גזע ישי נא

בפירוש סי' נ"ט א"ד ז"ל יע"ש. הנה לך תלתא סבי דנה"ר די"עה הר' מחנה אפרים והר' יד אהרן והר' חקרי לב ז"ל כולהו סבירו דהרדב"ז ז"ל כוונתו בהני מילי דכת' ומ"מ משמע לי דהר"ן חולק על הרשב"א וכו' לומר דלדעת הר"ן קטן העושה לצרכנו אפילו לדעת עצמו אסיר ולדעת הרשב"א לדעת עצמו שרי ומינה נמי לעבד לדעת הר"ן אפילו עושה לדעת עצמו אסיר ולדעת הרשב"א עושה לדעת עצמו שרי

ולפע"ד בהומנותייהו דרבנן קדישי הרבנים ז"ל הנזכרי' אמינא דקיצור לשונו של הרדב"ז ז"ל דכת' דבריו בקיצור גדול. הוא שגרם להרבנים הנז' להבין בדברי הרדב"ז ז"ל מה שלא עלת' על לבו לב חכם מעולם עד שחשבוהו כטועה בדבר משנה והרבו להשיב על דבריו בתמיהות גדולות חבילות חבילות. ברם קושטא קאי דלא דקו רבנן הר' מח"א והר' יד אהרן והר' מהרי"ח זל הדק היטב בדבר ואילו הוו דייקי טפי לא היו באים לכלל טעות הזה בהבנתם בדברי הרדב"ז ז"ל. כי הם חשבו דמאי דכת' הרדב"ז ז"ל ואפי' בא לכבות מדעתו כיון שהמלאכה היא לצרכנו וכ"כ הר"ן ז"ל וכו'. דכוונתו במאי דכת' וכ"כ הר"ן וכו' להביא ראיה למ"ש. דאפילו בא לכבות מדעתו מדברי הר"ן ז"ל. שכ"כ הר"ן וכו'. והא ליתא במחילה מכבוד תורתם דהא ודאי דמדברי הר"ן אלו שהביא ליכא שום זכר ראיה כלל למ"ש דאפילו בא לכבות מדעתו. אלא כונת הרדב"ז ז"ל הכי הוה דממאי דתנן נכרי שבא לכבות א"א לו אל תכבה מפני שאין שביתתו עלינו מוכח דאפי' במלאכה דרבנן אנו מצווין על שביתת עבד דמדקתני נכרי וכו' מפני שאין שביתתו עלינו מוכח דהא עבד ששביתתו עלינו אומרים לו אל תכבה. אע"פ שהיא מלאכה דרבנן דהא קיל כר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ואפי ואפי' בא לכבות מדעתו כיון שהמלאכה היא לצרכנו כלומר ואפילו כשבא העבד לכבות מדעתו מוכח מדיוקא דהך מתני' דאפי' במלאכה דרבנן מחינן בידיה. והיינו משום דבש"ס אמרי' טעמא דנכרי שבא לכבות א"א לו אל תכבה משום דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד. וכיון דטעמא דנכרי דא"א לו אל תכבה הוה משום דאדעתא דנפשיה קעביד וקאמר תנא דמתני' טעמא דמפני שאין שביתתו עלינו. א"כ מזה מוכח דהא עבד ששביתתו עלינו אפילו כי עושה אדעתא דנפשיה אומרים לו אל תכבה כיון שבעבד אנו מצויין על שביתתו. וכדכתיבנא אנן בעניותין לעיל לאקשויי מכח הך דיוקא דמתני' על סברת הרשב"א ז"ל. והיא גופה כוונת הרדב"ז ז"ל למידק הכי מדיוקא דמתני' דבעבד אפילו בעושה ע"ד עצמו ואפי' באיסורא דרבנן כיון שהוא לצרכנו ושוב כת' וכ"כ הר"ן ז"ל על ההלכות פרק כל כתבי גבי קטן וכו' כלומר דהא דאפילו במלאכה דרבנן בעבד אנו מצווין על שביתתו. כ"כ הר"ן גבי קטן דאפי' לדעת הרשב"א דבאיסורא דרבנן ספינן ליה בידים ה"מ כשהוא לצרכו אבל לצרכנו אדרבה מחינן אפילו באיסורא דרבנן. הנה שכת' הר"ן גבי קטן אפילו לדעת הרשב"א כשהוא לצרכנו מחינן בידיה אפילו באיסורא דרבנן. והרי הרשב"א השוה העבד ערל לקטן כלומר דלמד הרשב"א עבד ערל מקטן לענין שאם העבד עושה לדעת עצמו ולא לדעת רבו שרי כמו שהדין כן גבי קטן. וא"כ אף לענין זה דבאיסורא דרבנן כשעושה לצרכנו יש להשוות עבד ערל לקטן דכי היכי דקטן שעושה לצרכנו אפילו במלאכה דרבנן מחינן בידיה. ה"ה בעבד. אלא שלפ"ז יצא לנו דדוקא כשהעבד עושה לצרכנו ולדעת עצמנו אבל כשהעבד עושה לדעת עצמו שרי שהרי עיקר מה שהשוה הרשב"א ז"ל עבד ערל לקטן הוא להאי מילתא. וא"כ יהיה הדין כן בעבד שעושה לדעת עצמו אפי' לצרכנו דשרי כמו שכן הדין בקטן ואילו הוא כת' לעיל דעבד כשעושה לצרכנו אפיל לדעת עצמו מחינן בידיה וכדמוכח דיוקא דמתני' דקתני נכרי שבא לכבות וכו' מפני שאין שביתתו עלינו וכדכתיבנא. לזה כת' ומ"מ משמע לי דהר"ן חולק על הרשב"א כלו' דבעקר הדמיון הזה שדימה הרשב"א ז"ל דין העבד לדין דקטן בזה שכשהעבד עושה לדעת עצמו שרי מ"מ משמע לי שהר"ן ז"ל חולק על הרשב"א בהדמיון הזה דאיהו לא שמיע ליה כלומ' לא ס"ל להשוות עבד ערל לקטן דכי היכי דקטן כשעושה לדעת עצמו אפילו לצרכנו שרי. ה"נ עבד ערל הדין כן. אלא הר"ן ז"ל ס"ל דלא ילפינן עבד ערל מקטן. אלא בעבד ערל כשעושה לצרכנו אפי' לדעת עצמו אסיר ומחינן בידיה ומאי דמשמע ליה להר' ז"ל דהר"ן ז"ל חולק על הרשב"א בדמיונו הזה דעבד ערל לקטן. הוא ממ"ש הר"ן ז"ל לפרש מאי דקתני תנא דמתני נכרי שבא לכבות א"א לי אל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן. וכת' עלה הר"ן. ז"ל מפני שאין שביתת כותי עליהן דישראל אין מוזהרין על שביתת כותי שאינו עבדו ע"כ. אדר שפי' הר"ן לדברי התנא דסיים שאין שביתתו עליהן שאין הישראל מוזהר על שביתת כותי שאינו עבדו:

וכיון שכן הרי אתה למד מזה דהא כותי שהוא עבדו שישראל מוזהר על שביתתו אומרים לו אל תכבה אפילו כשבא לכבות מדעת עצמו. שהרי אמרינן בש"ס טעמא דנכרי דא"א לו אל תכבה משום דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד. וכיון שכן דה"ט דנכרי