גזע ישי מו

גאון ז"ל דאדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין היינו דמצווה מדרבנן. אבל מדאורייתא. גם לרב האיי גאון ז"ל אין אדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין אפי' די"ב מיל. אך את זה מצאתי להרמב"ן ז"ל בליקוטי' על הש"ס בחי' לעירובין דף ז"ך ע"ג מן הספר שכת' דלמ"ד תחומין דאוריי' ה"ה לכלים תורה הם יע"ש. הנה מבואר דפשיטא ליה להרמב"ן ז"ל דליכא חלוק בין איסור תחומין לשאר מלאכות דשבת. ולדידיה כשם שאדם מצווה. על שביתת בהמתו דבר תורה בשאר מלאכות. הכי נמי הוא מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין דבר תורה למ"ד תחומין דאוריית' וקשה עליה לפום ריהטא מההיא דפ"ק דע"ז דלא. אסרו למכור לגוי אלא בהמה גסה משום דהם בני. מלאכה אבל בהמה. דקה דלאו בני מלאכה נינהו שרי:. ולדברי הרמב"ן ז"ל דאדם מצווה על שביתת בהמתו גם באיסור. תחומין. בהמה דקה נמי ליאסר משום שיוציאנה הגוי חוץ לתחום די"ב מיל. אלא מוכח דבאיסור תחומין אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. ומינה נמי לשביתת כלים. ואיך כתב הרמב"ן ז"ל דודאי אף כלים תורה הם. ועיין להרב כנ"הג א"ח סי' שצ"א הג"ה ב"י שכת' בשם מהרלב"ח ז"ל סי' כ"ח דכת' דהא דתחומין די"ב מיל דאורייתא דוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו אינו אלא מדרבנן. וכת' הר' כנ"הג דמהר"ם אלשקר סי' מ"א נראה שחולק בזה ע"כ יע"ש. ואני כעת אין ספרי מהרלב"ח והר"מ אלשקר ז"ל מצויים לפני לראות דברית' ודברי הרמב"ן ז"ל כדמשמע מתשו' מהר"מ אלשקר ז"ל. אמנם מן הש"ס מוכח כדברי מהרלב"ח ז"ל וכמו שכ"כ המרדכי ז"ל כאמור

איברא דמההיא דפ"ק דעז דלא אסרו למכור לגוי אלא בהמה גסה אבל בהמה דקה שרי דמייתי מינה המרדכי ז"ל היה אפשר ליישב לדעת הרמב"ן ז"ל. דגם להוציא הבהמה דקה חוץ לתחום די"ב מיל לא שכיח הוא. דלאו להכי קיימא כמו דלא קיימא למלאכה ולהכי לא אסרו מכירתה לגוי משום האי. טעמא דיוציאה מחוץ לתחום דלא. שכיח הוא בבהמה דקה. אבל בהמה גסה דדרכה לילך חוץ לתחו' די"ב מיל הא ודאי דאסיר ליה להוציא' חוץ לי"ב מיל בשבת משום דאדם מצווה גם באיסור תחומין די"ב מיל על שביתת בהמתו ומאי דלא קא' הש"ס בפ"ק דע"ז לה"ט דשמא יוציאנה חוץ לתחום דשכיח טפי כדכת' המרדכי. נראה דה"ה דגם זה הוי בכלל מאי דקאמר התם גזירה משום שאלה. ומשום שכירות כלומר שישאלנה או ישכירנה לנכרי. והנכרי יעשה בה מלאכה או יוציאנה חוץ לתחום. די"ב מיל באופן דמהא דפ"ק דע"ז דמייתי המרדכי ז"ל לא קשיא על הרמב"ן ז"ל

האמנם אכתי איכא לאוכחי מהא דר"י בן בתירא דמתיר בסוס כדתנן התם בפ"ק דע"ז. ואמרינן עלה התם בגמ' דט"ז ע"א תניא בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה בה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת ורבי אוסר מפני שני דברים אחד משום תורת כלי זיין ואחד משום תורת בהמה גסה וכו' תורת בהמה גסה מאי היא אמר ר' יוחנן לכשיזקין מטחינו בריחיים בשבת אמר ר"י הלכה כבן בתירא ע"כ. וע"ש בפירש"י ז"ל על המשנה ד"ה מתיר בסוס וכו' ובתוס' שם ד"ה ובן בתירא מתיר בסוס. ודף ט"ז ע"א בתוס' ד"ה אלא תורת בהמה גסה מאי היא וכו'. והשתא אם איתא דאדם מצוו' על שביתת בהמתו גם באיסור תחומין די"ב מיל. אמאי מתיר בן בתירא בסוס משום דלאו למלאכה דאית ביה חיוב חטאת קיימא אלא לרכיבה והחי נושא את עצמו וליכא אלא שבות דרבנן. הא איכא גם בסוס איסור דאורייתא והוא איסור יציאת הסוס חוץ לתחום די"ב מיל דהוא דאורייתא ומצווה אדם על שביתת בהמתו באיסור תחומין די"ב מיל. ורבי נמי אמאי הוצרך לטעמא דלכשיזקין מטחינו בריחיים. תיפוק לי משום יציאתה דחוץ לתחום די"ב מיל דהשתא נמי דהא סוס דלרכיבה עומד זה הואי דרכו לצאת חוץ לתחום די"ב מיל ויותר. אלא מוכח דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין אפילו די"ב מיל. וקשה טובא על הרמב"ן והר"מ אלשקר ז"ל דסברי דאדם מצווה על שביתת בהמתו גם באיסור תחומין די"ב מיל דבר תורה. ואילו מהא דבן בתירא ורבי גבי מכירת סוס לגוי מוכח דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו דבר תורה: באיסור תחומין אפילו די"ב מיל. וגם לפ"ז אתי: שפיר טפי מאי דאמר בברייתא בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה בה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת. דממאי דקאמר שאין חייבין עליה חטאת משמע דחיוב חטאת הוא דליכא אבל איסורי דאורייתא איכא דאי אפילו איסור דאורייתא ליכא עדיפא מינה הו"ל למימר מפני שהוא עושה בה מלאכה שאינ' אסורה מן התורה ואמאי קאמר שאין חייבין עליה חטאת אך אי באיסור תחומין אין אדם מצווה על שביתת בהמתו דבר תורה מפני שאע"ג דאיסור תחומין די"ב מיל דאורייתא כיון דליכא חיוב חטאת אלא איסור לאו בעלמא אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ניחא דהיינו נמי דקאמר בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא א עושה בה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת כלומר דאף דגם בסוס