו גדולה מזו. אין מעבירין על שום מצוה שבאה ליד תחלה ואפילו שהיא לפי שקול דעתנו קלה והאחרת חמורה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות והיינו הא דאמרי' בפ"ק דמ"ק מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה הבאה לידך עשה ואל תניח הקטנה מפני הגדולה. אמנם במצות שבא מפורש בתור' מעלת האחת על חברתה ובא הצווי להקדים מצוה זו לזו כגון תדיר דבא