גזע ישי נ

הר"ן מ"ש בפ' ב"כ כתב כן לדעת הרשב"א שכ"כ שם ואפילו לדעת הרשב"א שכתב בפרק חרש דלדידן דקי"ל דאפילו בדאורייתא אין ב"ד מצווין להפרישו באיסורין דרבנן ספינן להו בידים וכיבוי דליקה מדרבנן בעלמא וכו' הכא שאני דכי ספינן ליה בידים לצרכו אבל לצרכנו אדרבה מחינן בידיה כדמוכח בשמעתין עכ"ל. הרי שמ"ש דלצרכנו מחינן בידיה הוא לדעת הרשב"א. וא"כ תימה הוא דאיך כתב הוא ז"ל דהר"ן חולק על הרשב"א וצ"ע וכפי זה מ"ש הר"ן ז"ל אינו חולק על הרשב"א ומ"ש הר"ן דלצרכנו מחינן בידיה היינו שעשה מדעת רבו וניכר שעשה מדעת רבו אז ודאי אסור ובזה לא פליגי הרשב"א והר"ן עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהבין הרב בכונת דברי הרדב"ז ז"ל בהני מילי דכת' ואפי' בא לכבות מדעתו כיון שהמלאכה היא לצרכנו וכ"כ הר"ן ז"ל וכו' ומ"מ משמע לי שהר"ן חולק וכו'., דכוונת הרדב"ז להביא ראיה ממ"ש הר"ן אבל לצרכנו מחינן בידיה אפילו באיסורא דרבנן. דדעת הר"ן דכל שהוא עושה לצרכנו אפילו עושה לדעת עצמו אסור ומחינן בידיה וזהו שכתב ומ"מ משמע לי שהר"ן חולק. על הרשב"א. והיינו ממ"ש הר"ן ה"מ לצרכו אבל לצרכנו מחינן בידיה וכו'. דמהני מילי דהר"ן הוא דמשמע ליה. דהר"ן דעתו אפילו בשעושה לדעת עצמו וחולק על הרשב"א. ולכן תמה הרב על האי משמעותיה דהרדב"ז בהני מילי דהר"ן דליכא למישמע מניה מודי. דמ"ש הר"ן דלצרכנו מחינן בידיה היינו בדמוכח' מילתא דלדע' עצמנו הוא עושה ולא לדעת עצמו ככל הכתוב בדברי הרב יד אהרן ז"ל כנז'. גם הרב מהרי"ח ז"ל בספר חקרי לב ח"א חא"ח סימן ס"ג דק"ט ע"א הביא דברי הרדב"ז ז"ל והרבה לתמוה עליו חבילות חבילות וז"ל עוד תמהני בדברי הרדב"ז במה שהבין בדברי הר"ן דפרק כל כתבי דבין במילי מד"ת בין במילי מד"ס אי עושה מלאכה לצרכנו אסור אפילו שעושה מדעתו ואינו ע"ד אביו. ומזה הוליד ואמר בדדמי דלעבד ערל דהדין כן כמו קטן והעלה דפליגי בה הר"ן והרשב"א דלהרשב"א בעושה ע"ד עצמו אפילו לצרכנו שרי ולבסוף העלה להחמיר כדברי הר"ן יע"ש. ואחר המחילה רבה לא ידעתי מה מצא בדברי הר"ן ז"ל לדון כן דחולק להרשב"א שהרי הביא שם אוקמתא דאוקים ר"י בעושה ע"ד אביו ופירשה ומותיב לדברי ארשב"א דס"ל דאיסור מד"ס ספינן ליה בידים ואנן קי"ל כבוי דליקה הוא מד"ס יע"ש. ואחד הרואה יבין לאישורו דק"ל שפיר דאי קי"ל דספינן ליה בידים לו יהיה עושה ע"ד אביו כספי ליה בידים ממש הא קי"ל דשרי. והוא מפרק לה דעד כאן לא כת' הרשב"א דספינן ליה בידים אלא לצרכו אבל לצרכנו אדרבה מחינן בידיה ומדבריו אלה מה שיש ללמוד הוא דעושה ע"ד אביו או מספי ליה ממש לא שרי בדרבנן אלא לצרכו ולא לצרכנו וזה ממש כדברי הרשב"א ומאין ולאין ללמוד מדבריו דקטן א"נ או איסורים מד"ס מדעת עצמו לצרכנו דאסור. ולדעת הרב בדעת הר"ן לא ידעתי מה יענה בסוגיין דשבת דקא פריך ש"מ קטן א"נ כו' ומשני ר"י בעושה ע"ד אביו. ולדבריו מה אהני לן בעושה ע"ד אביו ואין הדבר תלוי כי אם אם היה לצרכנו אף לדעת עצמו. וא"כ הו"ל לומר שאני הכא דהוה לצרכנו אלא ודאי מוכח כדברי הרשב"א וכו'. והיותר מתמיה דחשב ג"כ ע"ד הרשב"א דהוה הפך דיוק' דמתני' דתני רישא גוי הבא לכבות והיה בהניח דמתני' איירי בעושה ע"ד עצמו הפך אוקמתת הש"ס דמוקי בעושה ע"ד אביו. וע"כ כוליה מתני' בהכי איירי ממ"ש שם על אוקמתא דר"י דכוותה גבי נכרי מי שרי הא נכרי אדעתא דנפשיה עביד ויע"ש בפי"רשי הרי דכולה מתני' איירי בעושה ע"ד גדול ומעתה מ"ש הר' ליישב המשנה לדעת הרשב"א אחר המחילה הוא צריך לאותה דבר למה שהעלה בדעת הר"ן דאילו לדידי איני רואה להר"ן שחולק בזה להרשב"א וכמ"ש ואני חושד דהרב סובר דברי הר"ן דפרק כ"כ שכת' אבל לצרכנו מחינן בידיה ע"כ הביאו להר' זל לזה דחשב דודאי מחינן בידיה שייך בעושה ע"ד עצמו ולא בספי ליה גדול וקושטא קאי דדברי הר"ן אלו מתפרשין בעושה ע"ד גדול דכה"ג שייך שפיר לומר דמחינן בידיה ועפ"ז הם דברים אחדים עם הרשב"א. ועל הכל ק"ל לו יהי ויהיבנא כל דיליה דלהר"ן כל שעושה לצרכנו אף לדעת עצמו אסיר. והרי מדברי הרמב"ם פ' י"ב דשבת הלכה ז' שכת' בכיבוי דליקה דעושה לדעת עצמו שרי ש"מ דגם לצרכנו שרי וכ"כ רי"ו וכ"נ מפירש"י להדיא דכל שאינו לדעת אביו אף לצרכנו שרי. ונגד הר"מ והרשב"א ורש"י ורי"ו מי אלים ספיקו של הר"ן ולפחות היה לו להביא דבריהם וצ"ע א"ד הרב מהר"י חזן ז"ל יע"ש. גם הרב מחנה אפרים ז"ל בחידושיו למהרדב"ז ז"ל בתחלת חידושיו על הר' הנז' ד"מ ע"ב כת' וז"ל סי' מ"ז ע"ד כתב ז"ל הצ"ל ומ"מ משמע לי שהר"ן חולק על הרשב"א וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב"א עכ"ל נ"ב הרשב"א מוקי מתני' בעושה ע"ד אביו והכי מוקי לה הרמב"ם וע"ש בש"הג ומשמע דאי לאו ה"ט מותר אע"ג דשביתתו עלינו ואם הקטן אינו עושה לדעת אביו מותר ובעבד ג"כ ניהי דשביתתו עלינו מ"מ כל שאינו עוש' לדעת רבו מותר וכ"כ הרשב"א