גזע ישי עה

כדי לקיימה על הצד היותר טוב וכן ההיא דתמידין ומוספין י"ל דכחדא מצוה חשיבי דתרוייהו עבודת הקרבנות ובחד בהמה נינהו. אבל במצות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה הא מיהא במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין למחר ואין כזה משום מעבירין ע"המ א"ד ז"ל י"עש. ואני תמה על הגאון ז"ל דמייתי להאי מילתא בשם הרדב"ז ז"ל ולא זכר שר שכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה. וכן יש לתמוה על שאר כל האחרונים ז"ל הבאים אחריו שלא זכרו שום אחד מהם כי דברי הרדב"ז ז"ל הם דברי הרמב"ם ז"ל

ומאי דכתב הגאון מהר"ץ ז"ל לתרץ תיובתיה דאותיב להרדב"ז מההיא דתמידין ומוספין והכי אמר מר דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי וכו'. לפענ"ד אחרי המחילה רבה תמהני עליו איך ניחא ליה לתרוצי בהכי להאי תשו' דהרדב"ז ז"ל דהא מדברי הרדב"ז מפורש יוצא דלא כהאי תירוצא דמר שהרי הרדב"ז ז"ל אמר לסברתו הנז' על נדונו לענין קיום מצות תפלה בעשרה לאחד שהיה חבוש בבית האסורים ונתן לו השר רשות לצאת יום אחד בשנה וע"ז שאל השואל איזה יום מהשנה יש לו לבחר לקיים מצוה זו דתפלה בעשרה. והביא הרדב"ז ז"ל בתשובתו הרמ"תה בשם אחד מחכמי דורו שפסק בתחלה שיבחר לו יום כפור דהתפלה ביום הקדוש דיו"הך היא יותר מן המובחר דיומא קא גרים להעדיף בו מצות התפלה מבשאר ימי השנה. ושוב החליף החכם הפוסק ההוא י"הך ביום פורים משום דביום פורים עדיף טפי כי אז יקיים גם מצוה אחרת דגם כן מצותה בעשרה דהיא מקרא מגילה משום פרסומי ניסא. ועל זה בא הרדב"ז ז"ל וגזר אומר דאין לסמוך על דברי החכם הפוסק ההוא. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאין מעבירין ע"המ ואין חולק בזה כלל הילכך המצוה הראשונה שתבא לידו שא"א לעשותה והוא בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגע בה תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע שכרן של מצות וזה פשוט מאוד אצלי א"ד הרדב"ז ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלה אתה למד למוד מפורש דמה"ט דאין מעבירין ע"המ אין לסמוך על מ"ש החכם הפוסק הנזכר בשום דבר הן במה שעלה במחשבה תחלה שיבחר לו י"הך. והן במה שפסק אח"כ והחליף י"הך ביום פורים משום דזה כלל גדול דאין מעבירין ע"המ. ולכן מה"ט לא דבר נכונה החכם הפוסק להמתין ולאחר מצות תפלה בעשרה דיום ראשון שפגע בו תחלה כדי לקיימה ביום כפור או יום פורים דאין לו לאחר המצוה הזו משום כך משום דאין מעבירין ע"המ ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה ולכן אין לאחר התפלה דיום שבו פגע ברישא אף שהיא קלה מפני קיומה ביום כפור אף שאו עדיפא אלה דברי הרדב"ז ז"ל והשתא אם איתא להאי תירוצא דאמר מר הגאון מהר"ץ זל דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי כיון דתרוייהו עבודת הקרבנות ובתר בהמה כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דחשיב תפלה בעשרה בין של י"הך או פורים ובין דשאר. ימות השנה מצוה אחת דהיינו מצות עבודה זו תפלה בעשרה ולא שייך בזה להא דאין מעבירין על המצות לדברי הר"ץ ז"ל ושפיר פסק החכם הפוסק ז"ל שיבחר לו י"הך דכוליה מצוה אחת דהיינו תפלה בעשרה ואיך כתב הרדב"ז ז"ל שלא לסמוך על דבריו כלל משום ה"ט דאין מעבירין ע"המ אפילו על הקלה מפני החמורה הא הכא כיון דכחדא מצוה חשיב ליתיה להאי כללא דאין מעבירין. אלא מבואר דהרדב"ז ז"ל לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל לחלק ולו' כל כי האי חלוקא וסברא דאמר מר הר"ץ ז"ל. ועוד דאף בלא דברי הרדב"ז ז"ל. בהורמנותיה דמר הר"ץ ז"ל אני אומר דאין תירוצו מחוור כלל כי הדבר פשוט וברור מאליו דליכ' למיחשבינהו למצות דתמידין ודמוספין לחדא מצוה מה"ט דאמר מר דתרווייהו עבודת הקרבנות ובחד בהמה נינהו דלדידי אפילו תמידין ותמידין דהיינו תמידין דהיום ותמידין דלמחר ליכא למיחשבינהו לחדא מצוה אלא לתרי מצות מחולקות כיון דכל יום ויום חיוב גמור הוא להקריבן ואם יקריבן היום לא מיפטר מלהקריבן למחר וכן במה שיקריבן ליום מחר אינו נפטר מחיוב הקרבתן היום דחיוב הוא להקריבן היום וגם חייב להקריבן ליום מחר וכ"ש בחיוב מצות תמידין ומצות מוספין דחשיבי תרי מצות שונות ומחולקות ושייך בהו ודאי להאי כללא דאין מעבירין ע"המ וההיא דברכת הלבנה דהרב ת"הד ז"ל ודאי דאין לו ענין כלל לזה דההיא שאני דאינה ודאי אלא מצוה אחת שאין חיובה רק פעם אחת בחודש דכי קיימה באחת מן הלילות נפטר ממנה לגמרי ולא מיחייב בה תו לילה אחרת בחדש זה ולכן י"ל בזה שפיר דכל שמאחרה למוצאי שבת כדי לעשותה מן המובחר שפיר דמי וליכא משום אין מעבירין ע"המ משא"כ בהני דמצות מוספין ומצות תמידין דלא מיפטר בקיום חד מנייהו מהאחרת ודאי דתרתי מצות שונות נינהו ואית בהו משום אין מעבירין ע"המ באופן דהאי תירוצא דתרין יתיב הגאון מהר"ץ