גזע ישי נט

דכשהוא לצרכנו מעלה ארוכה ליישב סברת הרשב"א עם האי שמעתתא כיון דקתני מתני' טעמו ונימוקו עמו דמפני שאין שביתתו עליהן וכאמור ועל כרחין לומר לפי סברת הרשב"א ז"ל דלא מתוקמא מתני אלא כר"י וא"נ כר"ש ובצריך לפחמין וכמ"ש התוס' וכדכתיבנא לעיל ויש ליישב קצת מאי דקתני מתני' טעמא דששביתתו עליהן בדוחק. ועדין דברי הרשב"א והר"ן זל צל"ע בזה

נחזור לדאתן עלה. הנה נתבאר מכל האמור ומדובר. דלולי סברא דהרשב"א ז"ל דאיסורא דרבנן ספינן ליה לקטן בידים. שכתבו הרשב"א והר"ן ז"ל פרק כל כתבי דכשהוא לצרכנו מיהא אפילו באיסורא דרבנן מחינן בידיה. אין איסור זה מעיקר הדין אלא משום טעמא דדילמא אתי למיסרך. וא"כ הרי לך מכאן ראיה גמורה. דאין אנו מצווין על שביתת עבד במלאכה דרבנן ונכרי אף שהוא עבדנו אם בא לכבות לר"ש בכבוי דליקה דרבנן אין אומרים לו אל תכבה. כמו שכן הדין בקטן שאנו מצווין על שביתתו כשם שאנו מצווין על שביתת עבד. ואפ"ה במלאכות דרבנן אין אנו מצווין על שביתתו מעיקר הדין ומה שאסו' במלאכתנו אפי' במלאכה דרבנן. אינו אלא משום דשייך גבי קטן ה"ט דדילמא אתי למיסרך. וא"כ גבי עבד ערל דלא שייך ביה לה"ט דדילמא אתי למיסרך. אעיקרא דדיניה קאי דאין אנו מצווין על שביתתו במלאכות דרבנן. ואין אומרים לו אל תכבה בכבוי דרבנן ודינו במלאכות דרבנן כנכרי שאינו עבדו. ודלא כהרדב"ז זל דפשט לה לאיסור' מכח דברי הר"ן ז"ל דפרק כל כתבי גבי קטן. ולפי מה שהשוה הרשב"א ז"ל עבד ערל לקטן דאחרי המחילה רבה כלפי לאיי דמהני מילי דהרשב"א והר"ן זל ראיה גמורה להתיר בעבד ערל. וככל האמור ומדובר. ומאוד אני תמה על הרדב"ז ז"ל דלא זכר שר דברי הר"ן ז"ל דפרק תולין ודפ' מי שהחשיך שכתבנו כי שם באר"ה לטעמ' דהאי מילת' דלצרכנו מחינן בידיה דהוה משום גזירה דדילמא אתי למיסרך. אשר לפי זה דינא יתיב גבי עבד ערל דבמלאכות דרבנן אין אנו מצווין על שביתתו וכדכתיבנא. והוא ברור כנלע"ד. ותו לא מידי

י"ב אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. כתב רבינו ישעיה ז"ל הביא דבריו הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"ג סי' ס"ד ולא ישכיר אדם שדהו לנכרי בשביעית שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעי' שנאמר שבת שבתון יהיה לארץ ע"כ והאי סברא דכתב רבינו ישעיה ז"ל דאסור להשכיר שדה לנכרי בשביעית משום הא דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. נראה סברא מוסכמ' וליכ' מאן דמצי פליג עליה ולהתיר שכירו' שדה בשביעי'. כיון דהכי אשכחן מפורש בש"ס גבי איסור שביתת בהמתו בשבת דאסיר ליה לישראל להשכיר בהמתו לנכרי משום דהנכרי עושה בה מלאכ' בשבת ועוב' הישראל משום שביתת בהמתו כדאיתא בע"ז דט"ו ומינה אתה דן נמי להא דאדם מצווה על שביאת בהמתו בשביעית. דאסור ליה להשכיר שדהו לגוי בשביעית מפני שהגוי עובד השדה בשביעית ועוב' הישראל משום שביתת שדהו. וע"ש בתשוב' המבי"ט ז"ל

איברא דקשה לענ"ד לפום ריהטא מהא דתנן התם בפ"ק דע"ז דף ך' ע"ב אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שדות. ואמרי' עלה בגמרא מאי אצ"ל שדות. אילימא משום דאית בה תרתי חדא חניית קרקע. וחדא דקא מפקע לה ממעשר. אי הכי בתים נמי איכא תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע. לה ממזוזה. אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא ע"כ. וק"ל דמאי פריך הש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו' הא אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית כדכתיב שבת שבתון יהיה לארץ. וא"כ מה"ט אסיר ליה לישראל להשכיר שדהו לגוי טפי מבית מלבד טעמ' דמפקיע מידי מעשר. והוא משום שאם נתיר שכירות שדה לנכרי יבא להשכיר' לגוי גם בשביעית או סמוך לשביעית לצורך שנת שביעית והגוי עובד השדה בשביעי' ועובר הישראל משו שביתת שדהו בשביעי' ומשו"ה שפיר קאמרי קאמרי' מתני' אין משכירין בתים לגוי בא"י ואצ"ל שדות. כלומר דאצ"ל שדות דאיכ' בשדה טעם נוסף על טעם דבתים. והוא משום גזירה דשכירות שדהו לגוי בשביעית. ובכן אף אי הוה מזוזה חובת גברא אכתי גבי בית ליכא אלא תרתי דהיינו תנייה בקרקע ועוד דמפקע לה ממזוזה. ובשדות איכא תלתא חדא משום חנייה שנית משום דמפקע לה ממעשר. ועוד דאד' מצוו' על שבית' שדהו בשביעי' ואסיר מה"ט להשכיר שדות לגוי בא"י לעולם משו' גזירה שלא ישכיר שדהו בשביעית. ולהכי קתני ואצ"ל שדות. ושמא יש לומר דכיון דהאי איסורא דשכירות שדה בשביעי' לא נהיג אלא לפרקי' ולעתי' רחוקים משבע שנים לשבע שנים. כמילתא דלא שכיחא הוה וליכא למגזר בכי האי שכירות שדות לנכרי לעולם משום שכירות דשנת שביעית. ועיין עוד לקמן בסי' שאחר זה

והנה בפ"ק דע"ז דט"ו גרסי' ר"ה זבין ההיא פרה לגוי א"ל ר"ח מ"ט עבד מר הכי א"ל אימר לשחיט' זבנה. ומינה תימרא דאמרי' כי