גזע ישי עו

ז"ל לתיובתיה על הרדב"ז והש"ס דפ"ק דמ"ק מההיא דתמידין ומוספין דפרק התכלת אינו מן הישוב כלל לפענ"ד

גם מאי דכתב מהר"י ח'גיז ז"ל בס' לקט הקמח די"א ע"א לתרוצי להאי תיובת' דאותיב הגאון מהר"ץ ז"ל דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין צבור מתה משא"כ יחיד שהוי מצוה לא משהינן יע"ש. אחר המחילה רבה דאינו מן הישוב כלל דהא הרדב"ז ז"ל אמר למילתיה בטעמא דהוה מפני שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. וכבר כתבנו דכ"כ הרמב"ם ז"ל כפי' המשנה וכיון דמה"ט הוא דאין מעבירין ע"המ אפילו על הקלה מפני החמורה הדבר מבואר מאליו דליכא לחלק בזה בין יחיד לצבור דהא לאו מטעמא דשהוי מצו' לא משהינן משום חשש מיתה הוא. אלא אפילו בליכא להאי חששה דמיתה אין מעבירין ע"המ משום דאי אתה יודע מתן שכרן של מצות

גם מאי דכתב הרב יד אהרן ז"ל סי' ץ' הגהות הטור ליישב קושית הגאון מהר"ץ ז"ל וז"ל ולעיקר הקושיא נראה דלא דמי כלל נדון הרדב"ז לההיא דתדיר ומקודש דבשלמא התם דאי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש ואי יקריב מקודש שוב אינו יכול להקריב תדיר ומשו"ה מספק' לן איזו מהם קודם ומי ידחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי דלעולם מתפלל אלא דאם ימתין ליום כפור נמצ' שעושה המצוה בשלימות דודאי שאר הימים קלים מיום כפור והשתא דאתית להכי משו"ה כתב הרדב"ז דהמצוה הבאה ראשונה לידו יעשנה ואין מעבירין ע"המ כנ"ל דעת הרדב"ז ועיין בתשו' חכם צבי סי' ק"ו ובס' יד אליהו סי' מ"ב א"ד ז"ל יע"ש. לדידי דברי תימא הן ולא ידענא מאי קא' מר. חדא דהרי הרדב"ז ז"ל דבריו נאמרו על קיום מצות תפלה בעשרה שאי אפשר לקיימה בבית האסורים דכי ממתין עד י"הך הנה נדחת מצות תפלה בעשרה שבאה ראשונה לידו כדי לקיימה ביום כפור וכי יקיימה ביום זה לא נפטר מחיוב תפלה בעשרה ביום כפור ונמצא דאם יקיים מצות תפלה היום הנה הוא דוחה ומבטל המצוה שהיא יותר חמורה דהיא תפלה בעשרה ביום כפור והוי דומה ממש לההיא דמוספין דהיום ותמידין דלמחר. ובהדיא כתב הרדב"ז ז"ל הילכך המצוה הראשונה שבאה לידו שא"א לו לקיימה והוא בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וכו' אשר מדבריו אלו מפורש יוצא דאף בשתי מצות שונות דכי יקיים אחת תתבטל ותדחה השניה לגמרי אפ"ה אין מעבירין על המצוה שפגע בה תחלה אפילו קלה מפני מצוה אחרת חמורה מהאי טעמא דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. ועוד דמה יענה להך דאתמר בש"ס דפ"ק דמ"ק כי מבואר יוצא משם דמיירי במצות שאם יקיים אחת תדחה ותתבטל השניה החמורה לגמרי ואיהו גופיה רמז לתשו' חכם צבי ז"ל. וא"כ איך לא השגיח בש"ס זה דפ"ק דמ"ק דמייתי התם מהר"ץ ז"ל ראיה לדברי הרדב"ז ז"ל. אשר ממנה תורה יוצאה דאפי' בנדחה החמורה לגמרי. סוף דבר שדברי הרב יד אהרן ז"ל נפלאו ממני בזה

האמנם לדידי תמיה לי טובא על עיקר קושייתו דקשיא ליה להגאון מהר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז ז"ל מההיא דפרק התכלת דנראה דאין כאן מקום לקושיא זו כלל שהרי הרדב"ז ז"ל אמר למילתיה בטעמו ונימוקו עמו כי הוא זה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. והכונה בזה הנה הוא מבואר כי מאחר שאין אתנו יודע שכר של כל מצוה מה היא אצל השי"ת ואולי מצוה זו שנראה לנו דהיא חמורה וזו נראה לנו קלה לאו הכי הוא אלא ונהפוך הוא דזו שלנו נראה חמורה היא היא הקלה בערך שכרה אצל השי"ת. וזו שנראה לנו שהיא קלה היא היא החמורה אצל השי"ת ואמטול הכי כל מצוה שתבא ליד האדם ראשונה יש לו לעשותה ולא להעביר עליה הגם שיחשוב שזו שבא לידו היא קלה וירצה לקיים מצוה אחרת דנר' שהיא חמורה אין לו להעביר על אותה שבאה לידו. כי מי יודע אם כן הוא כאשר חושב דזו שבאה לידו היא הקלה והאחרת היא החמורה אפשר דשוין הן במעלה אצל השי"ת או אפשר אדרבה זו הקלה לפי דעתו היא היא החמורה אצל השי"ת והאחרת היא הקלה ולהכי אין להעביר על שום מצוה שבאה לידו בתחלה הן מצוה שנר' קלה הן חמורה והכי מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל כתבנו דבריו לעיל ועיין במדרש רבה פ' כי תצא פרשה מאי דאיתא התם על האי קרא דאורח חיים פן תפלס דמבואר כדברי הרמב"ם והרדב"ז ז"ל בהאי טעמא דאמרו מפני שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות יע"ש. והשתא דאתית להכי דכל עיקר טעמא הוה מפני שלא בא מפורש שכרן של כל מצוה ומצוה ודין גרמא שלא נוכל לידע ידיעה אמתית איזו היא חמורה ואיזו היא קלה ולהכי אין מעבירין על שום מצוה שבאה לידו תחלה וכאמור. א"כ ממנו אתה למד למוד מפורש דהדין נותן לעבור על מצוה קלה מפני. החמור' אלא משום שאין אתנו יודע איזו היא הקלה