גזע ישי ס

האי גוונא. דתנן ב"ש אומרים לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעי' וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחט'. אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעי' הכא אדם מצווה על שבית' בהמתו בשבת. א"ל אביי וכל היכא דאדם מצווה אסור. והרי אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן לא ימכור אדם שדה ניר בשביעי' וב"ה מתירי' מפני שיכול להבירה וכו'. ופירש"י זל אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית. הילכך ליכא למיגזר משום שאלה ושכירות וניסיוני וכו'. והקשו שם התוס' ז"ל ד"ה מי דמי על פירש"י ז"ל וקשיא דא"כ מאי פריך והרי שדה והלא לא שייך ביה שאלה וניסיוני תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לנכרי מהאי טעמא כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. וכתב על דבריהם הגאון מהרש"א זל שם לכאורה נראה מדבריהם דשכירות ודאי שייך בשדה אלא משום גזירה דשכירות לחוד לא אסרי' מכירת שדה לגוי. אך ממ"ש לעיל בבהמות שלנו וכו' מיהו מאותן שרגיל לשכור קשיא וכו' משמע דמשו' שכירו' לחוד נמי אסרי' מכירה לגוי. ונראה לומר דודאי שייך שכירו' בשדה אלא דליכא לגזור מכירת שדה לגוי משום שכירות שדה לגוי כיון דהשכירות שדה לגוי אסור' אף בחול כדלקמן בפרקין עכ"ד ז"ל י"עש

ולפענ"ד אם דברי התוס' זל ככתבם. אינם מובנים כלל והם דברים תמוהים מאוד דמאי האי שכתבו תדע מדלא אסרו מכירת שדה לנכרי מה"ט כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכו'. דמאי ראיה היא זו ואיך יצאו דברים אלו מפה קדשם. הא מכירת שדה בלאו הכי אסיר מדאוריי' בא"י לנכרים משום חנייה בקרקע והמכירה הוא עיקר האיסור אבל השכירות אין איסורו אלא משו' גזירה דמכירה כל בתר איפכא מההיא דמכירת בהמה גסה. וכיון שכן דעיקר האיסו' הוא המכיר' דאסירה דבר תורה משום חנייה. מאי האי דכתבו התוס' זל דלא שייך בשדה שאלה וניסיוני תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה מה"ט וכו'. הא המכירה אסירה בלאו הכי דבר תורה. ואיך שייך תו שיגזרו על המכירה עוד איסור נוסף משום גזירה דשאלה ושכירות בשביעית. הא בדבר דבלא"ה אית ביה איסור תורה לא שייך שיגזרו עליו עוד איסו' אחר מדרבנן משום גזירת דבר אחר וכמו שמפור' יוצא מדברי התו' זל גופייהו בסנהדרין דמ"ח ע"א ד"ה משמשין ממשמשין גמרי' י"עש. והא ודאי שדבריהם שם מוכרחי' הם מצד עצמן כי ודאי דבדבר דבלא"ה אית ביה איסור תורה לא שייך שיגזרו עליו רז"ל עוד איסור אחר משום גזירת דבר אחר. וא"כ מאי האי דכתבו התוס' זל הכא תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לנכרי מהאי טעמא וכו'. והיותר תמוה אצלי מ"ש הגאון מהרש"א ז"ל בכוונ' דבריהם דאף על גב דשכירות ודאי שייך בשדה מ"מ ליכא למגזר מכיר' שדה לגוי משום שכירות שדה לגוי כיון דשכירו'שדה לגוי אסורה אף בחול וכו'. והשתא תמה על עצמך אם בשביל דשכירות שדה לגוי אסיר אף בחול סברי רבנן התוס' דליכא לגזור עוד מכירת שדה לגוי משום השכירו' הגם דמה שאסור שכירות שדה לגוי אפילו בחול אינו אלא מדרבנן משו' גזירה דמכירה כמבואר שם לקמן בש"ס כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דלא שייך לגזור עוד איסור המכירה משום שכירות שדה לגוי בשביעית כיון דמכירת שדה לגוי בלא"ה אסירה לעולם מדאורייתא משום לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע. וא"כ איך כתבו זל תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לגוי מה"ט וכו'. ונפלאתי על הגאון מהרש"א ז"ל דנחה דעתו במה שכתב ליישב דבריהם הא דודאי שייך שכירות בשדה. ולא הרגיש בעצמו דכ"ש דנתוסף התמיה על דבריהם במ"ש תדע דהא לא אסרי מכירת שדה מה"ט וכו' וכאמור

ולולי דמסתפינא הוה אמינא דצריך להגיה הגהה קטנה בדברי התוספות אל ובכן נוכל לבא לכלל ישוב להבין כוונתם זל. והוא במה שכתוב בדברי התוס' תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה תיבת מכירת הוא ט"ס וצריך להיות במקומו שכירות שדה דהא לא אסרי' שכירות שדה מה"ט בהמה גסה וכו' דבהכי יש ליישב דבריהם והכי קאמרי וקשיא דא"כ מאי פריך והרי שדה והלא לא שייך ביה שאלה וניסיוני. כלומר דלא שייך גבי שביתת שדהו בשביעית איסור זה דשאלה וניסיוני ונקטי שאלה וניסיוני וה"ה שכירות דסברי דאע"ג דגבי שביתת בהמתו בשבת אסיר מה"ט שאלה או שכירו' בהמתו לגוי משום שהגוי יעשה בה מלאכ' בשבת כדאמרי' בש"ס התם לעיל גבי שביתת שדהו בשביעית לא אסיר אלא להישראל גופיה לעבוד שדהו בשביעית אבל לשכור או לשאול שדהו לנכרי לא אסיר מטעם זה דאף שהגוי יעבדנה בשביעית אין הישראל עובר בזה משו שביתת שדהו דלדידיה גופיה הוא דאזהיר רחמנא על שביתת שדהו שלא יעבדנה הוא גופיה או אחרים לצורכו. ודלא כסבר' רבינו ישעיה זל הנז'. ומביאו התוס' ראיה לזה דלא שייך איסור שאלה ושכירות גבי שדה. תדע שכן הוא דהא לא אסרינן שכירות שדה לגוי מה"ט כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכוונתם מהא דתנן התם לקמן אין משכירין להם בתים ואצ"ל שדות. וקאמר עלה