גזע ישי נב

דא"א לו אל תכבה משום דאדעתא דנפשיה עביד. וקאמר תנא דמתני' טעמו ונימוקו עמו דמפני שאין שביתתו עלינו וכוונתו לאפוקי נכרי שהוא עבדו וכמ"ש הר"ן ז"ל א"כ הרי מוכח מזה דעבד אף בעושה ע"ד עצמו אסיר שהרי בעבד אנו מוזהרין על שביתתו דאי גם בעבד כשעושה לדעת עצמו שרי אעפ"י ששביתתו עלינו א"כ בנכרי כיון דאמרת דטעמא דנכרי הוא משום דאדעת' דנפשיה קעביד וכדקאמ' בש"ס אמאי קתני תנא טעמא מפני שאין שביתתו עלינו. הא אף אי הוה שביתתו עלינו כיון דלדעת עצמו הוא עושה שרי. שהרי עבד דודאי אנו מצווין על שביתתו אפ"ה כשעושה לדעת עצמו שרי. אלא מדקאמר הש"ס טעמא דנכרי משום דאדעתא דנפשיה קעביד ומתני' קתני טעמ' דמפני שאין שביתתו עלינו. מוכח דהא עבד שאנו מצווין על שביתתו אפילו בבא לכבות לדעת עצמו אסיר ומחינן בידיה. וכיון דהר"ן ז"ל פירש לדברי המשנה דמפני שאין שביתתו עליהן דלאפוקי נכרי שהוא עבדו. משמע דהוא חולק על הדמיון הזה שדמה הרשב"א עבד ערל לקטן ולמד עבד מקטן דכי היכי דקטן כשעושה לדעת עצמו שרי הכי נמי עבד ערל אלא הר"ן ז"ל ממאי דפי' להא דקתני מתני' מפני שאין שביתתו עליהן דישראל אין מוזהרין על שביתת כותי שאינו עבדו. משמע דסובר דלא ילפי' עבד ערל מדין דקטן דאע"ג דבקטן כשעושה לדעת עצמו אפילו לצרכנו שרי. בעבד ערל אין הדין כן אלא כל שעושה לצרכנו אפילו לדעת עצמו אסיר ומחינן בידיה כאמור. ומתני' דקתני גבי נכרי לה"ט דמפני שאין שביתתו עליהן. הכי מוכחא כדפי' הר"ן ז"ל. וא"כ קשה המשנה לסברת הרשב"א דהשוה עבד ערל לקטן ודן דבעבד ערל נמי כי עושה לדעת עצמו שרי. ואלו ממאי דקתני מתני' נכרי שבא לכבות א"א לו אל תכבה מפני ששביתתו עליהן. מוכח דהא נכרי שהוא עבדו דאנו מצווין על שביתתו אפי' בעושה לדעת עצמו אסיר ומחינן בידיה כאמור. וזה הוא שסיים הרדב"ז וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב"א. כלומר דהמשנה דקתני טעמא דמפני שאין שביתתו עליהן הכי מוכחא כדפירש הר"ן דהוא לאפוקי נכרי שאינו עבדו. וקשה מתניתין על הרשב"א דיליף עבד ערל מדין קטן דבעושה לדעת עצמו לצרכנו שרי. ומהמשנה מוכח דלא ילפינן עבד ערל מדין דקטן. באופן דהרדב"ז ז"ל בתחלה למד מדיוקא דמתני' תרתי. חדא והוא העיקר הראשון דאפי' במלאכות דרבנן אנו מצווין על שביתת עבד ערל. ועוד שנית למד מדיוק זה דמתני' גופיה דאף בעושה ע"ד עצמו לצרכנו אסיר. ושוב רצה להביא עוד ראיה על האחת בלבד והיינו על העיקר הראשון בלחוד דאף במלאכה דרבנן אנו מצווין על שביתת עבד ערל. ממ"ש הר"ן בפ' כל כתבי גבי קטן דאפילו לדעת הרשב"א דסובר דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים. ה"מ כשהקטן עושה לצרכו אבל לצרכנו אדרב' מחי' בידיה. ומינה בעי הר' לדון דה"ה נמי לעבד דאפי' במלאכה דרבנן כשעושה לצרכנו מחינן בידיה ע"פ סבר' הרשב"א דהשוה עבד ערל לקטן אלמא דילפי' דין עבד מדין קטן. ושוב כת' ומ"מ משמע לי דהר"ן חולק על הרשב"א כלומר דבעיקרא דהאי סבר' דהשוה הרשב"א עבד ערל לקטן משמע דהר"ן חולק וסובר דלא יליף עבד ערל מקטן. וכוונתו ממ"ש הר"ן ז"ל בפירושא דמתני' דקתני טעמא דנכרי וכו' מפני שאין שביתתו עליהן וכאמור. וסמך בזה על המעיין ולא ראה להאריך שם מפני שאינו מקומו אצלו וכמו שסיים ז"ל וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב"א אבל אין זה מקומו. זה נלע"ד פשוט וברור בכוונת דברי הרדב"ז ז"ל. ומוצל אותו צדיק מכל מאי דצווחו עליה הרבנים בעל יד אהרן וחקירי לב ז"ל וכן מ"ש ע"ד הר' מחנה אפרים ז"ל. דלפי מאי דכתיבנא וברירנא דברי הרדב"ז ז"ל שפיר קא מותיב מהמשנה על הרשב"א ז"ל. ואין במ"ש הר' מח"א ז"ל שום יישוב כלל לתיובתיה דמותיב הרדב"ז כי כוונת הרדב"ז ז"ל לאותיב עליה מהמשנה כדכתיבנא. וכדאקשינן עליה גם אנן בעניותין לעיל בריש אמי"ר מדיוקא דהך מתני' ולפי מאי דקאמר הש"ס טעמא דנכרי משום דאדעתא דנפשיה קעביד. והיא גופה כוונת הרדב"ז זל בהני מילי דכת' וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב"א והא ודאי דלפום ריהטא קשיא מהמשנה לדעת הרשב"א ץ ז"ל וצריך ליישבה

איברא דכי דייקי שפיר נרא' דלא על הרשב"א ז"ל איכא לאקשויי מדיוקא דרישא דמתניתין דנכרי וכו וכו' מפני שאין שביתתו עליהן כנז' אלא על הש"ס גופיה דמוקי למתני' דקטן שבא לכבות בעושה ע"ד אביו וקאמר טעמא דנכרי משום דאדעתא דנפשיה קעביד. קשה הך קושיא לא על הרשב"א ז"ל. והוא משום דאנכי הרואה דהאי סברא דאמר מר הרשב"א ז"ל דעבד ערל כשעושה לדעת עצמו שרי ואמר לה בדדמי לקטן נראה סברתו נכונה ודמיונו להא דקטן הוא דמיון מוכרח מעצמו. שהרי בעיקר אזהרה זו דשביתת עבדו ושביתת קטן בשבת. באו שניהם גם יחד מכתוב אחד דכתי' ל"ת כל מלאכה אתה ובנך וגו' עבדך ואמתך וגו' הרי דבא אזהרת שתיהם דשביתת