גזע ישי תי

לגמרי. כ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין לדע"ב מהירושלמי וכ"כ עוד בתשו' סי' תקס"ג. וראיתי להרב מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דנ"ד ריש ע"ג שהביא דברי הרשב"א ז"ל אלו וכתב דטעמו דכיון דעיקר דין הפקר משמיטה ילפינן לה בעינן דומיא דשמיטה ממש דהוא הפקר גמור וכו' עד וא"כ ה"ה במפקיר פירות בלבד ושייר הגוף לבעלים לא הוין הפקר א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד דברי הרב ז"ל אלו תמוהים דהא ממקום שבא דהוא מדין שמיטה משם אתה למד למוד מפורש דכי הפקיר הפירות ושייר הגוף לעצמו שפיר דמי והוי הפקר לפירות והגוף לבעלים דהא הפקר דשמיטה נמי הכי הוה דהפירות בלבד הם הפקר אבל גוף השדה הוא לבעלים וכדתנן בנדרים דמ"ב ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטעות ועיין שם ברע"ב שפי' וז"ל ובשביעי' לא ירד לתוך שדהו אע"ג דפירות שביעית רחמנא אפקרינהו גוף הקרקע לא אפקרה רחמנא וכו' יע"ש. וכן מבואר יוצא מהש"ס שם דפרכינן התם מ"ש דאוכל מן הנוטעות דפירי דהפקרא נינהו ארעא נמי אפקרה אמר עולא בעומדין אילנות על הגבולין ר"ש ן' אליקים אמר גזרה שמא ישהא בעמידה ע"ש ברש"י והר"ן ז"ל אשר מבואר יוצא להדיא דגוף הקרקע בשביעי' לאו הפקר הוא אלא של הבעלים אלא שלצורך הפירות גם הקרקע הפקר בשע' לקיטתן דוקא ואם עומדין אילנות על הגבולין שיכול ללקט מבחוץ בלי שיצטרך ליכנס לתוך השדה אין השדה הפקר כלל אפילו לשעת לקיטת הפירות רק הפירות בלבד הן הפקר והגוף לבעלים. ואיך כתב הרב מהריט"א ע"ד הרשב"א דה"ה במפקיר הפירות בלבד ושייר הגוף לעצמו לא הוי הפקר מטעם דבעינן דומיא דשמיטה והלא בשמיטה הפקרו הכי הוה דהפירות אפקרה רחמנא והגוף של הבעלים. סוף דבר שדברי הרב מהריט"א ז"ל נפלאו ממני

רס"ט הפקר. אין הפקר אלא אם כן מפקירו לכל העולם לעניים ולעשירי' כשמיט' כב"ה בפ"ב דפאה דקי"ל כ כוותייהו. ולכן המפקיר לכל העולם חוץ מאדם א' אין הפקרו הפקר כדאיתא בפרק אלו מציאות ד"ל ע"ב יע"ש

והנה הרא"ה ז"ל הובאו דבריו בשיט' מקובצ' לכתובות פרק אע"פ דכ"ג סע"ב מן הס' כתב וז"ל ושמעינן מינה שיכול אדם להפקיע משכונא שמשכן לחבירו בקונם וכו' אבל נראין דבריהם שב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין לאחרים ונותנין לזה ואם אסר נכסיו לכל העול' ב"ד כופין אותו להפקיר נכסיו על תנאי שלא יוכל זה לזכות בהן אלא בחובו ומיד שהפקיר נכסיו חל שעבודו של זה עליהן דבתר דפקע איסורייהו חל שעבודא דהיאך עלייהו למפרע ואם הן שני לווין הראשון קודם וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ותמהני איך הוי הפקרו בכה"ג הפקר כלל כיון שהוא מתנה שבעל חובו לא יזכה בו אלא בחובו דנמצ' הוה ליה מפקיר נכסיו לכל העולם חוץ מבעל חובו ואנן קי"ל דהמפקיר לכל העולם חוץ מאדם אחד אין הפקרו הפקר

ע"ר הפקר. הא דקי"ל דאין הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים. היינו בהפקירו לכל העניים ולא לעשירים שאז שום עני לא יוכל לזכות בו. אבל במפקיר זכותו נגד אחד או שנים לנוכח מהני שהם יכולים לזכות בו. כ"כ הגאון מהרי"ח לנדא בספרו הנחמ' נודע ביהודה מהדורא תניינא ח"א חי"ד סי' קנ"ד יע"ש שהביא ראיה לסברתו מדברי הרב מג"א ז"ל סי' תמ"ח ומהש"ס דנדרי' ואין ראייתו מהש"ס מוכרח' ולדידי יש עוד להביא ראיה לדבריו ממ"ש רשב"ם ז"ל בב"ב דקל"ג סע"ב ד"ה במקלו וכו' שכתב שם בכלל דבריו ח"ל והוי כמי שמפקיר לך נכסיו ע"מ שלא יהנו בהם בניו וכו' יע"ש. דאיכא לאקשויי לכאור' איך שייך הפקר בכה"ג דהוה הפקר לאדם אחד ולא לכל העולם. אלא מוכח דכל שמפקיר לא' לנוכח שפיר דמי ומהני הפקרו שיזכה בו זה שהפקירו לו

רע"א הפקר על ידי שליח לאו הפקר הוא. כ"כ הר"ן ז"ל בפ"ק דפסחים דאם אמר אדם לחבירו הפקיר אתה את נכסי אין בכך כלום ע"כ יע"ש. וכתב מרן בב"י א"ח ס"ס תל"ד דטעמ' דבהפקר לא מהני שליחו' משום דהפק' יש לו דין נדר וכדמוכח בפ"ק דנדרי' וכדכתב הרמב"ם בה' נדרים וכיון דדין נדר יש לו משו"ה לא מהני ביה שליחות שהאומר לחבירו קבל עליך נדר זה בשליחותי שאהא אסור בו אינו כלום א"ד ז"ל יע"ש. וראיתי להרב מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דכ"א סע"ד שכתב דלפ"ז אין תנ מועיל בהפקר דאם הפקיר או הקדיש על תנאי כ"וכ התנאי בטל והמעשה קיים דהא קי"ל דכל תנאי שהמעשה א"א לקיימו ע"י שליח התנאי בטל כדאמרינן לענין חליצה וכתב דלענין הפקר כעת לא מצא גילוי אי מהני ביה תנאה או לא ואמרי' בירושלמי פר' מי שאחזו והביאו הרשב"א בחי' שם