גזע ישי סו

מקדימין למצות נגעו בה ולא מטעמ' דאין מעבירין עה"מ. מדברי רשב"ם ז"ל בפסחים דק"ה ע"כ ד"ה עיולא יומא וזל דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצות יע"ש. הנה מבואר מהני מילי דרשב"ם ז"ל דחביבה מצוה בשעתה משום זריזין מקדימין למצוה נגעו בה

ומאי דמייתי מהא דתמהו התוס' ז"ל אההיא דשיירי הדם היה שופך וכו' דלמה לי קרא ות"ל דאין מעבירין עה"מ וכן השיג מדברי התוס' אלו הר' הנז' בספרו הבהיר קהלת יעקב אות האל"ף סי' מ"א על הרדב"ז ז"ל דכתב דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן יע"ש. נראה דהא נמי לא שמיה מתיא וכמ"ש הרב מהר"י מאיו ז"ל בספרו הנחמד שרשי הים ח"א דל"ג ע"א דאף איהו ז"ל בתחלה הקשה על הרדב"ז ז"ל מדברי התוס' אלו דמשמע מדבריהם דהוי דאורייתא ולהכי הוקשה להם ל"ל קרא וכתב לתרץ דהרדב"ז ז"ל משמע ליה דאף התוס' ז"ל משמע להו דהא דאין מעבירין עה"מ הוי מדרבנן כיון דלא נפקא לן הכי אלא מדרשא דושמרתם את המצות. ומה שהקשו דלמה לי קרא דאשר פתח אהל מועד לאו דרשה גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא איצטריך למדרש ולמעט יסוד ממזבח הפנימי כדאיתא בפר' איזהו מקומן דנ"א ע"א עלה דת"ר אל יסוד המזבח העול' ולא יסוד מזבח הפנימי ופרכי' הא אצטריך לגופי' ומשנינן מאשר. פתח אוהל מועד נפקא יע"ש בפירש"י ז"ל והתוס' שם בע"ב ד"ה ה"ג כתבו ואע"ג דדרשינן ליה לעיל ליסוד מערבי תרתי ש"מ עכ"ל נמצא דעיקר קרא איצטריך לגופיה ולמעט יסוד ממזבח הפנימי אבל שיהיה ביסוד מערבי שכנגד הפתח דרשא דרבנן היא ואסמכתא בעלמא. ועל זה הוקשה להם דתיפוק ליה מדר"ל דאין מעבירין עה"מ ולמה לי למיסמך ולמדרש קרא דאשר פתח אוהל מועד להכי. וע"ז תירצו בזבחי' דנ"א דאיצט' הש"ס למדרש אקרא ולמסמך דאשר פתח האוהל להכי אתא לקבוע מקום אשפיכות שיריים כלומר דאפילו עבר מיסוד שכנגד הפתח ובא אל יסוד אחר צריך לחזור ולבא אל יסוד מערבי ולשפוך שם והן הן דברי התוס' במגילה ד"ו ע"ב ד"ה מסתבר במה שתי' בשם רבינו יהודה וכו'. וע"פ האמור מינח ניחא לי מה שקשה טובא במה שהוקשה להם להתוס' ביומא דל"ג ע"ב ד"ה אעבורי דרעא על מה שפרש"י ז"ל דהיינו בשעה שמניחין צריך להקדי' של יד שלא לעבור עה"מ דביה פגע בריש' והוקשה להם דל"ל טעמ' מדר"ל דאין מעבירין עה"מ תיפוק. ליה מקרא דוקשרתם והיו לטוטפות דסדר הנחתן של יד תחלה י"עש. וקשה טובא דאדרבא רבא תיקשי להו למה לי ללמד סדר הנחתן תיפוק לי מדר"ל דאין מעבירין עה"מ וכמו שהוקשה להם בדבור הקודם דל"ל קרא דאשר פתח אוהל מועד ולמה זו הוקשה להם איפכא הכא אמנם ע"פ האמור הנה נכון דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן ויסדר הנחתן הוא מדאוריי' לומר דאם עבר ונתן של ראש תחלה יעבירנו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל. ולעיל לא הוקשה להם ל"ל קרא דאשר פתח אוהל מועד אלא משום דמשמע להו דאותה דרשא אינו אלא אסמכתא בעלמ' וכמדובר. ושוב ראיתי להר' החסיד מהר"י אלגאזי בס' א"ד ס"א הוקשה לו דברי התוספות הללו דיומא וכו' ואישתמיטתיה מ"ש הרדב"ז בח"ב סי' תקכ"ט עכ"ד ז"ל י"עש. הנה שכת' הר' ז"ל לייש' דברי התוספות במאי דק"ל עלה דההיא דאשר פתח האוהל באופן דליכא למשמע מדבריהם דס"ל דהא דאין מעבירין הוה דבר תורה. ולא עוד אלא דהוסיף להוכיח ולחזק סברת הרדב"ז ז"ל מדברי התוספו' שהקשו על פי' רש"י בד"ה עבורי דרעא דל"ל טעמא מדר"ל ת"ל מקרא ולא הוקשה. להם איפכא דל"ל קרא דוקשרתם וכו' ת"ל מדר"ל וכו' כדהוקשה להם לעיל בקרא דאשר פתח את אוהל והיינו משו' דהא דר"ל דאין מעבירין אינו אלא דרבנן וסדר הנחתן מדאורייתא מקרא

ואני תמה בין על הר' מהר"י אלגאזי זל ובין על הר' מהרי מאיו ז"ל דאיך לא זכרו שרים דמסוגי' דיומא שם בתר ההיא דעבורי דרעא אטוטפתא מהא דאמר אביי לר"פ א"כ אפסו' במאי אפסקת ליהו ופרש"י ז"ל שם מפורש יוצא להדי' דהא דר"ל דאין מעבירין עה"מ דאוריי' הוא וכדכתיבנ' לעיל. וא"כ איך אפשר כלל לומר דיסברו התוס' דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן כיון דמהש"ס שם מבואר יוצא דהוה דבר תו' וכדאקשי' עליה דהרדב"ז ז"ל דאמר בטעמא דר"ת בשם רב האיי גאון זל משום דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן כאמור לעיל

איברא דראיתי להגאון מהרש"א ז"ל ביומא שם שם על מ"ש רש"י ז"ל והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח הפנימי דא"כ המקדים הטבת חמש נרות לדישון הו"ל מעביר עה"מ וכו' שכת' הגאון מהרש"א ז"ל וז"ל וצ"ל. לפום הך סברא דהנהו תרי בבוקר דשני גזירי עצים שדינן להו אדם התמיד דנקדום להטבת חמש נרות דהכ' שלש' והכא שנים ונקדומיה הטבת חמש נרות לדישון אף ע"ג דהכא תרי והכא תרי כי היכי דליהוי הפסק בנרות ואהא תי' רש"י דא"כ הו"ל מעביר עה"מ.