גזע ישי תכ

בכביצה דמבואר דגם בבשר קדש דוקא בכביצה דהא פגול ונותר קדש הן והאוכלן במעילה. ובמנחו' דנ"ד ע"א ודק"ב אמרי' נותר עפרא בעלמא הוא אמאי מטמא טומא' אוכלין ומשני בחיבת הקדש יע"ש הרי דגם בנותר איתיה להא דחבת דקדש ואפ"ה מבואר בפסחים דמטמא טומאת אוכלין בכביצה

רצ"ח טריפה אינה חיה זב חדש ואינה יולדת ולכן קי"ל דכל ספק טריפה עד ששהתה י"ב חדש ובנקבה עד שתתעבר ותלד כשיר' כמו שפסקו הטור כיו"ד סי' ז"ן והש"ע שם והרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שחיטה דין א' יע"ש

ונסתפק הרב פר"ח ז"ל בתשו' שבסוף קונ' מים חיים סי' ב' אי אמרינן הכי גם בזכר טריפה דאינו מוליד או"ד טריפה זכר מוליד. ופשיט לה ממ"ש בגיטין דמ"ג איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנ"ל אמ' רב אדא בר אהב' בשעשאו. טריפה ומאי יורשיו נפשיה ואם איתא דטריפה מוליד אמאי הוצרך לדחוקי ולומ' מאי יורשיו נפשיה ואמאי לא קאמר דיורשיו כפשטיה דהיינו ששחררו ונשא אשה אח"כ אלא ודאי משמע דטריפה אינו מוליד א"ד ז"ל יע"ש. והרב באר יעקב ז"ל בי"ד סי' ז"ן דמ"ו ע"ג כתב דאין ראיית הרב פר"ח ז"ל ראיה מוכרחת דא"כ היה קשה אברייתא למה שנה ביורשיו כיון דלא אתא אלא לאשמועינן דמשלם ח"כ לו וח"ק לרבו הו"ל להברייתא למיתני רבות' יתירה דמשלם ח"כ לדידיה ולמה ליה כלל לשנות ליורשיו אע"כ דהמית ממש איירי והוצרך למיתני יורשיו דוקא לזה קאמר הש"ס דבאמת הפירו' מאי יורשיו לנפשיה ר"ל לדידיה תני הבריית' ולא ליורשיו ועוד דא"כ חסר זה מהבריי' דהו"ל למתני ושחררו ונשא אשה והוליד וע"כ יהא צריך להגיה בחסורי מחסר א"כ עדיפי קאמר מאי יורשיו לנפשו והמק' דפריך שם והא יורשיו קתני קאי אדברי המתרץ דמשני מאי יורשיו לנפשיה וכ"ת למה באמת לא משני עלה חסורי מחסרא כנ"ל י"ל כיון דבלא"ה מקשה דליכא כופר אלא כשהמית מש"ה לא נחית לאוקומי בחסורי מחסרא ודוק היטב בגמ' ותמצא שנכון הוא א"ד ז"ל יע"ש. גם הרב שער המלך ז"ל פי"א מה' שחיטה דקמ"ז ע"ד בתחלה כך חשב לדחות ראיית הרפ"ח ז"ל הנז' אבל אח"כ לקמן דקמ"ח ע"א הדר ביה וכת' וז"ל שוב ראיתי שמ"ש. לדחות ראיית הפר"ח ז"ל טעות היא בידי שראיית הפר"ח ז"ל נראה נכונה על אופן זה דניהי דרב אדא בר אהבה ע"כ הוצרך לומר מאי יורשיו נפשי' כמ"ש מ"מ רבא דפריך עלה וקאמר ב' תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועו' כופר הוא ואמר ר"ל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אמאי נייד רבא מהך אוקמתא דר"א דהשתא לדידיה ניחא דהוצרך תנא למתנייה דוקא יורשיו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מית' אלא מוכרח דטריפ' אינו מוליד הן אמת שמריהוט לשונו של הפר"ח ז"ל משמע שעיקר ראייתו מאוקמתא דרב אדא גופיה ואפשר שהרב ז"ל מרוב מבינתו סמך על המבין וקצר בלשונו א"ד ז"ל יע"ש ועמ"ש הרב באר יעקב ז"ל ועוד דא"כ חסר זה מן הבריי' דהו"ל למתני ושחררו וכו' דיש לדחו' בזה גם ראיית הרב שעה"מ ז"ל מהא דרבא די"ל דה"ט דנייד רבא מאוקמתא דרב אדא משום דא"כ ע"כ צ"ל דחסורי מחסרא. איברא דהרב באר יעקב ז"ל סיים והמקשה דפריך שם והא יורשיו קתני קאי אדברי המתרץ וכו' וכ"ת למה באמת לא משני עלה חסורי מחסרא כנ"ל י"ל כיון דבלא"ה מקשה דליכא כופר אלא כשהמיתו. וכו'. ודבריו אלו תמוהים טובא דאדרב' לרבא דאמר דאינו משתלם כופר אלא לאחר מיתה אתי שעיר טפי וכמ"ש הר' שע"ה ז"ל וא"כ אמאי נייד מאוקמתא דר"א ועיין במחזיק ברכה יו"ד סי' ז"ן. ולע"ד בהך ברייתא כיון דתני ליורשיו אי אמרינן דחציו עבד וחציו בן חורין אין קדושיו קדושין לא הוי חסורי מחסרא דלא הוצרך התנא להאריך ולמיתני ושחררו דזה מובן ממאי דתני ליורשיו דכיון דחציו עבד וכו' יורשין מנ"ל ומזה מובן מאליו דהיינו ששחררו ולכן לא הוצרך התנא לאומרו שדרכו לקצר ובכן הדרא ראיית הרב לדוכתא מהא דרבא וכמ"ש הרב שעה"מ ז"ל. אמנם נראה דאכתי יש לדחות ראיית הרב פר"ח ז"ל והיה בהניח הנחה סוברת דמדקתני נותן חצי קנס לרבו ע"כ דמיירי שעמ' בדין קודם שנשתחרר דאי לאחר שנשתחרר כיון דאין העבד זוכה בקנס עד לאחר שעמד בדין א"כ י"ל דכיון דבשעה שנתחייב בעל השור בהקנס להעבד הוה לאחר שנשתחרר תו ליכא שום זכות לרבו בקנס. וכיון שכן דשעת חיוב הקנס והכופר הוה קודם השחרו' אמאי קתני ונותן חצי כופר ליורשיו הא כיון דע"כ דבשעת נתינת הקנס דנותן המתחייב לרבו עדיין עבד חי הוא הו"ל למימר ונותן ח"כ לעבד. וכ"ש לרבא דסבי"ל דאין כופר משתלם אלא לאחר מיתה א"כ אין העמדתם בדין אלא לאחר מיתת העבד