גזע ישי סא

הש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא משום דאיכא תרתי חדא משום חנייה ועוד דמפקע לה ממעשר בתים נמי וכו' ולא קא טעמא דאיסור' דשכירות שדות לגוי מה"ט דאדם מצווה על שבית' שדהו בשביעי' ומש"ה אסיר ליה לישראל להשכיר שדהו לגוי לעולם ואפי' בחול שמא יעשה בה הגוי מלאכה בשנת שביעית ועבר הישראל משום שביתת שדהו בשביעית. כי היכי דאסרי' שכירות בהמה גסה לגוי לעולם ואפי' לימי החול מה"ט דאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. ואתי שפיר נמי בהכי מאי דקתני תנא ואצ"ל שדות. אלא מדלא קאמר הש"ס לאסו' שכירות שדה לנכרי מה"ט מוכח דלא שייך איסור שכירות או שאלה גבי שביתת שדה בשביעית כך היה נלע"ד. בישוב כוונת דברי התוס' ז"ל אילולי דמסתפינ' ויצא לנו לפ"ז דהתוס' זל פליגי על האי סברא דרבינו ישעיה ז"ל דכתב דאסיר לישראל להשכיר שדהו לגוי בשביעית. אלא לדידהו ליכא איסור שכירות או שאלת שדהו לגוי מהאי טעמ' דשבית' שדהו בשביעי' וכאמור

י"ג אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"ג סי' ס"ד הביא להני מילי דרבינו ישעיה ז"ל שכתבנו לעיל בסי' שקודם זה וכתב על דבריו וז"ל ונראה מכאן דדוקא בשנת שביעית עצמו או מקודם לצורך שביעית הוא דאסור להשכיר שדהו לגוי. אבל בהבלעה לכמה שנים שרי אפילו עובדה בשנת השמיטה דאפשר שלא יעבוד בה שנת שביעית עכ"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ בנו הרב מהרימ"ט זל בתשו' ח"ב סי' נ"ב דכשהשכיר לו לשבע שנים בשבע מאות זוז שרי ולא דמי למשכיר תנור ורחיים שלוקח ריוח יום יום. דהכא כיון שהשכיר לו לשנים רבות אם יוביר ולא יעביד בחד שתא מינייהו משלם במיטב' דאורחא דמילתא הוא שאינה זורעה שנה אחר שנה שמא תכחיש אלא כאותה ששנינו הופך שאר שורות לכאן וזורע את הבור. נמצא כשהוא נוטל שכר שדהו לאו שכר שביעי' הוא נוטל אלא שכר שאר שנים. והא דאמרי' בפ' המקבל שדהו מחבי' לז' שנים בז' מאות זוז אין השביעית מן המנין. התם בישראל קתני דמידע ידעי שאין דרך ישראל לעבוד בשנת השמיטה והו"ל לשש שנים. אבל גבי הגוי השביעי' מן המנין ודרך הבלעה שרי וכן מצאתי להרב אבא מארי זצ"ל בתשו' שהתיר להשכיר שדהו לגוי בהבלעה עי שנים אחרות א"ד ז"ל י"עש

ונלע"ד לפום ריהטא להוכיח כדברי ה' המבי"ט והרב בנו זל דעד כאן לא אסר רבינו ישעיה ז"ל להשכיר שדהו לגוי אלא דוקא בשביעית עצמה או סמוך לשביעית לצורך שביעית. אבל בהבלעה ע"י שנים אחרות שרי. והוא מכח מאי דהוינן עליה דהאי סבר' דרבינו ישעיה ז"ל לעיל בריש סי' הקודם לזה. מהא דתנן בפ"ק דעז דף ך' אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שדות ואמרי' עלה בש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו'. וכתבנו לתרץ דשכירות בשביעי' או מקודם לצורך שביעי' כמלתא דלא שכיחא הוא כיון דהוא לפרקי' ולעתים רחוקים משבע שנים לשבע שנים י"עש. והשתא אם איתא דגם בהבלעה ע"י שנים אחרות אסיר להשכיר שדה לנכרי. אכתי קשה להאי קושיא מהא דפריך הש"ס מאי ואצ"ל וכו'. דהא איכא למיסר שפיר שכירות שדה לנכרי לעולם משום שלא ישכרו שדות לשנים רבות ויש בכללן שנת שביעית וכשעובד הנכרי את השדה בשנת השמיטה עובר הישראל משום שביתת שדהו בשביעית. דבכה"ג הא ודאי דשכיחא טובא הוא ומעשים בכל יום שמשכירין שדות לכמה שני'. ושפיר איכא למיסר שכירות שדות בא"י גם מה"ט. וא"כ זל דמה"ט הוא דקתני תנא דמתני' ואצ"ל שדות ומאי פריך הש"ס מאי ואצ"ל אילימא וכו' אלא מוכח דלשנים רבות שרי להשכיר שדה ואף שעובד' הנכרי בשביעית אין הישראל עובר משו' שביתת שדהו כיון דהשכירו לו בהבלעה על ידי שנים אחרות וכמ"ש הרבנים הנז' ז"ל ובכן תו ליכא למימר כלל דטעמא דמתני' דקתני ואצ"ל שדות הוה משום איסו' שביתת שדהו בשביעית ולכן שפיר פריך מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו'

ואולם את זה ראיתי להרב נחפה בכסף ז"ל חי"ד סי' ד' דכ"ח ע"ג שהביא לדברי הר' המבי"ט זל הנז' וכתב ע"ד וז"ל ואני הצעיר אחרי המחילה כראוי שותיה דמר לא ידענא היכי מייתי ראיה מדברי רבי' ישעיה דשרי דהא רבי' ישעיה כת' דאדם מצווה על שביאת בהמתו בשביעי' וא"כ הוי דומי' דבהמ' שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. ובענין בהמ' בשבת פסק הטור סי' רמ"ו גם הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' שבת דאסור להשאיל ולהשכיר לגוי בהמתו בשבת מפני שאדם מצווה על שביתת בהמתו. ולא חילקו בין היכא דאיכא הבלעה להיכא דליכ' הבלע' ודוקא בכלים דאין אדם מצווה על שביתת כלים וכ האיסור הוא משום שכר שבת. אז התירו בהבלעה. אבל בשביתת בהמתו אפילו יהיה בהבלעה סוף סוף הרי לא שבת בהמתו בשבת ואסור. ואף מה שהתיר בס' המצות והביאו הטור היינו דוק' שיפקיר אותה דאז לא מיקרי בהמתו ואינו מצווה עליה ונשאר לבד איסור שכר שבת אז התיר בהבלעה אבל בלא הפקר לא מצינו שהתיר שום אדם להשאיל