גזע ישי תיג

כאן ת"ל תקעו בח' שופר איזהו חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה וקאמר רחמנא שופר וכו' הנה דמהאי קרא משמע בהדיא דלא בעי בר"ה חצוצרות א"כ מוכרח לומר דקרא דכתיב בחצוצרות כו' הריעו לפני המלך ה' היינו דוקא במקדש דאל"כ סתרי קראי אהדדי ולכן דרשו לפני המלך ה' דהכא דוקא ודהתם לאו דוקא דכיון שהוא חייב לבער למה ימנע מלהתודות כמ"ש מרן ז"ל התם דאין איסור להתודות משא"כ הכא דאם תקע בחצוצרות ושופר בגבולין יעבור על בל תוסיף כיון דקרא שופר לבדו כתיב א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחרי המחילה רבה דאין ישובו נכון כלל דמאי דאמרי' התם דכתיב תקעו בחדש שופר לאפוקי חצוצרות אין מקרא זה סותר להאי קרא דבחציצרות וקול שופר וכו' כי היכי דנאמר מפני כך דלפני המלך ה' הוא בדוקא די"ל שפיר דלאו דוקא הוא ובכל מקום הוא לפני. המלך ה' כלפני ה' דגבי ודוי מעשר אלא דלהכי איצטריך קרא דתקעו בח' שופר לאשמועי' דבעינן שופר ולא סגי בחצוצרות כבמדבר ושהשופר עיקר ולא החצוצרות דאי מקרא דבחצוררות וקול שופר לא שמעינן איזהו עיקר אם השופר וצריך להאריך בשופר ולקצר בחצוצרות. או החצוצרות עיקר או שניהם שוין להכי כתיב קרא אחרינא תקעו בח' שופר ללמדנו שהשופר עיקר וגילה קרא דתקעו בח' שופר אהאי קרא דבחצוצרות וקול שופר דמצות היום בשופר ולכן השופר באמצע ושתי חצוצרות מן הצדדין כדתנן בדף כ"ו ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה רבי יהודה וכו' ולעולם דבין במקדש ובין בגבולין בעינן שופר וחצוצרו' אע"ג דכתי' לפני המלך ה' דבכל מקום הוי לפני המלך ה'. ולדידי חזי לי ליישב קושיא זו דהא התם גבי ודוי מעשר נמי דרשינן לפני ה' במקדש כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ו' וז"ל ומצותו במקדש שנאמר לפני ה' ואם התודה בכל מקום יצא. הרי דגם התם לפני ה' דוקא הוא לענין עיקר קיום מצותו אלא דלענין בדיעבד או שאין מקדש אם מתודה יצא ומצוה נמי רמיא עליה להתודות כיון דבכל מקום הוי לפני ה' והכי נמי י"ל דהוה גבי מצות שופר בר"ה דאם דיעבד עביד גם בחצוצרות בגבולין שפיר יצא י"ח אלא דאין צורך לחצוצרות רק במקדש אבל בגבולין אין צורך לחצוצרות אבל אם עבר ותקע גם בגבולין בחצוצרות נמי לא אבד מפני כך מצות שופר מפני מה דכתיב לפני המלך ה' דלענין אם בדיעבד תקע בחצוצרות בגבולין גם שם הוי לפני המלך ה' כמו גבי ודוי מעשר. אלא דלגבי שופר בר"ה ליכא שום חיוב מצוה בחצוצרות אלא במקדש ולא בגבולין. שוב ראיתי מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תענית הלכה ד' ומד"ס להתענות ע"כ צרה שתבא וכו' ומריעין בחצוצרות בלבד ואם היה במקדש מריעין בחצוצרו' ובשופר וכו' ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' יע"ש. הרי דלא בר"ה בלבד הוא דאין תוקעין בשניהם בשופר ובחצוצרות אלא במקדש ולא בגבולין אלא גם במריע בשאר ימות השנה על צרה הדין כך מהאי קרא דבחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. וא"כ גם מדברי הרמב"ם ז"ל אלו נסתר ישוב הרב מהר"מ אמאריליו ז"ל כמובן. אלא שגם מ"ש בעניותין ליישב אינו נכון כל כך ועדיין צריך ישוב: מערכת אות הזיי"ן בס"ד

רע"ח זה יכול וזה יכול ועשאוהו שניהם בשבת שניהם פטורים. כדתנן בשבת דצ"ג ע"ב המוצי' ככר לרה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין וילפינן לה מקרא דכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה כדאית' התם בש"ס. וכתב הגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' פ"ב דאע"ג דפטור אפשר דאפילו איסור דאוריית' נמי איכא והרי הוא בכלל כל מלאכה לא תעשו מידי דהוה אחצי שיעור דאסור מה"ת ואין לוקין עליה יע"ש. ודבריו תמוהי' בעיני דלהדיא מבואר בדברי רש"י ז"ל בשבת דקנ"ג ע"ב ד"ה כל שבגופו חייב חטאת וכו' דזה יכול וזה יכול ועשאוהו שנים אינו אסו 'אלא מדרבנן יע"ש דלא כהגאון חכם צבי ז"ל. וכ"כ הרב מהריט"א ל בספרו הבהיר שמחת יו"ט דר"ח סע"ב דאסור מדרבנן

רע"ט זה יכול וזה יכול ועשו שניהם מלאכה בשבת שניהם פטורין כדתנן בשבת דצ"ג ע"ב המוציא ככר לרה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין וילפינן לה מקרא דכתיב בעשותה העוש' את כולה ולא העושה את מקצתה כדאיתא התם בש"ס

נסתפק הרב מהריט"א ז"ל בספרו הבהיר שמחת יו"ט דר"ט ע"א בדין זה דשנים שעשו מלאכה ז"י וז"י דפטורים אם הוא דוקא כששניהם בני חיובא נינהו אבל אם האחד נכרי או קטן דלאו בני עונשין נינהו מי אמרינן דפטור נמי דבר חיובא כיון דבלאו הכי היתה המלאכה נעשית ע"י השני או"ד לא מיעט קרא