גזע ישי סה

להניח של ראש תחלה כיון שפגע בו דגרסי' ביומא פ' אמר להם הממונה אמר ר"ל אין מעבירין עה"מ אמר רבא ש"מ מדר"ל עבורי. דרעא אטוטפתא אסיר היכי. עביד מדרעא לטוטפתא. וכת' רש"י זל אעבורי דרעא אטוטפתא לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפלין של ראש אסיר דהא בזרוע פגע היכי עביד מדרעא לטוטפתא מן הזרוע יבא אל הראש יניח של זרוע תחלה ואח"כ של ראש ע"כ. ומשמע דטעמא דפגע בשל זרוע תחלה אסור להעביר אבל אם פגע בשל ראש תחלה מניח אותו כדי שלא יעביר. עה"מ. והקשו עליו דמאי איריא מדר"ל תיפוק לי מדאמרי' פ' הקומץ רבה כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש דכתי' וקשרתם לאות על ידך ואדר והיו לטוטפות בין עיניך. לכך פי' ר"ת ז"ל בשם ר"ח ז"ל ובשם רב האיי גאון ז"ל דאיירי בשעה שחולץ תפליו ומניחן בתוך התיק שלא יעביר אותה של יד תחלה. ויתנם בתיק ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניחם יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דשל יד יש להניח תחלה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחלה ואח"כ של יד למעלה. הרי לך כי לפי שיטה זו אע"פ שפגע תחלה בשל ראש מניח של יד תחלה אעפ"י שמעביר עה"מ וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שכת' ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם וכו' ודברי הגאונים ז"ל דברי קבלה הן וא"צ חזוק ומ"מ נ"ל בטעמו של דבר דמאן דשני סדרא עבר אדאוריית' דכתי' וקשרתם והיו לטוטפות והא דאין מעבירין עה"מ מדרבנן היא ואסמכוה במכילת' מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה דמפשט פשיטא ליה להר' ז"ל דהא דאין מעבירין עה"מ מדרבנן הוא וקרא דושמרתם את המצות אסמכתא בעלמא הוא ודבריו תמוהים טובא דהא מהך סוגיא דיומא גופה מהא דאמרי' התם אחר סמוך לההיא דעבורי דרעא אטוטפתא אסיר. מפורש יוצא דהא דאין מעבירין עה"מ דאורייתא הוא כאמור ומדובר לעיל ואיך קאמר הרב ז"ל בפשיטות דלא הוה אלא מדרבנן הפך המבואר בסוגיא דש"ס ופירש"י ז"ל בההיא סוגיא בדוכתא גופה דקאי עלה הרב ז"ל

שבתי וראיתי להר' מהרי"א זל בריש ספרו הבהיר ארעא דרבנן דמייתי האי דרשא דמכילתא דושמרתם את המצות שכתב רש"י ז"ל ביומא וכתב נראה דלא הוי אלא מדרבנן ואסמכת' בעלמא היא וכו' עד אכן יש לברר מדברי התו' ז"ל שם ביומא דס"ל דלא הוי אלא אסמכת' בעלמא שכתבו שם כד"ת אעבורי דרועא בשם רב האיי ז"ל דצריך להזהר בשעה שחולץ תפליו וכו' דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דשל יד צריך להניח תחלה דכתי' והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך ע"כ ומדפסיק' להו שיעבור עה"מ משום דשל יד חויב להניח תחלה ש"מ דקים להו דהא דאין מעבירין עה"מ אסמכת' בעלמא הוא ומשו"ה פסיקא להו דמוטב שיעביר עה"מ דאינו אלא מדרבנן בעלמא משיעבור עמ"ש בתורה וכתורה יעשה. אבל אי האי דאין מעבירין עה"מ דרשה גמורה היא מדאוריי' מאי אולמי דהאי מהאי ומתוך זה תמה אנכי על התוס' שהקשו שם: אהא דתנן שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ודייק טעמא דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה ותמהו דהתם ל"ל קרא ות"ל דאין מעבירין עה"מ ומאי קושי' כיון דהא דאין מעבירין מדרבנן היא וכו' לפי שיטתם בההיא דתפלין נראה בהדיא דס"ל דלא הוי אלא מדרבנן וצ"ע מאי ק"ל אההיא דזבחים. ובדוחק יש ליישב ההיא דתפלין דלאו משום דהוי מדרבנן פסיקא להו אלא משום שאם יניח של ראש תחלה איכא תרתי דקרא אקדים והיו לאות על ידך והדר לטוטפות. ותו דדרשו נמי כ"ז ששל ראש בין עיניך יהיו שתים:. וה"נ איכא למידק דהוי דאורייתא מההיא דפסחים דס"ת תניא אר"ש בא וראה. כמה חביבה מצוה בשעתה וכו' ופשטא דשמעתא משמע דמשום מצוה הבאה לידך אל תחמצנה נגעו בה ומדדחי שבת ש"מ דרשא גמורה היא וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שגם הרב ז"ל בתחלה סבר למימר דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן וכתב לברר כן מדברי התוס' דיומא גבי תפלין בשם רב האיי ז"ל וכדברי הרדב"ז ז"ל אלא דהוקשה לו ע"ז ממ"ש התוס' לעיל אההיא דשיירי הדם היה שופך וכו' ואסיק מכח זה דהוה מדאורייתא וכתב ליישב בדוחק דברי התוס' בשם רב האיי ז"ל והביא עוד ראיה דהוה ד"ת מסוגיא דפסחי' דס"ח מההיא דאר"ש חביבה מצוה בשעתה וכו'

והנה מאי דמייתי מההיא דפסחים דף ס"ח מההיא דחביבה מצוה בשעתה. אחר המחילה רבת דהא ודאי לא שמיה מתיא כלל כי התם לאו מטעם אין מעבירין עה"מ נגעו בה כדחושב הרב ז"ל דאין להא דחביבה מצוה בשעתה ענין עם הא דאין מעבירין עה"מ דחביבה מצוה בשעתה לחוד ואין מעבירין עה"מ לחוד. וכמו שהרגיש על הרב ז"ל בזה הרב חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' כ"ה דט"ו ע"ד יע"ש. ואף אני אביא דבר מפורש דהא דחביבת מצוה בשעתה מטעם זריזין