גזע ישי תכו

דמייתי מהא דהיו מטלטלין אותה כפי הזמן וחזרו לומר מצות חליצה קודמת. נראה דהא לא שמיה מתיא כלל. ואת זה מצאתי ראיתי להרדב"ז ז"ל גופיה בישנות סי' ק"ח ד"מ ע"א וב' שכתב דמצות יבום קודם ומקרא מלא דבר הכתוב ואם יחפוץ האיש לקחת את יבמתו והתורה לא תשתנה בזמן מן הזמנים וזו מודעא רבה לאבא שאול וכו' עד ואע"ג דאם אינו מכוון לשם מצוה פוגע בערוה דמה"ט אמר אבא שאול דמצות חליצה קודמת ל"ק כלל אב"א קרא ואב"א סברא אב"א קרא דכתיב יבמה יבא עליה מכל מקום והתורה אסרתה והתורה התירתה וזה היתר הבא מכלל איסור ואב"א סברא יבא הטוב ויבא מכל מקום ומעשה דיהודה יוכיח שהרי לא נתכוון למצוה ויצאו ממנו מלכי ב"ד והמלך המשיח שיגלה במהרה בימנו ולא לחנם חזרו לומר מצות יבום קודם וכו' יע"ש באורך והוא תימא דהיאך א"כ בחדשות כתב להיפך דהא דמצות יבום קודם קדימה זו לאו דאורייתא היא אלא מדרבנן

ש"י יד עבד כיד רבו וכן יד אשה כיד בעלה ומשו"ה מה שקנה עבד קנה רבו ומה שקנתה אשה קנה בעלה כדקי"ל הלכה רווחת ואיתא הכין בכמה דוכתי והא דשוה אשה לעבד בדבר זה היינו דוקא במציאה אבל במתנה שנתנו לעבד או לאשת איש בזה אין דין עבד ואשה שוין דבעבד אף שנתנו לו מתנה קנה רבו גוף ופירות. אבל אשה שנתנו לה מתנה לא קנה הבעל בגוף המתנה לעולם כי אם אכילת פירות כל ימי חייה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ג דזכיה וכתב שם ה"ה ז"ל דכן הוא מפורש בירוש' וכו' ומוסכם הוא יע"ש וכ"כ התוספו' והר"ן והריטב"א זל פ"ק דקדושין אלא שכתבו שמדברי רש"י פ' בן סורר ומורה נר' דסבי"ל דמתנתה כמציאתה לגמרי. והמרדכי ז"ל שם כתב דר"י מקורביל היה מסופק בדבר אם יתנו מתנה לאשה שמא זכה הבעל בין בגוף בין בפירות וכו' יע"ש

והנה הרב דברי אמת בחלק קונטריסין ד"פ תמה על גדולי ישראל איך אשתמיט מנייהו הא דאמרינן סוף פרק מי שיהיה נשוי מי שאמר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל כו' הרי מבואר דהנותן מתנה לאשה לא קנה הבעל אלא הפירות כדין נ"מ ומש"ה אמרו דאם מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל דאם נאמר דקנה הבעל גוף ופירות אם כן אין במכירת' כלום והבעל מוציאו אף קודם שתמות כי מה כחה למכור נכסי הבעל ואפי' נצ"ב אין במכירתה כלום כ"ש בנכסים של בעל והיכי אמרי דהדר אחריך ומוציא מיד הבעל יע"ש שהניחה בצ"ע. והביא דבריו הרב שער המלך ז"ל פ"ו מה' עבדי' דין י"ב וכתב ע"ד ובאמת שהדבר מתמיהא וכתב ליישב לפי חומר הנושא יע"ש

והנה ספר דברי אמת אין אתי לעיין בשורש האי תמיהא דתמ' על הני גדולי ישראל דלפום ריהטא תמיהא לי טובא על תמיהתו ויות' תמיהא לי על הרב שער המלך שנדחק להליץ בעד הני גדולי ישראל. דנר' דאין כאן מקום לתמיהתו כלל דהא כיון דאמר ואחריך לפלוני גילה דעתו בפירוש דאחריך יקנה ובעל לא ליקני וכמ"ש שם רש"י ז"ל להדיא וז"ל הבעל מוציא מיד הלוקח אם בא לדון עמו יכול הוא לזכות בדין שהוא לוקח ראשון. ואחריך יכול להוציא מיד הבעל דכי אמר אביי אין לאחריך במקום הבעל כלום שנתן לה כשהיא פנויה וניסת אבל באומר לנשואה ה"ק לה אחריך ליקני בעל לא ליקני יע"ש ועיין בהר"ן שם. וא"כ ממילא תו נמי ל"ק כלל קושיית הרב דברי אמת ז"ל דהכא כיון דאמ' לה ואחריך לפלוני הרי בשיורו הזה להורות נתן דמתנתו לה הוא דוקא לה ולא יהיה רשות בו להבעל דאם יהיה לבעלה רשות בהם א"כ מאי אהני בשיורו ששייר במאמרו ואחריך לפלוני הא מה שקנתה אשה קנה בעלה דיד עבד כיד רבו ויד אשה כיד בעלה וא"כ כיון שע"י קנייתה זכה הבעל אפילו שתמות איך יזכה אחריה האחריך. אלא מבואר במאי דקאמ' ואחריך לפלוני שהוא נותן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו והיינו דקאמר ואחריך לפלוני דהיינו שאחריך יקנה ולא בעליך שאין לבעלך רשות בהם ולכן לא קנה הבעל רק בפירות. שוב ראיתי להרב מח"א ז"ל בנמוקיו על הרמב"ם סוף הל' זכיה ומתנה שכתב שהריטב"א ז"ל הביא ראיה מהך סוגיא דס"פ מי שהיה נשוי דאין יד אשה כיד בעלה. ומאוד אני תמה על הרב דברי אמת והרב שער המלך ז"ל שלא זכרו כי כבר הביא ראיה זו הריטב"א ז"ל והרב מח"א ז"ל שם כתב וז"ל בעל שויוהו רבנן כלוקח מחיים כדאמרו פי"ן דמה"ט אם מכרה האשה הבעל מוציא מיד הלקוחו' וכשאמר לנשואה ואחריך יקנה לא קנה הבעל הגוף ולא הוי לוקח אלא הפירות בלבד יש לבעל דמה שקנתה אשה קנה הבעל לפירות ואין תנאי כזה מועיל וכמ"ש בפ"ג ודלא כהריטב"א ז"ל שכתב כאן שיש ראיה לומר דאין יד אשה כיד בעלה א"ד ז"ל יע"ש.