גזע ישי תכה

קדש את השם ואם היה בעשרה מישראל ה"ז קדש את ה' ברבים ואמאי כת' הר"ב לח"מ דמשום ונקדשתי ליכא אלא בעשרה. ואם מפרש הרב להני מילי דכתב הרמב"ם דה"ז קדש את ה' דלאו למימרא דקיים עשה דונקדשתי דונקדשתי ליכא אלא ברבים א"כ גם מאי דכתב בעבר ולא נהרג דה"ז חלל את השם וכו' הכי מתפרש. ולע"ד נר' דכל בפחות מעשרה ליכא לא משום עשה דונקדשתי ולא משום ל"ת דולא תחללו. וכמו שמוכח ממ"ש הרמב"ם בסוף דבריו ואם היה בעשרה מישראל ה"ז חלל את השם ברבים ובטל מ"ע שהוא קדוש השם ועבר על מצות ל"ת דחלול השם. דרצ"ל דבפחות מי' אף דאיכא משום קדוש ה' וחלול השם מ"מ משום בטול בטול מ"ע דקדו' ה' ועבירת ל"ת דחלול השם דל"ת זה דולא תחללו ליכא דקרא כתיב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו דלא יחללו שם קדשו ברבים אבל יקדישוהו ברבים דסיומא דקרא דבתוך בני ישראל אתרוייהו קאי או לא תחללו דברישא ואונקדשתי דסמיך ליה ולכן ליכא לא משום ונקדשתי ולא משום לאו זה דולא תחללו אלא בעבר בפרהסיא בפני י' מישראל

ובחפושי בספרן של צדיקים ראשונים ואת האחרונים מצאתי להריב"ש ז"ל בתשו' סי' ד' שמבואר בדבריו כדכתיבנא שכתב וז"ל ואע"פ שבאותן עבירו' שהדין נותן בהם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגומ' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישר' לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי וכו' עכ"ד ז"ל וכ"כ עוד בסימן י"א ובסי' קע"א יע"ש. אשר מבואר יוצא מדברי הריב"ש ז"ל דכל דלא הוי בפני עשרה ליכ' לא משום עשה דונקדשתי ולא משום לאו זה דולא תחללו. וא"כ ע"כ דהוא מפרש דברי הרמב"ם ז"ל כדכתיבנא והכי מוכחין דברי הרמב"ם ז"ל ודלא כהרב לק"מ ז"ל. ותו לא מידי

ש"ח יש שאלה להקדש. כתב הרשב"ש ז"ל בתשו' סי' שס"א יראה לי דאע"ג דקי"ל יש שאלה להקדש היינו דוקא קודם שהגיעו ליד הגזבר אבל כיון שהגיעו ליד הגזבר אינה יכולה לישאל עליו א"ד ז"ל בקצור יע"ש. וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין לד"ח ע"ב ד"ה הא דאמר ר"ן וכו' וז"ל ועוד דלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לומר שיהא כמסור ממש ליד גזבר ההקדש שא"כ לא מצינו שאלה בהקדש שאין שאלה אחר מסירה כדאמרי' בנדרים שאין שאלה בתרומה ביד כהן ולא אמרו כמסירה להדיוט אלא לענין קניה שאם הקדיש שור אפילו שהוא בסוף העולם קנה ההקדש ובהדיוט עד שימשוך א"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ בתשו' הביאה הר"ב אשכנזי בתשו' סי' י"ט ד"ן ומן התימא על הרשב"ש ז"ל שכתב דבר זה מדעת עצמו והכי אמר מר יראה לי וכו' ואיך לא זכר שר דכ"כ הרשב"א ז"ל. ועיין מ"ש הרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' רנ"ה סק"ה ד"ה ואין להקשות וכו' על דברי הרשב"א זל הנז'. ועמ"ש בשו"ת בית יהודה חי"ד ססי' ו'

ש"ט יבום קודם לחליצה. יש להסתפק אם הא דמצות יבום קודם למצות חליצה הוא מדאורייתא. או דילמא ד"ת אין למצות יבום דין קדימה למצות חליצה ומאי דאמרו דמצות יבום קודם היינו מדרבנן. ולכאורה היה נראה דאין קדימה זו אלא מדרבנן מדחזינן דהיו מטלטלין אותה כפי הזמן וחזרו לומר מצות חליצה קודמת. וכן מצאתי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' נ"ו שכתב כן בפירוש שקדימה זו לאו דאורייתא היא אלא מדרבנן ולפיכך היו מטלטלין אותה כפי הזמן וחזרו לומר מצות חליצה קודמת א"ד ז"ל יע"ש

האמנם לפענ"ד הדבר ברור דקדימה זו מדאורייתא היא. ואמינא לה מהא דאמרינן בפרק הבע"י דף ך' עלה דתנן התם כ"ג חולץ ואינו מיבם ופרכי' עלה קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ול"ש מן הנשואין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת היא וכו' אלא מן האירוסין ליתי עשה דיבמ' יבא עליה וידחה ל"ת דאלמנ' לכ"ג ומשנינן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה יע"ש והכי אמרי' נמי בסנהדרין פרק כ"ג יע"ש. והשתא איכא לאקשויי דאנן קי"ל כהא דאמר ר"ל דכל מקום שאתה יכול לקיים את שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת. וא"כ ה"נ הכא הא יכול לקיים את שניהם דהא אפשר בחליצה וכדאמר התם הש"ס לר"ל. אלא ע"כ לומר דהכא נמי לא אפשר לקיים את שניהם חשיב משום דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא וכ"כ להדיא הרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' אלף קפ"ד בטעמא דהך סוגיא יע"ש. והם דברים מוכרחים. וא"כ מינה ממילא אתה למר דהא דאמרו דמצות יבום קודם למצות חליצה היינו דבר תורה והיינו משום דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא וזה ברור. ובכן תמהני טובא על הרדב"ז ז"ל דכתב בפשיטות דקידמה זו לאו דאורייתא היא אלא מדרבנן. היפך המוכח מהני סוגיא דפרק הבע"י ופרק. כ"ג דסנהדרין כנז'. ומאי