גזע ישי נז

ולפי האמור הנה מאי דפשיט לה מר הרדב"ז ז"ל להאי ספיקא דיליה לאיסורא מדיוקא דמתני' דקתני נכרי שבא לכבות וכו' לפי שאין שביתתו עליהן והכי אמר מר הא עבד ששביתתו עלינו אומרים לו אל תכבה אע"פ שהיא מלאכה דרבנן דהא קי"ל כר"ש וכו' אחר המחילה רבה דלא שמיה מתיא כלל דמתני' ר"י היא דאית ליה דכבוי מלאכה דאורייתא היא וכמבואר מדברי הרשב"א והר"ן ז"ל וא"נ ר"ש היא מיירי בצריך לפחמין וכמ"ש התוס' ז"ל. וכבר ראיתי להרב יד אהרן זל ססי' ד"ש דתמה על ראייתו של הרדב"ז ז"ל מדיוקא דמתני' ממ"ש התוס' ז"ל שם דמתני' ר"י היא או כר"ש ובצריך לפחמין. א"כ אין ראיה מהתם דאפי' באיסור דרבנן מצווין על שביתתם יע"ש

האמנם אנכי הרואה כי מדברי הר"ן זל דפ' כל כתבי דהביאם הרדב"ז ז"ל בתר ראייתו מדיוקא דמתני' מוכח להדיא דס"ל להר"ן דמתני' ר"ש היא ובכבוי דרבנן שכת' וז"ל ואפילו לדברי הרשב"א ז"ל שכת' בפ' חרש וכו' באיסור דרבנן ספינן ליה בידים וכבוי דליקה מדרבנן הוא לדידן דקי"ל כר"ש וכו' הכא שאני דכי ספי' ליה בידים לצרכו אבל לצרכנו אדרבה מחי' בידיה כדמוכח שמעתין ע"כ. ומדכת' ז"ל אבל לצרכנו מחי' בידיה כדמוכח שמעתין. מבואר יוצא דהוא סובר דקושטא הכי הוה דמתני' ר"ש היא ובכבוי דרבנן דאי ס"ל דמתני' ר"י היא וא"נ ר"ש ובצריך לפחמין וכמ"ש התוס' ז"ל. איך כת' על האי חלוקא דכתב לדעת הרשב"א באיסורא דרבנן בין לצרכו או לצרכנו כדמוכח שמעתין. הא מתני' ושמעתין דעליה בכבוי דאורייתא מיירי וא"כ לא מוכח משמעתין מידי דבאיסור דרבנן נמי כל שהוא לצרכנו מחי' בידיה אלא מדסיים כדמוכח שמעתין מבואר דהוא .סובר דמתני' ושמעתין ר"ש היא ובכבוי דרבנן ולהכי שפיר כתב כדמוכח שמעתין. ונלע"ד ברור דאדברי הר"ן ז"ל אלו הוא דמסתמך הרדב"ז ז"ל בראייתו שהביא מדיוקא דמתני'. דעיני קדשו שפיר חזו דברי התוס' ז"ל דכת' דמתני' ר"י הוא א"נ ר"ש ובכבוי דאורייתא. ולפי זה ודאי דליכא ראיה מדיוקא דהך מתני' אלא ראייתו הוא לפי סברת הר"ן ז"ל דמבואר יוצא מדבריו דלא ס"ל בהתוס' בזה אלא דמתני' ושמעתין לדידיה ר"ש היא ובכיבוי דליקה דאורייתא כאמור. ולפי סברתו הוא דמייתי הרב ראייתו מדיוקא דמתני' וזה ברור ואין תמיהת הרב יד אהרן ז"ל על ראיית הרדב"ז מדברי התוס' ז"ל תמיהא כלל. גם הרשב"א ז"ל בחי' לשבת פרק כ"כ שם כת' לפרש שמעתין בכבוי דרבנן ודלא כמ"ש התוס' וז"ל הרשב"א ש"מ קטן א"נ ב"ד מצווין להפרישו וא"ת והא לר"ש מלאכה שא"צ לגופיה היא וליכא אלא איסורא דרבנן והתם ביבמות בפ' חרש אמרינן דלכ"ע באיסורי דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו י"ל דדילמא מתני' כר"י א"נ כר"ש ובצריך לפחמין כך תי' התוס'. ולי נראה דאין צורך לכך דהכא אתמוהי קא מתמה וה"ק ש"מ קא"נ ב"ד מצווין להפרישו ואפילו בדרבנן ואסיקנא בקטן העושה ע"ד אביו וכיון שכן אפילו בדרבנן נמי מפרישין דהו"ל כמו שצווהו אביו לעשות ואפי' לפי מה שכתבתי במס' יבמות דלדידן דקי"ל דאפי' בדאורייתא אין ב"ד מצווין להפרישו. באיסורין דרבנן ספי' ליה בידים הא ל"ק דכיון דעביד לצורך אביו ולא לצרכו אסור. אבל לצורך עצמו שרי וכבר כתבתיה שם בארוכה עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שגם הרשב"א ז"ל הביא דברי התוס' וכת' על דבריהם דאין צורך לזה ופירש לשמעתין בכבוי דרבנן והוק' לו לפ"ז על סברתו דהעלה בפרק חרש דבאיסורא דרבנן ספי' ליה לקטן בידים נמי ותי' דה"מ לצרכו אבל לצרכנו אסיר וככל מ"ש הר"ן זל באופן דהדבר ברור דהרדב"ז ז"ל בראייתו מדיוקא דמתני' עיקר יסוד ראייתו הוה מיוסד על דברי הר"ן ז"ל דמייתי בתר הכי אשר מדברי הר"ן הנז' מבואר יוצא דאיהו ס"ל דמתני' לקושטא דמילתא ר"ש היא ובכבוי דרבנן ודלא כהר' יד אהרן ז"ל דתמה על ראייתו מדברי התוס' וכאמור

ונוראות נפלאתי על הר' מהר"י חזן זל בספרו הבהיר חקרי לב חא"ח ח"א סי' ס"ג דק"ט ע"ב שגם הוא ז"ל תמה מאוד על הרדב"ז ז"ל בראייתו מדיוקא דמתני' וז"ל ודברי הר' נפלאו ממנו דמ"ש לדייק מדתנן נכרי שבא לכבות דבעבד אמרי' ליה אל תכבה אע"ג דהוי מד"ס ואחרי המ"ר ל"מ דמנ"ל דמתניתין אתי כר"ש וכו' דילמא אתי כר"י והוי כבוי דליקה מד"ת ועוד דאף לר"ש אפשר ובצריך לפחמין ומה גם שהתוס' בסוגיין הכריחו דמתני' ע"כ כר"י או כר"ש ובצריך לפחמין דבלא"ה מאי ק"ל ש"מ קא"נ וכו' י"עש ועם שהרשב"א בסוגיין דחה דברי התוספות וכת' דאפשר דמתני' אתי אפילו למ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור. מ"מ הרי נראה ממ"ש בחי' לדקנ"ג ובחי' ליבמות דקי"ד שחזר בו ומפרש כדברי התוס' וכמ"ש לעיל וכו' ועכ"פ אף לדברי הרשב"א בסוגיין שדחה ראיית התוס' מבואר מדבריו דגם לדידיה לא פשיט ליה דמתני' אתי כר"ש אלא כך כתב בלשון אפשר. ומדברי הר"ן בפרק כ"כ שכת' דכבוי הוי מד"ס אין להכריח דס"ל דמתני' אתי כר"ש דאפשר דדברי