גזע ישי תו

וצרוף עם תיבה אחרת כגון ובעשור לחדש דתיבת ובעשור בלבדה ודאי אין לה שום משמעות כלל כי היא תיבה שקורא תיבה אחרת עמה. אמנם אם היא תיבה שיש לו משמעות בפני עצמה כגון עשרה או עשרים שהיא תיבה שמשמעותה בפני עצמה למספר עשרים או עשרה וכן כל תיבה כיוצא באלו שיש לה משמעות בפני עצמה בלתי צורך לצרוף תיבה אחרת גם הרב מהר"י ליווא ז"ל מודה דאסור לקרות תיבה כזו שלא מן הכתב ועל תיבה כזו הוא שכתב הרמב"ם דאפי' תיבה אחת אסור. כן נראה לע"ד ברור. ותו לא מידי

רנ"ז דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. הני מילי כשהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל גיגית מלאה ענבים שבועטין בשבת ויש בגיגית יין צלול שיוצא מעט מותר דכל יין היוצא בשבת מן הענבים מתבטל ברוב המשקין של היתר שכבר יצאו ולא דמי לדבר שיש לו מתירין כיון דהני לא נכרו מעולם אלא מעט מעט שיוצא מאתמול ומתערב עם המשקין של היתר שיצאו מאתמול. כ"כ הטור ז"ל בא"ח סי' ש"ך בשם בעה"ת וכ"כ המרדכי. והנה הרב שער המלך ז"ל בה' יו"ט דנ"ט הקשה ע"ד הבעה"ת והמרדכי הנז' מהא דגרסי' בפ' הנודר מן הירק דנ"ח תניא אר"ש כל דשיל"מ כגון טבל וכו' לא נתנו בו חכמים שיעור וכו' והלא שביעית אין לו מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעו' דתנן השביעית אוסרת בכ"ש במינה א"ל אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט. ופי' רש"י והר"ן שם שאם תנטל בצל ששית ונטעו בז' והוסיפה כ"ש אותו כ"ש מבטל את העיקר ומחייב בביעור וה"ט משום דהו"ל דבר שיל"מ כיון דבידו לאוכלו קודם הביעור כמבואר שם. וא"כ כפי דעת הבעה"ת קשה דה"נ הרי לא הוכר האיסור אלא מעט שיוצא ומתגדל הוא מתער' עם ההיתר וא"כ היכי אמרינן דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל. וכן קשה ממ"ש התוס' במרובה דס"ט ד"ה כל הנלקט בס"ד וז"ל ועוד דמה שגידל בטלי ברוב ואע"ג דדשיל"מ וכו' מ"מ מדאוריית' בטל עכ"ל. ושמא י"ל דע"כ לא כתב הר' בעה"ת אלא דוקא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא מודה שהרי המרדכי כתב ע"ז וז"ל ואפילו עצים שנשרו מן הדקל וכו' וא"כ איכא למימ' דהבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינן התם בפ"ק דמכילתין מטעמ' דמקלי קלי איסורא אלא באיסור מוקצה דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא. אך קשה ממ"ש מור"ם ז"ל בסי' שי"ח ס"ב וז"ל ואם קצץ כלי מן המחוב' לחולה בשבת אפי' היה חולה מבע"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצ' ע"כ והשתא קשה שהרי מה שגדל בטל ברוב ואי משום דהוי דשיל"מ הא כל שלא הוברר האיסור מתחילה שרי ועיין במג"א סק"ח אם לא שנאמר דגדולים חשיבי כאיסור נכר כיון שתמיד הן גדלין ועומדין ומתרבים על העיקר א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד דהאי כללא דהר"ב התרו' אתמר אף באיסור דאוריי' כמו שמוכח סתמיות דבריו וכן מוכח נמי מדברי מור"ם ז"ל ביו"ד סס"י ק"ב שכתב שם וז"ל כל איסור שלא היה נכר קודם שנתערב הוי בטל אף שהוא דשיל"מ ע"כ יע"ש. הרי דמור"ם ז"ל כללא כליל לן ואמר כל איסור וכו' אשר בדבריו אלו להורות נתן דל"ש ליה בזה בין איסור דאוריית' לאיסור דרבנן ומאי דקשיא ליה להרב שעה"מ ז"ל מהסוגיא דפרק הנודר. לענ"ד לק"מ שהרי כתב הרא"ש ז"ל שם לעיל בפי' הברייתא דקא מבעי התם בצל שעקרו בז' ונטעו בח' ורבו גידוליו על עיקרו והכי קמבעיא ליה גידוליו היתר ועיקרו אסור כיון דרבו גידוליו מעיקרו אותן גידולין היתר מעלין את האיסור או לא. ופי' הרא"ש וז"ל גידוליו היתר ועיקרו איסו' פשיטא לי דגידוליו מותרין אפי' לא רכו כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין כדדרשינן בחולין כתיב המלא' וכתי' הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרש' זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא אלמא אע"ג שגדל האיסור מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל וה"ה נמי גידולי היתר בעיקר האיסור לא בטלי כי קמבעיא לי אם רבו גידולי היתר על העיקר אם מבטלין אותו ברוב ואע"ג דעיקר לא מבטל לגדולין היינו משום שגידולין חשיבי שתמיד גדלין והולכין. או"ד כי היכי דלא מבטל העיקר לגדולין ה"נ לא מבטלי גדולין לעיק' ולא דמי לשאר איסורין שמבטלין ברו' משו' דהנך לא מתערבי לגמרי יחד אלא נתוספו גידולין על העיקר עכ"ד יע"ש. ולפ"ז הנה מאי דקשיא ליה להרב שער המלך מהא דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי וכו' דהרי התם נמי לא הוכר האיסור וכו' לא קשיא כלל דגידולי איסור אינו בטלין בהיתר דעיקר אלא כל שגדל באיסור עומד באיסורו כדדרשינן בחולין כנז' וכי הוצרך התם לטעמא דדבר שיל"מ הוא כדי שהגדולין יהיו אוסרין גם העיקר וא"כ אין זה ענין כלל להא דהר"ב התרומות ז"ל וגם מה שהקשה על מור"ם ז"ל דסי' שי"ח לא קשיא דשאני גידולין משא' איסורין דגידולין לא מתערבי לגמרי יחד כמ"ש הרא"ש ז"ל כנז'.