גזע ישי מה

הישראל כלל. ואע"ג דבתחלת הפרק ההוא גבי איסור שביתת בהמתו כת' הרמב"ם ז"ל אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח וגו'. דמשמע מלשונו הזה דהאיסור חל על האדם כשהוא מוציא המשא על הבהמה דהיינו שהישראל מסייע לה בהוצאת' המשא' נרא' ברור דלית' להאי משמעותא וילמד הסתום מהמפורש בדבריו לקמן בהלכה י"ד כי שם בא"רה דהאיסור דלמען ינוח וגו' עיקר הצווי הוא לשמור בהמתו ולמונעה מעשיית מלאכ' כאמור ומאי דכתב בראש הפרק האי לישנא דאסור להוציא משא על הבהמה. היינו לפי ששם בא לומר דאינו לוק' על איסור זה משום דהוא בא מכלל עשה ולגבי חיוב מלקות בעינן שיעשה מעשה. ולהכי כתב אסור להוציא משא על הבהמה וכו' ואם הוציא אינו לוקה אעפ"י שהוא מצווה וכו' כלומר אעפ"י שהוא מצווה על שביתת' וכי הוא מוציא המשא על הבהמ' איכא מעשה דידיה נמי אפ"ה אינו לוקה מפני שאיסורו בא מכלל עשה. אבל לענין עיקר החיוב דהאי איסורא דשביתת בהמתו הא ודאי דהוא חל על האדם גם כשהבהמ' עושה המלאכה בלתי סיוע הישראל כלל דעיקר הצווי דלמען ינוח הוא למונעה מעשיית מלאכ' כאמור וכן מפורש יוצא מהמכילתא על האי קרא דלמען ינוח והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש שם למען ינוח תן לה נייח להתיר שתהא תולש מן הקרקע ותאכל וכו' או אינו אלא יכבשנה בתוך ביתו אמרת אין זה נייח אלא צער ע"כ והשתא אם איתא דאיסור זה דשביתת בהמתו לא חל על האדם אלא בשהבהמה הולכת בסיוע הישראל. איך קאמר או אינו אלא יכבשנה בתוך הבית וכו' אטו בשאר כל המלאכות דליכא כל כי האי צערא דגופה דהבהמה כצערא דמניעתה מאכילה מי מצווה הישראל למונעה משום מלאכה כשהבהמה עושה בעצמה בלתי סיוע הישראל כי היכי דניתי למימר גם במלאכ' זו דתלישת' תבואות ועשבים מן הקרקע לאכול דיש לו להישראל למונעה ולשומרה תוך ביתו כדי שלא תצא ותתלוש ותאכל. הא כל שאר מלאכות. כמי לא חל על האדם החיוב כל שהבהמה עושה בעצמה בלתי סיוע הישראל. כ"ש כשהבהמה הולכת בעצמה למקום עשב ותולשת ואוכלת דלא חל על האדם חיוב למונעה ולהכבישה בתוך הבית. ומאי או אינו וכו'. אלא מבואר דעיקר הצווי דשביתת בהמה בשבת הוה גם כשהבהמה עושה המלאכה בעצמ' בלתי שום סיוע הישראל דעיקר הצווי דלמען ינוח הוא לשומרה ולמונעה מעשיית מלאכה. ולהכי שפיר הוה אמינא דגם לשומרה שלא תתלוש מן הקרקע בכלל הצווי. להכי כת' רחמנא להצווי בהאי לישנא דלמען ינוח. למימרא תן לה נייח להתיר שתהא תולש מן הקרקע ותאכל דאם יכבשנה שלא תתלוש ותאכל אין זה נייח אלא צער. כללא דמילתא דעיקר הצווי דלמען ינוח וכו' לאסור משום שביתת בהמתו הוא לשמרה ולמונעה מעשיית מלאכה הגם שהבהמ' עושה המלאכה מעצמה בלתי סיוע הישראל ודלא כדברי הרב מהרלנ"ח ז"ל דכת' דאין איסור שביתת בהמה חל על האדם אלא בדאיכא סיוע הישראל דהא ליתא ואין דבריו אלא מן המתמהין בזה וכאמור כנלע"ד

ז' אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. באיסור תחומין אפילו למ"ד תחומין די"ב מיל דאורייתא אין אדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין כיון דליכא בהו לא כרת ולא סקילה אלא לאו כ"כ בהגהות מרדכי דפ"ק דקדושין אבל הכל בו בשם רב האי גאון ז"ל כתב דגם באיסור תחומין אדם מצווה על שביתת בהמתו שכ' בסוף הספר דקנ"ד ריש ע"א וז"ל ואסיר ליה לבר ישראל למסר חיותא לרועה גוי בשבת שמא יוציאנ' חוץ לתחום דאמרינן אמרו עליו על רבי יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד גוי מעולם ע"כ. והביאו הרב"י בא"ח סי' ש"ה. ומיהו אפשר לומר דגם להכל בו בשם רב האיי גאון ז"ל דבר תורה אין אדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין אפי' ד"ב מיל. כיון דליכא באיסור תחומין אלא לאו בעלמא וכמ"ש המרדכי ז"ל אלא דמדרבנן מיהת מצווה אדם על שביתת בהמתו גם באיסור תחומין ומשום דמצווה הוא מיהא מדרבנן להכי אסר רב האיי ז"ל למסור חיותא לרעיא גוי בשבת שמא יוציאנה חוץ לתחום ולפום ריהטא נראה דמוכרח הוא לומר כן בדעת רב האיי גאון ז"ל משום דמן הש"ס מוכח כדברי המרדכי ז"ל דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו דבר תורה באיסור תחומין ממאי דאמרי' בפ"ק דע"ז אין מוכרין בהמה גסה לגוי גזירה משום שאלה ושכירות וניסיוני. ואם איתא דגם באיסור תחומין אדם מצווה על שביתת בהמתו אפילו בהמה דקה נמי ליאסר המכירה לגוי דהא אע"ג דבבהמ' דקה ליכא למיחש לשום מלאכה דלאו בני מלאכה נינהו. מ"מ אכתי איכא משום שיוציאנה הגוי חוץ לתחום רי"ב מיל בשבת ועבר הישר' משום שביתת בהמתו וכמו שהביא ראיה זו המרדכי ז"ל שם והיא לפום ריהטא ראיה חזקה. ותיקשי ליה לרב האיי גאון זל דנראה דסובר דגם באיסור תחומין אדם מצווה על שביתת בהמתו מהך דפ"ק דע"ז דמוכח שם דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו באיסור תחומין כנז' אלא על כרחין לומר דגם מ"ש הכל בו בשם רב האיי