גזע ישי תטו

בעלמא נקטא הכא ולאשמועי' אגב גררה לענין מלקות שהוא לוקה עליה אפילו בהעראה או בביאה שלא כדרכה וכדפר"י ז"ל ויש שאין גורסין ממזרת ונתינה מהטעם דכתיבנא ע"כ יע"ש. גם הרשב"א ז"ל בחידושיו והרמב"ן ז"ל שם כתבו דלא גרסי' ממזרת ונתינה לישראל דישראל בממזרת ונתינה מאי פסל וכו' יע"ש. והשתא אם איתא דחל שם זונה בפסולי קהל מאי כולי האי הא שפיר מתקיים הגרסא דממזרת ונתינה לישראל פסלה ונפקא מינה שאם בא עליה כהן אח"כ לוקה אף משום זונה אלא מוכח דפשיטא ליהו דאין שם זונה חל על פסולי קהל. ואולם ראה זה מצאתי להרב המאירי ז"ל ביבמות שם שכתב וז"ל ובספרים המדוייקים אין גורסין ממזרת ונתינה לישראל דמאי פסל בהו הרי פסולות הן לכהונה מחמת עצמן ויש גורסין כן ומפרשים בה ללקות עליה כהן אף משום זונה וכמו שפירשנו באחרון של קדושין שהזונה אצל כהן יש בו איסור מוסיף הואיל ושם זונה פוסל בישראל באשת איש ליאסר על בעלה בזנות א"ד ז"ל יע"ש: ועיין תוס' יבמות דע"ט ע"א סד"ה ונתינים ודוק ועיין עוד בתוס' פסחים דפ"ח ע"א סד"ה לישא שפחה וכו'

רפ"א זכין לאדם שלא בפניו. נסתפק הר"ב שער אפרים ז"ל סי' קל"ו אי אמרינן זכין לאדם שלא בפניו במקום שבא לחייב לאחרים בזכיה זו והביא מ"ש הטור בח"מ סי' פ"א בשם בעה"ת ראובן שאמר לשמעון חייב אתה מנה ללוי וכו' ושוב כתב דיש קצת להביא ראיה מפ"ק דקדושין יע"ש ראייתו דלדידי יש לדחות דעבד שאני משום דאית ליה גם כן צד זכות משא"כ היכא דליכא אלא צד חובה לאחרים כנדון הרב ז"ל שם. ע"ש

רפ"ב זכיה לקטן. נחלקו הראשונים בזכיית קטן אי אית ליה זכיה מדאורייתא ע"י אחרים או לא. וכתב הגאון פני יהושע ז"ל בקידושין דמ"ב דאפילו להסוברים דלית ליה זכיה לקטן אפי' ע"י אחרים. על ידי הבית דין שפיר יש לו זכיה ויכולין הב"ד לזכו' בשביל קטן ואפי' לחוב ע"מ לזכות. וכ"כ עוד הגאון הנז' בקונט' אחרון לקדושין לדמ"כ סי' נ"ד יע"ש שכת' דהיא סברא פשוטה דכ"ע יודו בכה"ג דיש לו זכיה להקטן. ועמ"ש עוד שם. מערכת אות החי"ת בס"ד

רפ"ג חביבה מצוה בשעתה. אין חבוב מצוה בשעת' אלא בזמן עיקר קיומה של המצוה אבל בזמן מכשירה של מצוה לא. כגון מנות אכילת מצה אין חבוב מצוה אלא בזמן קיומה דהיינו אכילת המצה לא זמן אפייתה. תדע דהא אנו אופין אותה אחר חצות בזמן הראוי לשחיטת הפסח אעפ"י שאין זמן אכילתה עד הלילה. כ"כ הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' תע"ז. ועיין בהגהות אשירי הלכות פסחים שכתב דג' מצות של מצוה נכון לאפותה בליל ט"ו דחביבה מצוה בשעתה וכ"כ הגה"מ פ"ו משם בעל הרקח ז"ל

רפ"ד חביבה מצוה בשעתה. אפילו להניח המצו' כדי שיעשנה למחר ויהיה בעשייתה או תרתי מצות משא"כ כשעוש' המצוה היום ליכא אלא חדא אפ"ה יעשנ' היום ולא יאחרנה עד למחר משום דחביבה מצות בשעתה. כן למדתי מהסוגיא דפסחים דק"ה ע"א דפרכינן התם עלה דמי שלא קדש בליל שבת הולך ומקדש כל היום מהא דתניא כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קדוש היום מפני שקדוש היום קודם לכבוד יום ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעביד ביה תרתי כלומר קדוש היום והוי נמי כבוד יום קצת. א"ל חביבה מצוה בשעתה יע"ש. הנה דאף דאם יניחה עד למחר עביד ביה תרתי מצות קדוש היום ומצות כבוד היום אפ"ה אומר עליו קדוש היום בלילה משום הא דחביבה מצוה בשעתה

רפ"ה חצי שיעור אסור מן התורה. נסתפקו האחרונים ז"ל אם גם במצות עשה איתא להאי דינא דחצי שיעור ונ"מ דאם אין לו אלא חצי זית מצה בליל פסח דחייב לאוכלו משום דגם חצי שיעור חייב בו מן התור'. או דילמא במצות עשה לא אמרי' חצי שיעור חייב בו מן התורה. עיין להרב מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דף שהאריך בזה ועיין להרב מהר"י חוץ ז"ל בס' חק"ל ח"א חא"ח

ולדידי הדבר מפור' יוצא מדברי הר"ב תה"ד ז"ל בפסקים וכתבים סי' נ"ב דבמצות עשה לא אמרינן חצי שיעור חייב בו מן התורה שכתב שם דחתיכות של אתרוג שנצטמקו ועמדו על פחות משיעור ודאי אסור דכל פחות משיעור כאילו אינו הוא וא"צ ראיה א"ד ז"ל יע"ש. הנה דפשיטא ליה להרב ז"ל דלא אמרינן ח"ש חייב מן