גזע ישי סב

ולהשכיר בהמתו לכותי בהבלעה ויעשה בה מלאכה בשבת זו לא שמענו. וא"כ ה"ה לשביתת שדהו בשביעית דאדם מצווה על שדהו שישבות בשביעי' לפי דברי רבינו ישעיה אפילו בהבלעה אסור ואיך כת' הרב המבי"ט לפי דברי רבינו ישעיה דבהבלעה שרי באופן כי דבריו צ"ע לדעתי עכ"ד ז"ל יע"ש. והנה מ"ש הרב ז"ל דלא מצינו שום אדם שהתיר להשאיל ולהשכיר בהמתו לכותי בהבלעה ויעש' בה מלאכה בשבת זו לא שמענו. אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דזו ודאי שמענו וגם מצאנו ראינו לאדם גדול והוא הרז"ה זל שכתב בפ"ק דע"ז וכן בפ"ק דשבת בשם יש מתירין להשאיל ולהשכיר בהמתו לנכרי ביום רביעי ויום חמישי בסתם מידי דהוה אכלים לב"ש שמצווה אדם מן התורה על שביתתן לדבריהם ואפ"ה לא אסרו אלא בע"ש אבל בחמישי מותר יע"ש. והביא דברי הר"זה ז"ל אלו הר"ן ז"ל בפ"ק דע"ז. וא"כ אינו רחוק לומר דרבי' ישעיה ז"ל הכי ס"ל גם לענין איסו' דשביתת בהמתו בשבת כהני יש מתירין דכתב הרז"ה ז"ל. ומש"ה כתב ואסור להשכיר שדהו לגוי בשביעית ושפיר דקדק הרב המבי"ט זל מדבריו אלו דכת' בשביעית דדוקא קתני בשנת שביעי' או מקודם לצורך שביעי' אבל בהבלעה ע"י שנים אחרות שרי דכן סובר נמי לענין שביתת בהמתו בשבת דדוקא בע"ש אסיר אבל בחמישי שרי וכהרז"ה ז"ל בשם יש מתירין. אלא שמ"מ קשה על הרב המבי"ט ז"ל וכן על בנו הרב מהרימ"ט ז"ל דנקטי הכי לדינ' להאי כחא דהיתרא דשרו רבנן להשכיר שדה לגוי בהבלעה ע"י שנים רבות. וזה קשה טובא דאע"ג דאשכחן להרז"ה ז"ל דכתב דיש מתירין בכה"ג גם בשבית' בהמתו ואיכ' למימר נמי דרבינו ישעיה ז"ל יסבור כן. מ"מ הרי הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דחה סברת הר"זה בשם היש מתירין הנז' בשתי ידים גם הר"ן ז"ל אף ע"ג דכתב שם בפ"ק דע"ז לתרץ מאי דהקשה הרמב"ן זל על סברת היש מתירין. מ"מ גם איהו לענין דינא לא ס"ל הכי וכמ"ש הר"ן שם בתר הכי שאי דברי המאור נכונים. וכן מבואר עוד מדבריו ל בסוף פ"ק דשבת עלה דהך ברייתא דאין משכירין כלים לכותי בע"ש וכו' יע"ש. וכן נראה מדברי שאר כל הפוסקים ז"ל דלא שמיע להו כלומר לא ס"ל היתר זה דהר"זה בשם היש מתירין אלא דגם ברביעי ואפילו מיום ראשון אסור לאדם להשכיר בהמתו לנכרי משום שכשיעשה בה הגוי מלאכ' בשבת עובר הישראל משו משו' שבית' בהמתו ומינה נמי לענין שבית' שדהו בשביעית ואיך הרבנים ז"ל הנז' נקטו לעקר להתיר שכירות שדה לגוי בהבלעה ע"י שני' אחרות דלא כסברת רוב הפוסקים ז"ל רובם ככולם גבי שביתת בהמתו בשבת

ונלע"ד ליישב דברי הרב המבי"ט ובנו הרב מהרי"ט זל דסברי רבנן דאף על גב דלגבי שביתת בהמתו פליגי כל הפוסקי' עלה דהאי סברא דהרז"ה בשם היש מתירין גבי שכירות שדם משום איסור שביתת שדהו בשביעי' כולי עלמ' מודו דדוקא בשביעית עצמה או מקודם ולצורך שביעי' בפירוש הוא דאסיר אבל בהבלעה ע"י שנים אחרו' שרי להשכיר שדהו לגוי מהאי טעמ' דאמר בה הר' המב"יט ז"ל בסוף דבריו דאפשר שלא יעבוד בה שנת שביעית. והיה בהקדים מאי דהקשה הרמב"ן זל על ההיא סברא דהר"זה ז"ל שכתב הרמב"ן עלה וז"ל וכן מ"ש דאיכא מ"ד דאף שאלה ושכירות מותר בחמישי מידי דהוה אכלים לב"ש אונו נכון דא"כ נימא אף למכור בהמה גסה לנכרי אינו אסור אלא בע"ש כיון דכל עיקר לא אסרו אלא משום שאלה ושכירות. והא לא משמע הכי דסתמא תנן בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה וכו' והא דשרי' בבריית' בספ"ק דשבת להשכיר כלוו לכותי ברביעי ובחמישי איכא למימר דההיא בריית' לאו ב"ש היא אלא ב"ה דלית להו שביתת כלי' ואפ"ה בע"ש אסיר ואפי' שוכרן לימים רבים ובהבלעה לפי שהוא נרא' כנוטל שכר שבת וכו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק: דע"ז ע"ד הרמב"ן ז"ל אלו וזה שהקשה ממכירה אינה קושיא אצלי משום דההיא ברייתא דקתני לא ישכור אדם כליו לכותי בע"ש ובד' ובה' מותר ב"ש קתני לה ובודאי דדוקא בסת' שרו הכי כגון ששוכר' לאיזו מלאכ' דאין ידוע אם יעשה בה בשבת אם לאו אבל במפרש ודאי לא. ומכירה הרי היא כמפרש שכיון שתעמוד עמו זמן מרובה אי אפשר שלא יעשה בה מלאכה בשבת ומשו"ה אסרינן מכירה משום גזרת שאלה במפרש שהיא אסורה לעולם וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ומעתה אני אומר דסברי הרב המב"יט והרב בנו זל דאע"ג דלענין שכירת בהמתו בשבת ס"ל לרוב הפוסקים דאסיר אפילו מיום ד' ואפילו שוכרה לו בסתם לעשות איזו מלאכה דאין ידוע אם יעשה בה בשבת. היינו דוקא התם גבי בהמה משום דבהמה סתמה למלאכ' קיימה בכל יום ויום ודרכם לעשות מלאכה תמיד בכל הימים יום אחר יום ולכן יש לומר דאף בשכר לגוי בהמתו כרביעי לאיזו מלאכה ובסתם. שקרוב לודאי שהגוי. יבא לעשות בה מלאכה גם בשבת ולהכי אסיר לעולם. מה שאין כן בשכירת שדה כל ששכרה לו לכמה שנים דאיכא למימר שפיר להאי טעמ' דאפ' שלא יעבוד הגוי את השדה בשנת השמיטה דאורח'