גזע ישי מח

נכרי. לא משמע להו מדגנך למעוטי שותפות נכרי דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקים אותו במדה וקרינן ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמ' ובהמה יש לנכרי חלק בה ולא קרינן בחד מנייהו צאנך ע"כ אם כן ה"ה והוא הטעם למפטר שותפות דנכרי משביתת בהמה דמסתבר' דקרא דכתי' בלשון יחיד. לפטור שותפות דנכרי אתא. ואעפ"י שלא מצינו שום פוסק שיכתוב זה בפירוש. הרי גם לא מצינו שום פוסק שיכתוב בפי' לחייב שותפות דנכרי וכו' עד והריב"ש ז"ל אעפ"י שרגלו אחד בחוץ ולא כת' בפירוש לפטור שותפות דנכרי. הרי רגלו א' מבפנים שכ' שמאחר שהנכרי עושה בה מלאכה ע"כ של ישראל ליכא איסור שביתת בהמה. ואפשר עוד. דמ"ש הרי"בש ז"ל אלא שעשו הישראלים איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי והנכרי יעשה מלאכ' בבהמה בעל כרחם ע"כ. אינו אלא איסורא דרבנן בעלמא על דרך שאמרו פ"ק דבכורות דף ג' ע"ב רב מרי בר רחל הו"ל ההיא חיות' הוה מקנ' לאדונייהו לנכרי וכו' וכלו חיותא דרב מרי וכו' משום דמפקע להו מקדושתייהו דאע"ג דשותפות דנכרי פוטר מן הבכורה איסורא עביד כד מפקע להו מקדושתייהו וה"נ אע"ג דשותפות דנכרי פוטר משביתת בהמה איסור הוא עושה מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי משום דמפקע להו משביתה וכו' עכ"ד ז"ל. ע"ש דכך העלה דלכ"ע ס"ל דשותפות דנכרי פוטר משביתת בהמה מדאורייתא לגמרי

ולענ"ד מאי דכת' הרב ז"ל ע"פ דברי הרשב"א ותוספי הרא"ש ז"ל גבי מזוזה. והכי אמר מר דמדברי שניהם נלמוד דהיכא דכתי' בקר' לשון יחיד אית לן למיזל בתר סברא וטעמא וכו' וה"נ דכוותה דמצוה זו תלויה בבהמ' וכיון שיש לנכרי חלק בבהמה מסתבר לפטור שותפות דנכרי ע"כ. לדידי חזי לי דמהא ודאי לא שמיה מתיא כלל. כי אי אתינן מכח הסברא אמינא דאדרבה הכא גבי איסור שביתת בהמתו דהוה משום שביתת בהמה ממלאכה בשבת וכתי' למען ינוח וכי עושה הבהמה מלאכה בשבת הגם דיש להגוי חלק בה סוף סוף הרי אברי הבהמה ינקי מהדדי. וחלקו של ישראל לא נייחה ממלאכה בשבת והתורה אמרה למען ינוח שורך. וא"כ איכא סברא טפי לומר דכיון דחלקו של. הישראל בבהמה עושה מלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמה זו משום חלקו שיש לו בה. ועיין תשו' מהריט"ץ ז"ל סימן ע"ו דס"ט סע"א. גם מאי דכת' בכוונת דברי הריב"ש ז"ל במ"ש אלא שעשה הישראל איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי וכו' אינו אלא איסורא דרבנן בעלמא משום דמפקיע לה משביתת בהמה על דרך שאמרו בפ"ק דבכורות ד"ג ע"ב רב מרי בר רחל וכו' אחר המחיל' רבה דלא דק בזה. דא"כ דמה"ט דמפקיע' משביתת בהמה הוא דאסר הריב"ש ז"ל בלא תנאי. א"כ גם לעשות תנאי בתחלה נמי יש לאסור מה"ט דהוא מפקיעה משביתה. ועוד דאיברא דרש"י ז"ל שם לעיל ד"ב ע"א ד"ה מייתי לה לקדושה פירש שתהא שובתת בשבת וכו'. וא"כ מאי דקאמר הש"ס התם אבל מוכ' דקא מפקיע לה מקדושה הכוונ' לפי' רש"י ז"ל דהיינו דמפקע לה מחיוב שביתה. הא התוס' ז"ל שם ד"ה מייתי לה לקדושה דחו פי' רש"י ז"ל יע"ש. ועוד דאי איכא איסורא להשתתף עם הגוי בבהמה מה"ט דאמר מר הר' הנז' משום דמפקע לה משבית' א"כ מה"ט יש לאסור גם מכירת בהמה גסה לגוי משום דהרי מפקע לה משביתה. וא"כ בפ"ק דע"ז דט"ו דפרכינן עלה דתנן אין מוכרין בהמה גסה לנכרי וקאמר בש"ס טעמא מעבד מלאכה חיישינן ופריך וניעביד כיון דזבנה קניא ומשני גזירה משום שאלה ושכירות ופריך שאלה קניא שכירות קניא וכו' והשתא אעיקרא מאי פריך. הא איכא טעמא רבה לאיסור המכירה משום דמפקע לה משביתה. ואמאי הוצרך הש"ס לשנויי משום גזרה דשאלה ושכירות. אלא מבואר דמה"ט דמפקע לה משבית' ליכא למיסר המכירה. וא"כ ה"נ להשתתף עם הנכרי בהבהמה אם איתא דכיון שיש להנכרי חלק בבהמ' אין הישראל מצווה על שביתתה. אין לאסור להשתתף עם הנכרי משום טעמא דמפקע לה משביתה. באופן דמאי דכת' הר' ז"ל בטעמו של הריב"ש ז"ל אחר המחילה רבה דטעמו פגום וכאמור

ט' אדם מצווה על שביתת עבדו בשבת. אחד עבד ערל ואחד גר תושב כדאיתא פרק החולץ דמ"ח ע"ב. ובעבד שמל וטבל. פליגי ביה הרמב"ם והראב"ד ז"ל פ"ך מה' שבת הלכה י"ד לדעת הרמב"ם ז"ל אדם מצווה על שביתתו. ולדעת הראב"ד ז"ל כיון דאיהו גופיה מצווה בשמירת שבת כאשה. אין אנו מצווין על שביתתו ובעבד ערל עע"ז פליגי ביה הרמב"ן והרשב"א א"ל. לדעת הרמב"ן אין אנו מצווין אלא בעבד ערל תושב שקבל עליו ז' מצות. אבל עבד ערל שאינו תושב אין אנו מצווין ולדעת הרשב"א ז"ל גם על עבד ערל עע"ז אנר מצווין על שביתתו וע"ש מ"ש הר' המגיד זל באורך. ועיין הרדב"ז בישנות סי' מ"ז ועיין לקמן בסמוך

י' אדם מצווה על שביתת עבדו בשבת. כת' הרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ט נ"ל שאילו היה העבד או השפחה עושין מלאכת רבן שלא מדעתו וניכר שאין עושין לדעתו שהוא מותר ואינו