גזע ישי תכב

והילכך שפיר מייתי רבינא ראיה מהך דעדי זוממין דאזלינן בתר רובא

איברא דראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין דנ"ו ע"ב עלה דטיטוש שניקר במוחו ז' שנים שכתב וז"ל ויש מי שכת' דהוא בדוק אצלו דנקב קרום של מוח באדם אינו טריפ' ומולי' ומשביח ואין כל י"ח טריפות שבבהמה באדם אלא יש מהן א"ד ז"ל יע"ש. ומדכת' כהאי לישנא ומולי' ומשביח וכו' משמע דגם זכר טריפה אינו מוליד רק שבמין אדם נקב קרום של מוח לאו טריפה הוא ומוליד דודאי לישנא דמוליד אזכר משמע שהזכר הוא מוליד דאילו בנקבה לא יאמר מוליד רק יולד' ויש לדחות דמוליד לאו אזכר קאמר אלא על מין אדם ולעולם על נקיבה קאמר

רצ"ט טביעת עינא. צורבא מרבנן אית ליה טביע' עינא כדאיתא בגיטין דז"ך. וכתבו שם התוס' דעם הארץ נמי ידע בטביעת עינא ע"ש. ונסתפק הרב בני דוד בקונט' עגונא ד"י ע"ב סי' ר"ך אי אמרינן נמי באשה דאית לה טביע' עינא דאע"ג דכתבו התוס' דגם עם הארץ אית ליה טביעת עינא אפשר דאשה גריעה מע"ה יע"ש והרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' קהלת יעקב דף ר' ע"ג הביא להאי ספיקא דהרב בני דוד ז"ל וכתב ולעד"ן אין מקו' לספק בזה דהא בפ' גיד הנשה דצ"ו אמרינן דט"ע עדיף. מסימן דאלת"ה היאך סומא מות' באשתו ובני אדם מותרין בנשותיהם בלילה אלא בט"ע דקלא וע"כ ה"ה נמי דאמרינן אשה סומא היאך מותרת בבעלה וגם נשים היאך מותרות בבעליהן בלילה וע"כ בטביע' עינא דקלא עכ"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחרי המחילה רבה דאין פשיטתו להאי ספיקא דהרב ב"ד ז"ל מההיא דפ' ג"ה פשיטות כלל דאיכא למימר דהא דאשה סומא מותרת בבעלה ונשים בבעליהן בלילה לאו משום טביעת עינא דאתתא בלחוד אלא משום טביעות עינא דהבעל נמי דמכיר בקלא דידה בלילה והוא אומר לה דהוא בעלה והיא אשתו וכן כשהיא סומא הרי הבעל מודיע דהוא בעלה וכיון שהבעל אומר לה דהוא בעלה והיא גם היא מכירו בטביעת עינא בכה"ג שפיר מהניא לה ט"ע בהצטרפות עדות הבעל דהוא בעלה דחזקה ודאי דלא משקר לעבור על התורה. אמנם היכא דליכ' רק טביעת עינא בלחוד דלית מאן דידע ליה רק האי איתתא בט"ע. אפשר דאשה גריעה מע"ה וכדמספקא ליה להרב בני דוד ז"ל. ואדרב' אפש' להוכיח מהך סוגיא דפרק ג"ה כל בתר איפכא דאוכח מינה הרב מהר"י אלגאזי ממאי דמייתינן ראיה דט"ע עדיף מסימן ממה שבני אדם מותרין בנשותיהן בלילה. והשתא איכא לאקשויי דמאי ראיה היא זו שאני הא דבני אדם מותרי' בנשותיהן בלילה דאיכא ט"ע דתרי ט"ע דהאי' באשתו וט"ע דהאשה בבעלה וכן נמי בסומא איכא האש' שהיא אומרת לבעלה דהיא אשתו ולהכי מהני ט"ע אבל בעלמא דליכא רק ט"ע דחד בלתי שום דבר אחר אכתי מנ"ל דיהא עדיף מסימן. וכדי לתרץ זה צ"ל דט"ע דאיתת' לא חשיב למידי דלית לה לאתת' ט"ע כלל ואין ההיתר רק משו' ט"ע דהבעל בלבד. וא"כ הרי איכא לאוכחי מהאי סוגיא דאיתתא לית לה ט"ע כל בתר איפכא דמוכח מינה הרב ז"ל. ומיהו גם זה יש לדחות. אמנם מדברי הריטב"א ז"ל הביא דבריו הרב בס' אסיפת זקנים לב"מ לריש די"ט ע"א דמ"ט סע"א מן הספ' מפורש יוצא להדיא דה"ה אשה דאית לה ט"ע ונאמנ' בטביעת עינא ואכתוב דבריו בסימן שאחר זה

ש' טביעת עינא. אע"ג דטביעת עינ' עדיף מסימן כדאיתא פרק כל הבשר מ"מ לא מהדרינן אבדתא בטביע' עינ' אלא לצורב' מרבנן דוקא אבל לאיניש דעלמ' חיישי' דילמא משקר שאומר שמכירו בט"ע ואינו מכירו. הילכך אע"ג דבאיסורי כל חד וחד נאמן על עצמו בט"ע ובזה כל אדם מותר באשתו בלילה כדאית' התם זהו בדב' שלו וברשותו אבל במה שהוא בידינו אין להאמין אלא צורב' מרבנן דוקא הא אלו הבעל עצמו או האשה או השלי' מצאה גיטה ומכירו בט"ע ונטלו הרי הוא כשר. כ"כ הריטב"א ז"ל הביאו הר"ב בס' א"ז פ"ק דב"מ לדי"ט

ש"א טענינן ליתמי כל מאי דהוה מצי אבוהון למטען. נסתפק הר' הגדול מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ט' היכא שאין ליורשים חזקה בגופו של דבר כגון שראובן הפקי' אצל שמעון בעדים דבר המסויים ומת שמעון אע"ג דאי הוה קיים שמעון וטעין חזרתי ולקחתי ממנו היה נאמן במיגו דאי בעי אמר החזרתי או נאנסו. לגבי יתמי לא טענינן להו הכי כיון שאין להם חזק' בגוף המטלטלין שהרי אנו יודעי' שבתור' פקדון באו ליד מורישן וכדאמרינן בפ' חזקת גבי אומן אי בעד אחד אמאי יש לו חזקה אלא דהכא נאמן היה מורישם בטענה זו מטעם מגו וכיון שכן אנן לא טענינן להו הכי א"ד ז"ל יע"ש. ודבריו תמוהים דלהדיא כתב הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סי' ס"ה דטענינן ליתמי אף בכה"ג שאין ליורשים חזקה בגופו של דבר ואפי' בפקדון בשטר