גזע ישי עג

שהשל ראש הרי הוא תוך התיק כיון שהוא מכוסה כמאן דליתא שם הוי ומינה משמע ליה להרב דה"ה במי דליכא קפיד' משום אין מעבירין ע"המ כשבאו התפילין והם בתוך כיסן בידו תחלה מה"ט שהן מכוסין בכיסן וכיון שהן מכוסין כדליתנהו להתפילין בידו דמי ולהכי אם יסיר הכיס דתפילין מידו כדי ליטול הטלית ליכא קפידא משום הא דאין מעבירין ע"המ זהו הנראה בכוונת המג"א ז"ל. האמנם לענ"ד גם אם לזה כיון הרב מג"א ז"ל אין כאן מקום להקשות על מרן ז"ל חדא דמאן לימא לן דטעמא דהאי איסורא דסעיף י"א הוה משום הכי. ועוד דאף אם נאמר דהיינו טעמא מ"מ בכ"הג שבא הכיס והתפילין בתוכו בידו אף שהם עדין בכיסן ומכוסין מ"מ הרי הם בידו מיהת וכי מסיר הכיס מידו כדי ליטול הטלית הו"ל מעביר ע"המ ולא דמי לההיא דסעיף י"א כמובן. ויהיה איך שיהיה נקוט מיהא כי מדברי מרן ז"ל אלו אתה למד דגם כשאין גוף המצוה מיכן ומתוקן כה"ג דתפילין שהם עדין בתוך כיסן ופגע בהן בכיסן איכא בהו משום אין מעבירין ע"המ ומינה נמי לס"ת שבידו וצריך גלילה למקום הקריאה דאפ"ה איכא משום אין מעבירין ע"המ ודלא כהרב מהר"י ן' נעים ז"ל וכאמור

ומאי דמייתי הרב ז"ל ראי' לסברתו הנז' מדברי השיירי כנ"הג. אחר המחילה רבה דלא שמיה מתיא כלל דספר שצריך תקון בגופו כי אינו ראוי לקריאה מחמת עצמו שאינו מוגה וכל כמה דאינו מוגה אינו ראוי למצוה כלל כי פוגע בו לא חשיב פגע במצוה כי היכא דיהא שייך למימר ביה אין מעבירין ע"המ דהא ס"ת שאינו מוגה הוא ולא נתן לקרות בו באשר הוא עד אחר שיגיהנו ויהיה ראוי לקיים בו מצוה דקריאה בצבור ולאו מצוה שבאה לידו תחלה קרינן ביה משא"כ בס"ת פשר ומוגה ועומד לקריאה בצבור אלא דחסר דבר אחר מבחוץ והיא הגלילה לבא למקום הקריאה דשייכא לאותו היום כי פגע בס"ת והוא בידו אע"ג דחסר גלילה פגע במצוה בריש' הוה כפוגע בשאר מצות ואית ביה משום אין מעבירין ע"המ. גם מאי דמייתי הרב ז"ל מההיא דפ' בא לו דפרכי' וניתי ס"ת אחרינא וכו'. אחר המחילה רבה הא נמי לא שמיה מתיא כלל דהא פריך התם ברישא וניגלליה ומשני לפי שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור וכיון שכן דמטעם דאין גוללין ס"ת כצבור לא מצי למיגלל להאי ס"ת שבידו מה"ט. תו לא שייך למימר ביה אין מעבירין ע"המ כיון דאינו ראוי למצוה. זו שהרי לא נתן לגלילה משום כבוד הצבור ואע"ג דאין זה דמשו' כבוד הצבור אלא מד מדרבנן מ"מ כיון שאמרו רז"ל אין גוללין ס"ת בצבור ולא מצי למיגלל להס"ת שבידו מטעם זה לא חזי תו האי ס"ת למצוה זו ובכן ליכא ביה משום אין מעבירין ע"המ ושפיר פרכינן התם וניתי ס"ת אחרינא ונקרי ביה והוצרך ר"ל לשנויי משום ברכה שא"צ משום דה"ט דאין מעבירין ע"המ לא שייך התם כיון דלא חזי הס"ת שבידו למצוה זו דבעי למעבד משום דאינו רשאי לגוללו דאין גוללין ס"ת בצבור וכו' וכאמור באופן דאחר המחילה רבה דראיותיו דמייתי לסברתו לאו ראיות נינהו כלל וגם עיקר סברתו ליתא וכדהוכחנו מדברי מרן ז"ל בש"ע ומאוד אני תמה על הרב ז"ל שלא זכר להאי פיסקא דמרן ז"ל

ונ"ל עוד להביא ראיה דגם בפה"ג דנדון הר' ז"ל דאין הדבר מוכן ומתוקן לפניו דצריך הוא לגלול אית ביה משום אין מעבירין ע"המ והוא דמצאתי להתו' ישנים ביומא דל"ג ע"א עלה ההיא דאמר אביי התם בטעמא דסדור שני גזירי. עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דשני גזירי עצים הו"ל מכשיר ומכשיר עדיף. וכתבו בתוס' ישנים עלה ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא קאמר טעם דאין מעבירין ע"המ וסדור שני גזירי עצים דעל מזבח החיצון קודם דפגע בה ברישא כדאמרי' לקמן ה"ט ומצינו למימר דלאביי קיימינן הכא דלא ידע בסמוך ה"ט. א"נ כיון שהיה צריך להביאן מלשכת העצים ואינם שם על המזבח לא מיקרי מעבירין. אבל אין נראה לומר כן אלא אומר רבי הואיל ודישון מזבח הפנימי מצות פנים היא עדיפא טפי א"ד ז"ל י"עש. הנה שרצו התוס' ז"ל בתחלה לומר דכיון שהיה צריך להביא העצים מלשכת העצים ואינם שם על המזבח לא מיקרי אין מעבירין והיינו כהאי סברא דאמר מר הרב מהרי ן' נעים ז"ל ודחוהו תוס' לחלוק זה וכתבו דאין נראה לומר כן ותירצו תי' אחר לקושייתם ואם כן הרי למדנו מדברי התוס' דאין לחלק כל כי האי חלוקא אלא אפילו בדבר דאינו מוכן וצריך תקון כההיא דסדור שני גזירי עצים דפי פגע במזבח דהוא מקום המצוה אינו מן המוכן והמתוקן לפניו לעשות המצוה כי אין שם העצים וצריך הוא עדין לילך עד לשכת העצים ולהביאן משם אפי' הכי כיון שפגע בהמזבח דהוא מקום המצוה יש בו משום אין מעבירין ע"המ. ואומר אני דכל שכן הוא בס"ת שבידו ואינו חסר אלא גלילה דיש בו משום אין מעבירין ע"המ ודלא כהרב מהר"י ן' נעים ז"ל כנלע"ד ותו לא מידי: